אני זוכרת את עצמי בוהה בחברותי מתלחששות עם המלצר בבית קפה בנחלת שבעה, ואז זה קורה: הוא יוצא מהמטבח עם חיוך רחב ובידו עוגה, שעליה זיקוקים, וברקע מתנגן השיר של "גזוז": "גיל 16, הכל כזה מין קצפת ודובדבנים". אני מזייפת התפעלות מהזיקוקים, פסגת כל יום הולדת, ומצטרפת לשאגות השמחה. בקרבי מתרוצצת השאלה מי היה הדביל שהחליט ש־16 זה sweet. הביאוהו לכאן. כי לי כלום לא היה מתוק. אני לא סבלתי את מה שנהיה ממני, ולא ידעתי מי היא זו שניבטת אלי במראה ומה היא עוללה לי. אצל החברות שלי הייתה סלידה עצמית דומה. חלק מצאו נחמה בחבר. חלק שקעו בספרים, חלק בדברים אחרים משני תודעה, הרבה פחות חוקיים. והיה חלק שנדמה היה שגיל ההתבגרות פסח מעליו. לאלה אקדיש פעם טור נפרד. אלה המתבגרים המאוחרים, ולדעתי בספרות המקצועית הם מכונים: "שרוטים במיוחד". דבר אחד היה משותף כמעט לכולנו: הרגשנו שלא מבינים אותנו. שאין עם מי לדבר. שההורים שלנו נגעלים מאיתנו, שהם שופטים אותנו בלי סוף ושלעולם, אבל לעולם, לא נצליח לנהל איתם שיחה ראויה.
עכשיו, צריך להבין: בזמן שהילדים שלי פוסעים בצעדי ענק אל תוככי הגיל המגעיל ולעתים אשכרה סולדים ממני, אני עצמי שבויה בתודעה של בת 16. בראש אני בת 16. מבחינתי, הספר של ד"ר עדנה כצנלסון ופרופ' עמירם רביב, "מה עובר לך בראש" (הוצאת מטר), הוא לא פחות ממתנה. הוא דווקא לא פונה להורים, אלא למתבגרים עצמם, מעביר בגובה העיניים תהליכים נפשיים ופיזיים שעוברים על בני הנוער ונותן עצות שימושיות בשלל נושאים. חרדה לפני בחינות, איך להימנע ממריבות עם ההורים, איך להתמודד עם חרדה חברתית, איך לבחור בן זוג מתאים, איך לבנות ביטחון עצמי ושאלת השאלות: האם אני נורמלי.
ובגלל שאני מגה סלב שכזאת, דיברתי ישירות עם עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית, חינוכית והתפתחותית, שהייתה במשך שנים חלק בלתי נפרד מהמדור. שאלתי אותה: עדנה, יש מצב שהילדים שלנו לא סובלים אותנו? תשמעו מה יש לה לומר: "לדעתי, יש זמנים שהם מתוסכלים, זועמים ואפילו מבטאים את תחושתם שהם לא סובלים את ההורים, אבל בהחלט יש גם זמנים שהם זקוקים להם מאוד כמכילים, נותני עצה על סמך ניסיון חיים ומגנים מפני עשיית שטויות. כשאמא אומרת למתבגר 'יותר אני לא אתערב בכלום' - לא הבטחה מומלצת - הוא עלול להיבהל ולומר 'אז איך אדע מה לא לעשות, אם לא תגידי לי מה את חושבת?' הם זקוקים למבוגרים כדי למרוד בהם, ולכן כועסים ומתווכחים, אך במקביל פונים למבוגרים בעת צרה ומצוקה. אי הסכמה עם ההורים, אם לא נעשית בצורה פוגענית, ובנושאים שבהם מתבגר עלול להזיק לעצמו באופן לא הפיך, אינה מעידה על אלרגיה של המתבגר כלפי הוריו, וצריך להיות זהיר לפרש כך את הדברים. יש נושאים שבהם הם יעדיפו חברים, אך בנושאים שדורשים ניסיון חיים, החלטות גורליות או תכנון לטווח רחוק – יש סיכוי שיפנו לאחד או לשני ההורים.
"לעתים קרובות הם צודקים כשכועסים: כשאנחנו מתערבים בדברים לא חשובים כמו הבגדים או התסרוקת, כשאנחנו לא נותנים להם תחושה שסומכים עליהם ומאמינים בהם לגבי בחירת חברים, כשאנחנו דורשים דרישות לא סבירות לגבי הישגים בלימודים, כשאנחנו לא מכבדים זכות לפרטיות סבירה על פי גיל, לא מאפשרים לסגור דלת כשנמצאים עם בן זוג בגיל 17 ועוד. גם ההורים צריכים לתת לעצמם דין וחשבון מה הם עושים שאכן מביא למתבגרים את הסעיף. לעתים הם אינם צודקים, אך יש לבדוק מתי הם כן".
עיתונאי קטן שלי/ יאיר ויץ (בן 12)
מבוגרים הם יצורים מוזרים, ונורא חשוב להם לשאול שאלות לא חשובות. מאז שאני קטן אני שומע: "למה אתה לא מסתפר, למה אתה לא מסתפר?" ככה. לא רוצה להסתפר. יש לי תלתלים ארוכים וזה מה שאני אוהב. העניין הוא שיש בעיה עם תלתלים: לפעמים נהיים קשרים (אני משער שיותר מאשר בשיער חלק). הספריי של ד"ר פישר אמור להתיר קשרים, כדי שיהיה קל יותר להסתרק. ניסיתי אותו. אולי לי יש תלתלים מיוחדים (לא נראה לי) אבל אצלי זה לא הכי עבד. על האריזה כתובות הרבה מחמאות כמו "טכנולוגיה ייחודית ומתקדמת מסוגה, המאפשרת התזה רציפה ללא שימוש בגז בישול דליק", אבל הדבר הכי טוב שאני יכול להגיד עליו זה שיש לו ריח טוב.
סרקל - ספריי מתיר קשרים לשיער מתולתל של ד"ר פישר, 39.90 שקלים ל־300 מ"ל
המלצת תרבות
הספר "אהרן והעיפרון הסגול", ספרו של קרוקט ג'ונסון, היה אחד מחברי הטובים. אהרן ידע לברוא עולמות באמצעות שלושה דברים: מחשבות, רצון ועיפרון אחד סגול. בספר הקטן הזה, הייתה גלומה תמצית התקווה שכל ילד וכל מבוגר צריכים. בספר "האריה של אלן", שראה אור לאחרונה בתרגומה של מאירה פירון, נמצאים שלושת האלמנטים שכבשו אותי בשחר ילדותי. ב־12 סיפורים מתוקים להפליא, אלן ואריה הבד שלה יוצאים למסעות נועזים מבלי לצאת מהחדר. ג'ונסון כמו ג'ונסון, מדלג בחוכמה גדולה בין הדמיון למציאות, בין קול בוגר לקול ילדי, בין תמימות לפיכחון, שמקבלים ביטוי בשיחות משעשעות בין אלן לאריה הבד ומזכירים כמה התקווה היא הבסיס של הכל. ספר נפלא לילדים שעושים את צעדיהם הראשונים בממלכת המילים ולהוריהם.
"האריה של אלן", כתב ואייר: קרוקט ג'ונסון, הוצאת טל מאי ומשכל, מחיר: 68 שקלים