היום מתברר שהמאמצים של נתניהו לבטל את גזירת הבחירות (שהוא עצמו גזר) היו רציניים ונואשים מכפי שדווח. במסגרת המאמצים הללו, הציע במוצאי השבת האחרונה ראש הממשלה ליו"ר ש"ס אריה דרעי להיות שר האוצר בממשלה חלופית שתוקם, על חורבותיה של הממשלה הנוכחית. 

כדי לבטל את הווטו שהטיל אביגדור ליברמן על הקמתה של ממשלה כזו, שיגר נתניהו שליח לביתו של שר החוץ (המתאבל על מות אמו), ובפיו הצעה מעניינת: נתניהו יסכים בנסיבות מסוימות לרוטציה עם ליברמן, לקראת סוף הקדנציה, ובכך יעניק ליו"ר ישראל ביתנו משהו כמו שנה בתפקיד ראש הממשלה, שנה ש"תכשיר" אותו בעיני הציבור הישראלי לתפקיד. השליח לא היה רשמי, כדי שאפשר יהיה להתנער מהסיפור הזה אחר כך (כפי שלשכת ראש הממשלה עושה), אבל ההצעה היתה רצינית. מי שצריך לדעת, יודע. 
מה הוביל את נתניהו למעשים האובדניים הללו? ריח התבוסה עלה באפו כשעבר על עיתוני סוף השבוע (שאינם "ישראל היום"), על אתרי האינטרנט ועל תחנות הטלויזיה (שאינן הערוץ הממלכתי). אימת האפשרות לעזוב כבר עכשיו את רחוב בלפור הפכה את נתניהו לנואש. "מלכותי תמורת סוס", הציע בזמנו ריצ'רד השלישי. עכשיו מציע את זה ביבי השלישי. ליברמן דחה את ההצעה על הסף. הנכס העיקרי שלו הוא הסיסמה "מילה זו מילה" ואיווט לא מתכוון לשבור את מילתו. אגב, גם אם כל זה היה מתקיים, דרעי היה נכנס לאוצר וליברמן היה מסיר את הווטו, החרדים האשכנזים לא היו מצטרפים ומגדל הקלפים היה מתמוטט על ראש האדריכל נתניהו, כרגיל. זה הסחרור האופייני לביבי במצבי לחץ כאלה. שגיאה אחת גוררת זגזוג פראי לכל הכיוונים שנגמר בפארסה. ליצמן אמר לי השבוע: "כן ליברמן או לא ליברמן, כן דרעי או לא דרעי, אותנו לא היה לו. אנחנו לא היינו נכנסים לממשלה כזו בושם אופן. רק בחירות".

יצחק הרצוג וציפי לבני כינסו אתמול מסיבת עיתונאים, שאמורה היתה לטרוף את קלפי הקמפיין הנוכחי ולהציג לציבור את הקלף המנצח החדש, את הצמד חמד שיפילו את שלטון נתניהו. במציאות, הם נראו כמו שני ילדי הכאפות השכונתיים, שמשלבים ידיים רועדות במאמץ לגרש את הבריון המקומי. רעיון הרוטציה בין שניהם נראה במבט ראשון קצת מוזר. אנשיה של לבני משוכנעים שזה יעבוד. העניין, הם אומרים, נבדק בסקרי עומק רבים והציבור יאהב את זה. משהו חדש מתחיל כאן, הם אומרים, יש כאן שיתוף אמיתי במנהיגות, יש כאן שני אנשים עם רקורד של הגינות שהחליטו ללכת ביחד.



הרצוג, מצדו, ויתר על האגו למען הגשמת המטרה העליונה. לבני, מצדה, החליטה לא לוותר הפעם, כפי שויתרה אין ספור פעמים, וללכת על כל הקופה. איך יגיב הציבור? עוד אי אפשר לדעת. איך תגיב מפלגת העבודה? אה, את זה דווקא אפשר לדעת. בעבודה לא יאהבו את הסיפור הזה. האם הרצוג יהיה חזק מספיק כדי לרתום את העבודה למהלך? האם הוא יוכל לדכא את ניצני המרד? האם יש בו מספיק עוצמה כדי להביא לעבודה גם את שאול מופז, למשל, וגם את פרופסור טרכטנברג, לדוגמה? בימים הקרובים נדע מה הרצוג שווה וכמה אשראי הוא יקבל ממפלגה שבדרך כלל חונקת את מנהיגיה סמוך לתחילת דרכם.
מה הוביל את הרצוג ולבני לרוטציה הזו? כמה דברים: לבני נזכרת ברוטציה שהציע לה נתניהו ב-2009 (הוא שלוש שנים והיא שנה), רעיון שהיא דחתה. אחר כך היא התייבשה באופוזיציה ארבע שנים וכמעט גמרה לעצמה את הקריירה הפוליטית. הרצוג, מצדו, יודע שמי מגוש המרכז-שמאל שיתרומם בשבועות הקרובים בסקרים ויוביל על פני האחרים, יסומן כאלטרנטיבה השלטונית ויהיה בו הפוטנציאל לזינוק הגדול שייעשה לקראת יום הבוחר. מכיוון שרוב הציבור מאס בנתניהו, האנשים מחפשים את האלטרנטיבה עם הסיכוי הטוב ביותר. ברגע שבוז'י וציפי, להלן בופי, יבלטו מעל האחרים, הסיכוי שתהיה לכיוון שלהם זרימת מנדטים סוערת יגדל. זה בדיוק מה שקרה ללבני ב-2009 וללפיד ב-2013. עכשיו גם בוז'י רוצה. הרצוג מוכן למשכן חצי דירה (רוטציה), כדי לקבל את המפתחות. ובמילים אחרות, הרצוג מציע "ממלכתו (של ביבי) תמורת סוס". האם הסחר בסוסים הזה יעבור טוב בציבור? מוקדם לדעת.