1. אולי זה עניין מתמטי פשוט ובסיסי. כשהייתי קטנה, כל שבוע נראה לי כמו נצח. חודש נראה כמו פרק זמן שקשה לאמוד, ושנה, מי בכלל דיבר על שנה? היום אני לא מספיקה לעפעף והנה, טס לו שבוע, התעופף לו חודש, והשנים נוקפות. מתמטיקה בסיסית, כי שנה היא חלק יחסי קטן מסך כל שנות החיים שאגרתי. אני שומעת את עצמי אומרת משפטים כמו "אנחנו מכירים 25 שנה", ואז קופצת החוצה מתוכי ועומדת משתוממת. "אני? אני אמרתי שאנחנו מכירים 25 שנה? אני אפילו לא בת 20!". וכך, בין אם הבחנתי בבואו ובין אם לא, הגיע פסח.



2. "מבוגרים הם לא חכמים במיוחד", אמר לי הילד שלי, "אם אני מבין נכון, פסח הוא חג של יציאה מעבדות לחירות. בני ישראל היו עבדים במצרים, הוציאו אותם לחירות. במקום להשאיר שם את הטיט והלבנים יחד עם העבדות, הם השאירו רק את הטיט והלבנים ולקחו איתם את העבדות. רק שבמקום טיט ולבנים, הם עכשיו עם אקונומיקה ועוד חומרי ניקוי מסריחים. תגידי אמא, איזה עם זה שאומרים לו 'צא לחופשי', והוא מוכן להישאר עבד?". צודק.



3. ונניח שהייתי תתרנית שאינה נושמת את אדי האקונומיקה, או כזו שאינה מבחינה בפרטים כמו ההודעות שנתלו בחדרי מדרגות בירושלים: "שכנות יקרות, ביום רביעי אנקה את חלונות ביתי. אנא היערכו בהתאם". גם אז, כיצד לא אבחין בבואו של חג הפסח, כשחודש לפני החג שבו רוב המשפחות נפגשות כדי לחגוג יחד, מועלים אלף תמרורי אזהרה בכותרות העיתונים ובתוכניות הטלוויזיה? "איך לשרוד את ליל הסדר", "איך לעבור את ליל הסדר בשלום", "איך לא תעלו במשקל", "איך לא ירמו אתכם בקניית מוצרים לחג" הן דוגמאות ספורות.



אז אני רוצה ברוח החג להציג תפיסה חדשנית ומרעננת: די עם זה. די עם ההצעות שיוצאות מנקודת הנחה שחגים ומפגשים משפחתיים הם עונש שצריך ללמוד לשרוד אותו ולעבור אותו בשלום. למה? ככה: אנחנו מזכירים לעצמנו בחגים שיש לנו רשת משפחתית חזקה ורחבה, אלו שהתמזל מזלם, כמובן. אנחנו מזכירים לעצמנו שיש לנו עם מי להיות בחג, אלו שהתמזל מזלם, כמובן. אנחנו צוברים לעצמנו ולילדים שלנו את הזיכרונות היפים ביותר. שוב, אלה שהתמזל מזלם, כמובן. אנחנו מעניקים משמעות לאותה ארוחה משפחתית. משמעות שהילדים שלנו, אם יתמזל מזלם, יוכלו להעביר אותה הלאה. המשפחה שלכם היא לא עונש. גם המשפחה של בן הזוג שלכם היא לא עונש. זאת המשפחה שלו. נקעה נפשי מהגישה העקומה הזאת. ככה זה היה משחר ימי האדם הקדמון, אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים. ואני, ברשותכם, מוציאה את עצמי מן העבדות לתפיסה הזו – לחירות.



4.חג שמח.