תשכחו רגע מהבחירות. בוושינגטון פורסם דוח המפרט את האורח שבו נלחם הסי־איי־אי בטרור באמצעות עינויי אסירים. הדוח חשוב, אבל חשובה ממנו החשיפה. ויותר משחשובה החשיפה, חשובה העובדה שהוא נחשף בידי נציגת הממשל, הסנטורית הדמוקרטית דיאן פיינשטיין, ראשת ועדת המודיעין של הסנאט, יהודייה למי שזה חשוב לו.
הסי־איי־אי טען שעדות נחקר גרמה להצלחת תפיסתו של בן לאדן. המסקנה הסופית בדוח הזה הייתה שאין כל קשר בין העינויים ובין חיסול טרוריסטים, כולל איתור וחיסול בן לאדן. הדוח כולל תיאורים גרפיים של עינויים במיטב הרפרטואר של החיה שבאדם באצטלה של ניסוחים מתורבתים נוסח "הדמיה בהטבעה" (חרחורים תחת המים) או "פרוצדורה רפואית" (האכלה דרך הרקטום) או "מגורים בארון" (עם חרקים). השיא היה לאו דווקא הריגת החשוד (אם כי מישהו אכן נרצח בדרך), אלא היצירתיות האינקוויזיציונית בדרך לשכנוע החשודים.
ישראל, כרגיל, משתרבבת גם לפרשה המסריחה הזו. כמה מן הנימוקים להצדקת העינויים נלקחו מהטרמינולוגיה של הצדק הישראלי או בלשונה של דבורה חן, לשעבר ראשת המחלקה הביטחונית בפרקליטות המדינה שהלבינה אינספור אירועים שבהם לא היה לה שמץ ממה שקרה בשטח: "אם עצרת מחבל עם מטען בטיילת, אתה חייב לדעת אם אין לו באזור כמה חברים נוספים עם מטען".
שיהיה ברור: הגברת חן צודקת כאשר קורה אירוע מעין זה. הבעיה היא ההרחבה של אירוע כזה לכדי מדיניות קבועה. הגזמתי? מה לדעתכם עושה שב"כ לילה־לילה כשהוא עוצר מבוקשים? לא צריך לעקור ציפורניים. חבורת חיילים חמושים שפורצת בלילה לבית משפחה והופכת את הבית תוך איומים על בני הבית - היא עינוי שהשלכותיו לא פחות מסטירה או מכה בקת.
אמנם ועדת לנדוי פסקה "שאין להגיע למדרגת עינויי גוף או נפש, התעללות בנחקר או השפלת כבוד האדם שלו", אבל בישראל, להבדיל מארצות הברית, אין תיעוד של חקירות. על פי ישי מנוחין, מנכ"ל הוועד נגד עינויים, מאז 2001 הוגשו 850 תלונות על עינויים ולא נפתחה אפילו חקירה אחת. אוקיי, 800 תלונות שווא, אבל מה עם שאר ה־50? 49 תלונות שווא, אבל מה בקשר לחקירת תלונה אחת? את הבנת את זה, גברת חן?
אמנם ועדת לנדוי פסקה "שאין להגיע למדרגת עינויי גוף או נפש, התעללות בנחקר או השפלת כבוד האדם שלו", אבל בישראל, להבדיל מארצות הברית, אין תיעוד של חקירות. על פי ישי מנוחין, מנכ"ל הוועד נגד עינויים, מאז 2001 הוגשו 850 תלונות על עינויים ולא נפתחה אפילו חקירה אחת. אוקיי, 800 תלונות שווא, אבל מה עם שאר ה־50? 49 תלונות שווא, אבל מה בקשר לחקירת תלונה אחת? את הבנת את זה, גברת חן?
הנשיא אובמה קרא לדברים בשמם: עינויים. אחרי שנכנס לג'וב חיסל את התוכנית. הימין האמריקאי כמובן התייצב לצד בוש ("לא ידעתי"), צ'ייני ("כן ידע") ושות' (היה הכרחי). ומי מאושר מפרסום הדוח? נכון. הימין בישראל. החשבון הוא לא גילוי אמת על מנת להיטיב דרך, אלא גילוי הוכחות נגד ארצות הברית בנושא זכויות אדם. פוטנציאל לתביעה נגד מעורבים אמריקאים בבית הדין לפשעי מלחמה בהאג יצנן את התמיכה של ארה"ב בהליך הזה נגד ישראל. פה ושם יש בישראל ניצוצות אור כמו העמדת לדין של חיילים שסרחו, אבל עינויים? אצלנו? בישראל כאמור אין תיעוד חקירות. ואם היה כזה, הימין בכנסת וברחוב היה מתקומם: רק?!