התלבטות אם הילד שלנו אוכל טוב מתחילה כמעט מגיל אפס ונפוצה בקרב הורים רבים. קונפליקטים על רקע מזון ותזונה עם הצאצאים מלווים כמעט כל הורה, כשהוא "לא אוכל" או כשהוא "אוכל הכל והרבה". אנחנו נתקלות בשאלות רבות בנושא בררנות באוכל, ובחרנו להביא בפניכם מספר שאלות נפוצות - עם התשובות.



התפריט של הילד שלנו מצומצם, והוא כולל בערך פיצה, טוסט, כריך שוקולד, פסטה, שניצל, קטשופ ועוד קצת קטשופ. איך נרחיב את התפריט?


קודם כל, צריך להצטייד בסבלנות. שינוי של הרגלי תזונה הוא לעתים קשה, ולכן אנחנו מציעות לבצע אותו בהדרגה. להתחיל בחשיפה ויזואלית למזונות אחרים. כלומר, שיראה את הגזר במקרר, מתבשל בסיר, חתוך בקערת הסלט על השולחן ובצלחות של ההורים. בשלב הראשון, בלי להציע לו לאכול גזר. בשלב השני, אפשר להציע "לטעום". להבדיל מ"לאכול", בטעימה מתחילים במנות קטנות מאוד, למשל שניים־שלושה אפונים. במקום פרוסות עגבנייה להציע חצי עגבניית שרי. רצוי להציע את המאכל החדש בתחילת הארוחה, כשהתיאבון גדול יחסית, ואחרי הטעימה להגיש את שאר הארוחה עם המאכלים המוכרים יותר והאהובים. במחקרים שנערכו בנושא נמצא שיש להציע מזון חדש לילדים 15־10 פעמים, בהזדמנויות שונות, כדי שהילד יתרגל למזון.



הסייעת בצהרון מספרת שהילד אוכל מג'דרה, קישואים ברוטב עגבניות ואפילו דגים. כשאנחנו מגישים את אותו הדבר בבית, הוא לא אוכל. מה עושים?


תופעה מוכרת, שאף נכתב עליה שיר: "לאוכל של הגן יש טעם מיוחד/ אז בואו נתיישב, למה לעמוד?/ האוכל של הגן הוא הכי הכי בעולם/ לביס הכי קטן יש טעם של עוד!" (סמדר שיר). המבוגר שאחראי על עשרות ילדים עוסק פחות במה שילד מסוים אוכל ובכמות שנאכלה. לעתים דווקא המרחב הזה, שאינו תחת זכוכית מגדלת, פחות מלחיץ ומאפשר לילד להתנסות. כמו כן, להיות חלק מקבוצה מתבטא בתפריט משותף. הילדים הבררנים לפעמים אוכלים כמו רוב החברים לשולחן.



אפשר לנסות ליישם את המודל בבית, ולאמץ את הפורום: להזמין חברים מהגן, מבית הספר או מהצהרון לארוחת ערב. אם למשל הילד שלנו לא אוהב טונה, אפשר להזמין לארוחה חברים שבבירור מודיעיני מקדים נמצא שהם אוהבים טונה.



הילדים שלנו לא נמצאים בעודף משקל. האם הם יכולים לאכול מזון מהיר וחטיפים וממתקים ללא הגבלה?


לעתים נדמה כי ילדים לא אוהבים אוכל בריא, אבל חשיפה נכונה למזונות חדשים ובריאים תביא אותנו למסקנה המפתיעה שגם תינוקות יכולים לאהוב וליהנות ממנו. ילדים שאינם בעודף משקל אוכלים בדרך כלל חטיפים, ממתקים ומזון מהיר במקום מזונות מזינים. הפספוס הוא כפול: בטווח הקצר, עלולים להיווצר מחסורים תזונתיים. בטווח הארוך, הילדים מסגלים דפוסי אכילה לא נכונים, שעלולים לגרום לעודף משקל בעתיד. ככל שמתחילים בגיל צעיר יותר עם הרגלים נכונים, קל יותר להטמיע אותם ולשמר אותם בטווח הארוך.



מצאנו פתרון לילדה שלנו שלא אוהבת סלט. אנחנו מבטיחים לה פרס שתבחר אם תסיים את המנה שבצלחת. הפרס הוא לרוב מתנה קטנה, חטיף, ממתק או לצפות שוב בתוכנית אהובה. האם זה צעד נכון?
חשוב לזכור כי בכל הנוגע לאוכל, אין לכפות, לתגמל, להעניש, להתחנן או אפילו להתווכח. קשה עד בלתי אפשרי להכריח ילד לאכול מזון מסוים. רעיון התגמול יכול להצליח נקודתית, אך בטווח הארוך הוא עלול להשיג תוצאה הפוכה - הילד יקשר את אכילת הסלט או הקציצות למעשה שחובה, לא כיף, לעשות. אפשר, למשל, להציע ירקות עם מזון אהוב ומוכר, למשל עגבנייה על "פיצה־פיתה", וגם אז בהתחלה רק קוביות אחדות וקטנטנות. אצל קטנטנים קישוט הצלחת יחד עם המזון החדש יכול לסייע. דרך נוספת לחבב אוכל פחות אהוד היא שיתוף הילדים בהכנתו: קילוף, חיתוך, ערבוב, תיבול והגשה.



בארוחת הערב כולנו כבר עייפים ומעדיפים שהילדים יאכלו מול הטלוויזיה, מהר ובשקט. מה המחיר של זה?


נשמע כמו קושי פרטי, אבל במציאות התובענית של ימינו הוא ממש לא - מדובר בבעיה שכיחה שנחקרה רבות. עם זאת, חשוב לא להרים ידיים ולהתעקש על ארוחות משפחתיות.



באחד המחקרים, של אוניברסיטת אילינוי בארצות הברית, נבדקו 180 אלף ילדים בגילי 3 עד 17. נמצא כי בארוחות משפחתיות יש סיכוי גבוה יותר לתפריט מזין, מאוזן ומגוון, שתופס את מקומם של מזונות לא בריאים. בנוסף, במשפחות שבהן הארוחות משותפות הסיכוי לעודף משקל ולהפרעות אכילה נמוך יותר.


בקצב החיים המודרני שלנו, ארוחות בוקר וארוחות צהריים משפחתיות אינן אופציה בשגרה, לכן ארוחות הערב וארוחות סוף השבוע מקבלות חשיבות. ויפה שעה אחת קודם, להתחיל כשהילדים ממש קטנים (בגיל שבו חצי צלחת על הרצפה). זו הדרך לצמצם את הסיכוי שבגיל ההתבגרות הילדים יאכלו מול מסך - נייד, מחשב או טלוויזיה.



המשפחה יכולה להוביל שינוי דרמטי לטובה, וכדאי לנצל זאת. התמדה היא סוד ההצלחה בתחומים רבים, וגם בכל הקשור לתזונה נכונה. חשוב לזכור שגם הצלחה חלקית היא הצלחה.