טיפול שורש: האם ניתן להסדיר השוק הפרוץ של מעונות היום והמשפחתונים

כמעט כל הורה מכיר את זה: רשימות המתנה ארוכות למעונות היום, חללי מרתפים המוגדרים כמשפחתון ואבזור בלתי מתאים, שלא לומר מסוכן. מ' מירושלים חוותה זאת על בשרה בחודשים האחרונים כאשר יצאה למסע חיפושים אחר המסגרת המושלמת לבנה בן השנה. "ראיתי הכל", היא מספרת. "מטפלות בביתן עם סלון מזערי שמחובר למטבח עם תנור בולט, ולתינוקות אין איפה להסתובב; מקומות שלא מפעילים חימום; מטפלת אחת עם חמישה ילדים שנמצאים בחדר אחד ולא יוצאים החוצה; ראיתי מטפלות שכאשר הן חולות אין להן מחליפה, ועם זה יש להתמודד, כי זה פשוט ככה". ואי אפשר כמובן להתעלם מהסכומים הכרוכים במציאת מסגרת לקטנים. "האבסורד בתשלום כל כך גבוה כשאין לך פיקוח הוא חלק בלתי נפרד מהעניין. חצי משכורת בשביל מסגרת? ככה 

מעודדים הורים לצאת לעבודה? לי זה נראה כאילו אין לעניין הזה אבא ואמא אמיתיים, כשזה מה שבעצם צריך להעסיק את כולם", אומרת מ'. והיא לא לבד. 

דור העתיד של ישראל, מלידה עד גיל 3, כולל כיום כ־400 אלף פעוטות. 100 אלף מתוכם שוהים במסגרות המפוקחות והמסובסדות על ידי משרד הכלכלה ומיועדות להורים זכאים, ו־300 אלף ילדים שוהים במסגרות פרטיות לא מפוקחות או במסגרות משפחתיות.

השבוע, עם התכנסותה של ועדת השרים לענייני חקיקה לדיון בהצעת החוק להקמת הרשות לגיל הרך, נדמה היה שתלאותיה של מ' ושל רבים אחרים יגיעו אל קצן. אלא שהוועדה, שבחנה את העברת האחריות על מעונות היום ממשרד הכלכלה למשרד החינוך, החליטה לחזור ולדון בנושא בעוד כחודש. ליוזמי ההצעה, חברי הכנסת מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני), אלי אלאלוף (כולנו), אורלי לוי־אבקסיס (ישראל ביתנו), יעקב מרגי (ש"ס), יפעת שאשא־ביטון (כולנו) ודוד אמסלם (הליכוד) לא נותרה ברירה אלא לקוות שהשרים ינסו להגיע למתווה מול משרד החינוך ומשרד הכלכלה. הצעתם, כאמור, היא להקים רשות לגיל הרך, כלומר מוסד ממלכתי שיוביל מדיניות לאומית רב־תחומית ורב־שנתית לקידום החינוך והטיפול ברמה הארצית והמקומית, תוך חיבור מתאים לחיי המשפחה והקהילה של הילד. לרשות הזאת מצפה עבודה לא פשוטה: היא תצטרך להתייחס, בין היתר, למספר הילדים במסגרת ומספר אנשי הצוות, למרחב הפיזי והמינימום הנדרש בו לקיום המסגרת החינוכית־טיפולית, לתחומי ההעשרה, המשחק, האבחון המונע והמזון, וכמובן לתנאי הסף, להכשרות ולליווי ההורים. 
 

היום ומחר ייערך במכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב כנס "מפגשים מאירים בגיל הרך", שמטרתו לתרום לשיפור איכות חייהם של הילדים בגיל הרך במדינת ישראל באמצעות חיזוק הקשר בין קובעי המדיניות, משרד החינוך, הרשויות, מחנכים, מטפלים, מכשירי מורים וחוקרים. הכינוס יארח מרצים אורחים ואנשי מחקר ותיאוריה מובילים בארץ ובעולם, ביניהם ד"ר אליסון קלארק מהמכון לחינוך באוניברסיטת UCL לונדון ופרופ' כריסטין פסקל ופרופ' טוני ברטרם – מייסדי האיגוד האירופי למחקר חינוך הגיל הרך.

בארץ קיימים גורמים רבים המטפלים בפעוטות: מעונות יום של ארגוני הנשים, משפחתונים המנוהלים על ידי הרשויות, טיפות חלב ומכונים להתפתחות הילד שבהם נעשה מעקב אחר ההתפתחות. לילדים שבאים מרקעים קשים ניתן מענה במחלקות הרווחה ברשויות.

"הכשרתן של המחנכות במסגרות החינוך הופקדה בידי משרד הכלכלה", אומרת ד"ר קלודי טל, ראש התוכנית לתואר השני בגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך. "מטפלות נדרשות להוציא סיווג מקצועי 1 ו־2, והן משתתפות בהשתלמויות, אבל השתלמויות אלו קצרות, ומלמדות בהן גננות שהן מנוסות מצד אחד, אבל חסרות ידע עדכני בהכשרת מורים ובתכנים מרכזיים. לאור כל אלו נראה כי היוזמה להקים רשות לגיל הרך שתרכז את כל הגופים חשובה ביותר. חשוב גם המנגנון שמבטיח המשכיות בדרך פעולתה של הרשות כמפורט בחוק. בחוק חשוב מאוד לתת את הדעת לסוגי המסגרות השונים ולחייב פיקוח ורישיון על כל מסגרת ולהקצות לכך שעות פיקוח. לגבי המשפחתונים, חשוב לתת את הדעת לבדידות המחנכת היחידה ולסכנות שאורבות לילדים מהעובדה שיש מבוגר אחד בלבד שמשגיח עליהם. במעונות הכרחי לתת את הדעת לכמות הילדים לכל מטפלת ולהכשרתן של המטפלות. חשוב מאוד שבוועדה יכהנו גם נציגי מכללות להוראה וגם נציגי האוניברסיטאות, ובנוסף חשוב גם שיעסקו בתקינה ובהפעלה של מסגרות, כמו גם בהכשרת כוח אדם, תוך היכרות מעמיקה עם חומרים שכבר פותחו. כדי שלחוק יהיו שיניים הוא חייב להיות מתוקצב, אחרת הכשלים שראינו במהלך השנים לא יטופלו".

אם כולם תמימי דעים, איך זה לא קרה עד כה? ד"ר טל מסבירה כי הבעיות והאתגרים האופייניים לחינוך עד גיל 3 מקורם בשנים שאחרי קום המדינה. המדינה ראתה במסגרות טיפול אלו סוג של מענה לצורכי החברה וההורים, ופחות ראתה בהן מסגרות שצריכות לתת מענה ייחודי ומותאם לילדים בגילים הללו. כך קרה שהחינוך של ילדים אלו הופקד בידי משרד הסעד, שהפך למשרד העבודה והרווחה ובהמשך עבר למשרד הכלכלה. "עם הזמן ועם הצטברות מחקרים, כולנו הבנו שמסגרות אלו חייבות לתת מענה טיפולי חינוכי מותאם למגוון של ילדים והורים", אומרת טל. "אלא שהצרכים המיוחדים של תינוקות ופעוטות מחייבים כוח אדם איכותי, מוכשר היטב, ויחס גבוה של מבוגר פר־ילד בשל המרכזיות של הקשר הבין־אישי הנענה להתפתחות הילדים הצעירים. חינוך מסוג זה מחייב השקעה כספית מרובה".

"קולוניאליזם של שרים" ו"משחקי אגו", כך קוראים לזה בשקט מאחורי הקלעים. מרגע שהקברניטים מגיעים למשרד הכלכלה הם מתאהבים באגף הגיל הרך, שהוא אגף גדול מאוד, ומכאן בעל תקציב גדול מאוד. "אף אחד לא רוצה לוותר עליו", אומרת ח"כ אורלי לוי־אבקסיס. "במקור, רעיון המסגרות לגיל הרך נועד לעודד אמהות לצאת לעבודה. שאלת השאלות היא למה כל הסיפור צריך להיות תחת מוטת הכנפיים של משרד הכלכלה, ולא של משרד החינוך".

אורלי לוי-אבקסיס. צילום: פלאש 90
 

"כבר בשנת 1965 חוקקה הכנסת, ביוזמת משרד הסעד, חוק לפיקוח על מעונות בארץ", מסבירה עידית צולמן, ראש התוכנית לגננות וגננים בגנים הפרטיים במכללת לוינסקי לחינוך. "החוק מדבר על כל מעון באשר הוא: לפעוטות, לקשישים או לכל אוכלוסייה אחרת של חסרי ישע. הוא קובע דברים בסיסיים שלא מתקיימים כיום בגנים פרטיים: שלמפעיל המעון יהיה רישיון, שיהיו מפקחים שיורשו לבקר במעון, ושמי שלא יעמוד בתנאים – ייסגר. מאז נחקק החוק הוא לא הופעל מעולם, בנימוק של היעדר תקציב.

"עד גיל 3 המנדט נמצא בידי משרד הכלכלה, שאמור לפקח על כל המסגרות שיש במדינה, מעונות, משפחתונים וגנים פרטיים", מוסיפה צולמן. "משרד הכלכלה מפקח בקושי על מעונות היום, ולא בהצלחה רבה. הפיקוח על המסגרות המפוקחות והלא מפוקחות רופף ביותר, והסטנדרטים נמוכים בהתאם. מעל עשור מנסים להעביר בכנסת ישראל את חוק הפיקוח המתוקן על מעונות היום ללא הצלחה. קיים רצון להעביר את האחריות למשרד החינוך ולהשקיע בפדגוגיה. כוח האדם המטפל ומחנך פעוטות במעונות מפוקחים ובמסגרות שאינן מפוקחות במדינת ישראל הוא כוח עבודה זול וברובו ללא שום הכשרה פורמלית".
 

לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, מוסיפה כי הקמת הרשות לגיל הרך תביא להכרה בחשיבות של שלב זה בחיי האדם. "שלא כמו בעבר, כאשר הילד טופל על ידי הסבתא או האמא שהבחינו בעצמן בקשיים, בחברה המודרנית־קרייריסטית הילד מועבר בגיל מאוד צעיר לידיה של מטפלת או מסגרת פרטית אחרת אשר מובלת ומנוהלת ממניעים עסקיים", היא אומרת. "לצערי, מסגרות אלו אינן מציפות קשיים וצורך בטיפול, ואל המערכת הממוסדת מגיעים ילדים שלא אובחנו עקב חוסר מודעות".

בדוח הוועדה למלחמה בעוני בישראל מיוני 2014 ("דוח אלאלוף") נקבע כי "הפערים בחינוך מתחילים מהגיל הצעיר ביותר ונראים כבר עם הכניסה של הילדים לגן ולבית הספר... מערכת חינוך ציבורית איכותית צריכה לספק הזדמנויות חינוכיות ראויות לכלל תלמידיה ולהחליש את הקשר בין התוצאות החינוכיות של הפרט לבין נתוני הרקע החברתי־כלכלי שלו".

בדוח הוועדה לשינוי חברתי־כלכלי מאוגוסט 2011 ("דוח טרכטנברג") מובאים מחקרים בינלאומיים רבים המראים כי פערים חינוכיים שניתן לתקנם בקלות יחסית בגיל צעיר הופכים למשימה קשה מאוד בהמשך. 

דוח שפרסם לאחרונה מכון ברוקדייל מורה כי במסגרות שבפיקוח המדינה ישנה צפיפות כפולה מהנדרש, וסכום דמי הלימוד כפול בהשוואה לממוצע במדינות ה־OECD, גם לאחר סבסוד. כך קורה שהיעדר מבנים מתאימים של מעונות יום גורם להורים רבים להכניס את ילדיהם למסגרות פרטיות ולא מפוקחות. "ישראל מדשדשת מאחור בכל הקשור למדיניות תחום הגיל הרך, ומערכת החינוך והטיפול לילדים מתחת לגיל 6 פרוצה מבחינת החוק ואינה מפוקחת, אינה מושקעת כלכלית ומקוטעת מבחינת זמינות השירות ואיכותו", נכתב בדוח.

"כיום לכל ארגון יש מפקחת פנימית, והיא מקבלת את השכר מהארגון, מה שמביא לעתים למצבים קיצוניים על גבם של הילדים", אומרת צולמן. "פיקוח חיצוני מאפשר פיקוח אובייקטיבי ואפקטיבי. ולבסוף, החוק מאפשר לתת עונשים קבועים לעוברים עליו".

"הבעיה כאן היא כפולה, מכיוון שהפיקוח על המעונות כרגע הוא בידי משרד הכלכלה, והוא רופף מאוד. הורי הפעוט אומנם יכולים לקבל סבסוד בהתאם לעמידתם בקריטריונים, אך זו ההטבה היחידה כמעט שמובטחת לפעוט בגן, מכיוון שאין הבטחה שהפיקוח יהיה איכותי. הפעוט יקבל צוות חינוכי עם הכשרה מינימלית במקרה הטוב, אבל גם יכול למצוא את עצמו מבלה את היום בחברת קבוצות גדולות של ילדים. לכן יש צורך להעביר את הגיל הרך למשרד החינוך וליישם את הקמת הרשות הממלכתית לגיל הרך שתפקח עליו. במגזר הפרטי, השמיים הם הגבול לשני הכיוונים. אפשר מצד אחד למצוא גנים ברמה ירודה ביותר ואפשר למצוא גנים שעולים מעל 5,000 שקל, ובהם יש גנן או גננת מוכשרים לכל שלושה ילדים, קבוצות קטנות, אוכל אורגני, חוגים, אמבטיה, מיטות שינה, טיולים, הצגות, ואפילו שירותי לינה לילד שהוריו עובדים בלילות. השוק פרוץ לחלוטין".

"הארגונים שאמורים להיות אמונים על השינוי הזה הם ארגוני הנשים, אשר עומדים מנגד כי הם מפחדים מתחרות, וארגוני גני הילדים הפרטיים שלא פועלים מכיוון שהם חוששים שהעלויות יגולגלו על ההורים. נושאים כמו מאבקי כוח בין המשרדים, תקציב הביטחון, יוקר המחיה והסכמים קואליציוניים ממסכים את החשיבות שבמניעה. אין הבנה שהשקעה בחינוך תחסוך למדינה בעתיד, ואי השקעה רק תגדיל פערים חברתיים".

ממשרד הכלכלה נמסר בתגובה: "משרד הכלכלה הוא הגוף היחיד אשר לקח על עצמו את הטיפול בסוגיית  הטיפול בפעוטות בני 3־0 ונותן מענה מקצועי להיבטים ייחודיים לגיל זה, בהם הכשרת מטפלות, בטיחות המעון, תכנים, תפריט ומזון מותאם, יחס מטפלות לעומת מספר ילדים וכו'. בנוסף לכך, מפעיל המשרד פיקוח בהתאם לחוק הפיקוח על מעונות יום למעונות הפרטיים. מעונות אלו אינם מפוקחים באופן שוטף, כמו המעונות בעלי סמל מעון של משרד הכלכלה, אך אם מתקבל דיווח על אירוע המסכן את חיי הפעוטות, נשלח צוות פיקוח באופן מיידי לאותה מסגרת ובמידת הצורך אף מוצאים צווים לסגירת המקום. משרד הכלכלה פעל בשנים האחרונות לקדם את חוק הפיקוח, כך שכל המסגרות לפעוטות בגילים אלו יהיו תחת פיקוח אפקטיבי של המשרד. לצערנו, מאמצינו להעביר את חוק הפיקוח לא צלחו. המשרד ממשיך בפעילותו להמשך קידום מהלך החקיקה גם בימים אלה".