הבן שלי, בן ה־7.5, הוא ילד היפראקטיבי שרוצה להיות כל היום בחצר. אנחנו גרים במושב ויש לנו חצר משותפת, שבה הוא משחק עם בני דודיו ועם חבריו המתגוררים בשכנות. עד לפני כשבועיים הייתי מאוד נחושה בעניין ותחמתי אותו בזמנים, אבל בכל פעם שהייתי עושה זאת ומכריחה אותו להיכנס הביתה, זה היה מלווה בצעקות, בקללות ובהשתטחות על הרצפה. מלחמה של ממש. לאחרונה החלטתי להרפות ולשחרר בתקווה שהוא יתעייף וישבע מהחצר, אבל זה פשוט לא קורה. מה עוד אני יכולה לעשות?
"איזה כיף לילד שלך שהוא גדל במושב ושיש לו חצר משותפת שבה הוא תמיד יכול לשחק עם חבריו בני גילו. זהו אושר עילאי מבחינתו, ובנוסף לכל הוא גם ילד היפראקטיבי, ואין מתנה גדולה יותר בשבילו מאשר חצר שנגישה כל הזמן. לכן אין לך מה לצפות שילד היפראקטיבי ייכנס לבד הביתה כדי לעשות שיעורים. זה לא יקרה.
"אני מציעה לך לבקש את עזרת השכנים ובני המשפחה שמתגוררים בסמוך, שעם ילדיהם הוא נוהג לשחק בחצר המשותפת. פני אליהם ותבקשי את עזרתם ואת שיתוף הפעולה שלהם כדי שתוכלי להכניס את ילדך הביתה, כדי שיכין את שיעורי הבית וגם יצטרף לארוחת הערב עם כל המשפחה.
"בנוסף, בכל פעם שהילד מסרב להיכנס, תיאלצי לעשות זאת בכוח, כלומר לבקש מבעלך שיישא אותו על הידיים ויכניס אותו לתוך הבית. תאמרו לילד שאין ברירה, הוא חייב לעשות שיעורי בית ולשבת לאכול עם כל המשפחה.
"דרך אגב, ילדים היפראקטיביים עושים שיעורים נהדר לאחר שהם משתוללים, כי רק אחרי שהם מוציאים את כל האנרגיות, הם יכולים לשבת ולהתרכז בשיעורים שלהם".
יש לי שלושה בנים, הבכור בן 9, האמצעי בן 7 והקטן בן 3. השניים הגדולים כל הזמן רבים ביניהם, עד כדי כך שהם מכריזים שהם שונאים זה את זה, במיוחד הבכור שאומר זאת במפורש. הם כל הזמן בודקים אותי למי אני נותנת יותר, למי אני פונה ראשון וכדומה. פעם אחת הבן האמצעי קיבל מכות בבית הספר, אז פניתי לאחיו הגדול ושאלתי למה הוא לא הגן עליו. התשובה שלו הייתה "כי מגיע לו לחטוף מכות". איך אני אמורה להתמודד עם זה ולגרום להם לחיות בחברות ובאחווה?
"כנראה שקרה בבית משהו שהוביל ליצירת תחרות גדולה בין שני הילדים הגדולים, ומן הסתם הבן הקטן גם ייכנס בקרוב לתוך הקלחת הזאת. בנך הבכור רואה באחיו שמאיים עליו בתחרות קשה, ואני מתארת לעצמי שמדובר ממש בסיוט כאשר הם נמצאים ביחד בבית. אני חושבת שבמקרה כזה מאוד כדאי לך ולבעלך ללכת להדרכה הורית כדי לקבל ייעוץ מאיש מקצוע, אבל בינתיים אני ממליצה לך לעשות מספר דברים כדי לשנות את המצב ולגרום להם להפסיק לערב אותך במריבות שלהם.
"גשי אל שני הבנים כאשר הם חוזרים הביתה מבית הספר ותעשי להם שיחה. הכניסי אותם לחדר ותקפידי שהם לא יושבים קרוב מדי זה לזה. תתיישבי ליד הדלת כדי שהם לא יוכלו לצאת מהחדר באמצע השיחה, ותאמרי להם כך: יש ביניכם המון כעס ותחרות, ואני כבר עייפה מהמצב הזה. לכן החלטתי שמהיום אני לא מתערבת יותר ולא מגיבה לריבים ביניכם. אתם יכולים להמשיך להתלונן על היחס שלי.
"כאן את יכולה לתת דוגמאות למקרים ספציפיים, והם לבטח יתחילו לצעוק ולהתערב, אז אל תעני להם ותגידי שאת רוצה לסיים את מה שאת רוצה לומר. תמשיכי ותאמרי להם שמהיום, כאשר הם יגידו לך משפטים כאלה, את לא תעני יותר. תבהירי להם שאת לא מוכנה להיכנס למריבות ביניהם ושלא תהיה כל תגובה לכך מצדך, שיסתדרו לבד.
"הילדים מן הסתם יגיבו על דברייך וימשיכו להתלונן, אבל אל תעני ופשוט תצאי מהחדר. בהמשך היום, כאשר אחד מהם מתחיל להתלונן על השני ועלייך: 'למה נתת לו קודם וכו'?' חשוב מאוד לעמוד במילה שלך ולא להגיב. את הופכת להיות כמו חירשת. את יכולה להסתכל לעבר הילד שמתלונן ולחייך אליו, אבל לא לומר כלום בתגובה. כלומר, את לא מתעלמת מהילד, את מתעלמת רק ממה שהוא אומר, וכך את מסמנת לו שאת שומעת אותו, אבל זה לא מעניין אותך יותר.
"גם אם הם ינסו לעשות לך פרובוקציות, את רק מחייכת, מתיישבת ומתחילה לדבר על דברים אחרים לחלוטין, מספרת להם על חוויה שעברת באותו יום וכל דבר שלא קשור לריב. מצדי תספרי להם על הכוכבים שבשמיים, העיקר שאת מסיטה את הנושא לגמרי ולא מתייחסת כלל לתחרות ולאיבה שיש ביניהם. שיהיה לך בהצלחה".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב־10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"