מי שיסתכל על מלחמת התעמולה שכבר החלה לקראת הבחירות עשוי לחשוב שבישראל יש מגוון אסכולות אינטלקטואליות המלאות כל אחת בעשרות פתרונות יצירתיים לבעיות הסבוכות העומדות בפני המדינה העברית. האמת היא שבישראל יש רק שלוש סוגיות פוליטיות משמעותיות. כל השאר רעש לבן; המולה תקשורתית ואישית שמייצרים בלי הרף כדי לכסות על חוסר מעש וחוסר חזון של ממש בסוגיות האלה. ואלה הן הסוגיות:




1.הפלסטינים. מה ישראל מתכוונת לעשות עם קרוב לשלושת מיליון ערביי יהודה, שומרון ומזרח ירושלים? לאזרח אותם? לגרש אותם? לספח את השטח סביבם ולחנוק אותם במחנות מעצר עירוניים גדולים? במשך 47 שנים שולטת ישראל בחיי מיליוני בני אדם, ואין לה תשובה או התייחסות ברורה למה היא מתכוונת לעשות איתם. חוסר התשובה הזה הוא עידוד מתמיד לחוסר יציבות וייאוש פוליטי אצלם, לפריחה של תורות גזעניות אצלנו ולהשנאה של ישראל בעולם. ולא שחסרה קיצוניות דתית עצמאית או אנטישמיות בעולם, אבל האגביות וחוסר האכפתיות  מצדה של ישראל לגורלם של מיליוני אנשים שנמצאים בשליטתה הם דבר בלתי מתקבל על הדעת. ישראל חייבת להחליט מה היא עושה עם הפלסטינים.


 

2. שוק חופשי או כלכלה מתוכננת? ובמילים "שוק חופשי” הכוונה למשק שהשלטון מאפשר לו חופש פעולה. היינו: מכסים נמוכים, מסים נמוכים, מעט ביורוקרטיה ממשלתית, קוד מסים פשוט וברור, צמצום למינימום של הרשויות השלטוניות שהסוחרים, היבואנים, היזמים והמעסיקים מתחככים איתם בפעילותם השוטפת. כלכלה מתוכננת פירושה: ועדים גדולים, מגזר ציבורי מנופח, הסתדרות עם כוח בלתי מוגבל, נמלי אוויר וים שנשלטים על ידי "מיליציות מיסוי", כפי שקורא להם, בצדק רב, גיא רולניק.
 
3.אח גדול או ועד בית מורחב? הסוגיה הזו, הקריטית כל כך, כמעט שלא זוכה להתייחסות מצד מי מהצדדים הפוליטיים הפועלים בישראל. עושה רושם שכל הרצים והמתמודדים בפוליטיקה הישראלית, מכל המפלגות, רואים בפוליטיקה כלי לקידומם  האישי, ויותר מזה, כלי לקידום קבוצת החברים הרחבה שלהם. התוצאה היא שלטון שלא מפסיק לגדול, מכיוון שכולם נלחמים על איוש משרות ציבוריות ומקיימים בינם לבין עצמם הסכמים שלא מפטרים את אלה ששמו את מי שהיו לפניך.  כמובן, בכל מערכת בחירות המלחמה בין הקבוצות נעשית עזה יותר וכדי לבדל את עצמן זו מזו הן נדרשות למילים יותר ויותר גדולות לתיאור הבדלים שנעשים בלתי נראים לעין שאינה מזוינת. בשורה התחתונה, כולן שותפות ליצירת שלטון גדול ומסורבל מדי, ומדכא.
 
בלי לדבר על סוגיות היסוד האלה כל מה שיהיה לנו זה הכפשות ורעש תקשורתי בלתי פוסק. אולי הגיע הזמן שנתחיל לדבר עליהן.