בבית היהודי תוקפים בחריפות את תכנית השלום החדשה של שר החוץ, אביגדור ליברמן, הכוללת גם נכונות לוויתור על שטחים תמורת הסדר מדיני ואומרים כי "הקול קול איווט והידיים ידי זהבה גלאון".
ח"כ זבולון כלפה (הבית היהודי), ממפוני גוש קטיף, אמר כי "שלמות העם אינה גוברת על שלמות הארץ. טועים אלה המתבוננים במציאות העכשווית וממה מסיקים מסקנות. בימים אלה בהם אנו מציינים 41 שנה לפטירתו של דוד בן גוריון, אני מוצא את עצמי מלא געגועים למנהיגים גדולים שידעו להסתכל רחוק ולא רק על ה"כאן ועכשיו". האתגרים שישנם במעלה הדרך בחזרתו של עם ישראל לארצו אינם צריכים להרתיע אותנו ולגרום לנו לוותר על שטחי מולדת".
לדבריו "גירוש יהודים תמורת "הסדר מדיני" כבר התבצע לפני עשור והתוצאה היא שקיבלנו את "חמסטן" על חורבות בתינו. אם תכניתו של ליברמן תצא לפועל ישראל תינזק תקורקע ותבודד".
סגן השר אבי וורצמן (הבית היהודי) אמר כי "״שר החוץ ומפלגתו מזגזגים לפי ניגון החליל של השמאל, עת הם מריחים את ריח הבחירות הקרובות. הציבור לא יקבל עוד פוליטיקאים שקמים בבוקר ומתאימים את עמדתם בהתאם לצורך הפוליטי ולאינטרס הרגעי. שוב הוכח כי הבית היהודי היא המפלגה היחידה במחנה הלאומי שאפשר באמת לסמוך עליה כי תישאר נאמנה לעקרונות ולערכים שלה מול כל השמאל. סגן השר וורצמן הדגיש כי: "הקול קול איווט והידיים ידי זהבה גלאון".
שר החוץ פרש הבוקר את תוכניתו המלאה, תחת הכותרת "לשחות נגד הזרם- חזון ישראל ביתנו' באתר הבית של המפלגה ובעמוד הפייסבוק שלו.
"נהוג לאמר כי דג מת שוחה עם הזרם ודג חי שוחה נגד הזרם – "ישראל ביתנו" היא דג חי! מאז שהקמנו את "ישראל ביתנו", לפני 16 שנים, זיהינו תמיד את הבעיות והצרכים לפני האחרים והצענו פתרונות ותכניות שעוררו ויכוח ציבורי ואף הביאו למתקפות רבות נגדנו מצד חלקים שונים בחברה ובתקשורת”, כתב ליברמן בדברי ההקדמה.
"מרבית הדברים שאמרנו במהלך השנים ושגררו את הויכוחים והמתקפות – היום הם קונצנזוס. כך התקבעה תפיסת ה"בלי נאמנות אין אזרחות", התבסס הצורך בהגברת המשילות וגם תכנית חילופי השטחים והאוכלוסיות היא היום דבר מקובל. כך יהיה גם לגבי תכנית השלום שלנו שמבוססת על ההסדר האזורי הכולל וגם לגבי שאר הנושאים שאותם אנו ממשיכים לקדם עד שייושמו במלואם. כי ככה אנחנו רגילים ב"ישראל ביתנו", כשצריך – שוחים נגד הזרם. בהמשך, כולם מצטרפים…".
בחזון אותו הוא מציג מפרט ליברמן את התוכניות ואת האידיאולוגיה שלו ושל מפלגתו ובראשן 'תוכנית שלום אזורית' הכוללת נכונות להתפשר על שטחים מארץ ישראל.
ליברמן מציע במסמך פתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני, והוא צפוי להציג את תוכניתו בשבוע הבא בבזל לשרי החוץ של אירופה, בכינוס של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, ומיד לאחר מכן גם לראשי הממשל האמריקני במהלך כינוס 'פורום סבן' בארצות־הברית.
לדבריו "ישראל ביתנו" מבינה כי הסכסוך של מדינת ישראל איננו רק סכסוך טריטוריאלי עם שכנינו הפלסטינים אלא סכסוך תלת-מימדי משולב: מדינות ערב-פלסטינים-ערביי ישראל. לכן, ההסדר עם הפלסטינים חייב להיות חלק מהסדר כולל, שיכלול הסכמי שלום עם מדינות ערב וחילופי שטחים ואוכלוסיות של ערביי ישראל.
"השמאל מאמין כי קודם כל צריך להגיע להסדר עם הפלסטינים ובעקבותיו ניתן יהיה להגיע להסדר עם שאר מדינות ערב. נוסחה זו, מעבר לכך שנוסתה כבר במשך יותר מ-20 שנה ולא הניבה תוצאות, גם נותנת כוח מופרז בידי הפלסטינים וגורמת לכך שלא יהיו מוכנים להתפשר בדרישותיהם", מדגיש ליברמן.
"לתפיסתנו, המצב הוא הפוך: אין טעם בהגעה להסדר עם הפלסטינים בלבד משום שהוא לא יפתור את בעיית הנאמנות של ערביי ישראל, לא יביא רווח מדיני וכלכלי מקשרים עם מדינות ערב ולא יביא לסופיות הסכסוך בין ישראל לעולם הערבי. רק עסקת חבילה כוללת תביא לתוצאה הרצויה.”
הסדר כזה, מדגיש ליברמן, אפשרי משום שהיום רבים כבר מבינים שהבעיה הפלסטינית היא אינה הבעיה המרכזית או הגורם לאי השקט במזרח התיכון. "מאורעות האביב הערבי בתוניסיה, לוב, מצרים, סוריה, עיראק, תימן ובמקומות האחרים מוכיחים זאת. גם מדינות ערב המתונות מבינות זאת, ומבינות כי האיום עליהן הוא לא מדינת ישראל והציונות, אלא הארגונים האסלאמיים הקיצוניים כגון דאעש, ג'באת א-נוסרה, האחים המוסלמים, חמאס, הג'יאהד האיסלאמי, החיזבאללה ואחרים. לכן היום, לראשונה, אפשר להגיע להסדר כולל שתנאיו יהיו סבירים ומתקבלים על-הדעת מבחינת ישראל”.
בנוגע לערביי ישראל קובע ליברמן כי ההסדר חייב לכלול את תכנית חילופי השטחים והאוכלוסיות. הסדר כזה עם המדינה הפלסטינית יאפשר לערביי ישראל שאינם מזדהים עם מדינת ישראל להפוך להיות חלק מהמדינה הפלסטינית. מהלך כזה יפתור קודם כל את הבעיה של הערבים במשולש ובוואדי-ערה שסמוכים לשטחי הרשות הפלסטינית ויוכלו להפוך ולהיות אזרחי המדינה הפלסטינית מבלי לעזוב את ביתם, ויאפשר גם לערבים ממקומות אחרים בישראל, כגון יפו, עכו וכו', שחשים שהם חלק מהעם הפלסטיני, לפתור את בעיית הדואליות ואת "פיצול האישיות" שממנו הם סובלים. הם יוכלו להחליט, הן מבחינה תודעתית והן מבחינה מעשית, אם הם חלק ממדינת ישראל או מפלסטין. אלו שיחליטו שזהותם היא פלסטינית יוכלו לוותר על אזרחותם הישראלית ולעבור ולהיות אזרחי המדינה הפלסטינית העתידית. על מדינת ישראל אף לעודד אותם לכך באמצעות מערכת תמריצים כלכליים.
ליברמן טוען כי אין מנוס מוויתור על רעיון ארץ ישראל השלמה לטובת פתרון כולל עם העולם הערבי. "כמי שגדל על התפיסה של 'שתי גדות לירדן', אני מתלבט מה היה מחליט ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי", כתב ליברמן. "מבלי לוותר על החלום או על העיקרון של ארץ ישראל השלמה, ברור לי שבסופו של דבר צריך להגיע לפשרה מוסכמת ומושכלת שתביא לאחדות העם, שהיא הדבר החשוב ביותר. כי בסופו של דבר בוויכוח על שלמות העם אל מול שלמות הארץ — שלמות העם גוברת. כי על שלמות העם אי־אפשר להתפשר ועל אובדנה אי־אפשר להתגבר".
ליברמן חוזר בתוכניתו על עקרונות 'בלי נאמנות אין אזרחות' שהובילה מפלגתו בבחירות האחרונות: "אסור להשלים עם תופעות של הנפת דגל שחור ביום העצמאות, או אי־כיבוד צפירה ביום הזיכרון". בהמשך הוא מתייחס גם גם לצורך בשינוי שיטת הממשל: "בשל המבנה השלטוני הקלוקל, המדינה מתנהלת כמו חברה עסקית שחברי הדירקטוריון שלה מנהלים מאבקי כוח, מתקוטטים ומשמיצים אחד את השני. יש להביא לכך ששרי הממשלה יהיו אנשי מקצוע, ולא חברי כנסת".