בעקבות מעצרה של גננת מנתניה בחשד שקשרה עשרות פעוטות לכיסא, מיכל דליות, המומחית לחינוך ילדים, התייחסה הבוקר (שלישי) ב-103FM לשיטת הענישה הקשה: "יש להבין שה'מותר' וה'אסור' בחינוך משתנה בהתאם למודה והאופנה. אם היינו מדברים במאה ה-16 לא היינו מדברים כמו שאנחנו מדברים היום, דברים שהיו מקובלים על הדעת בעבר כבר אינם מקובלים כיום".
"אצלנו בארץ ובמגוון רחב של מדינות בעולם המערבי אסור להכות ילדים. בית המשפט האנגלי לדוגמה עושה הבדל בין 'פליק' ל'מכה'. אצלנו אסור להרביץ לילדים כי זה לא חוקי וכי זה לא מוסרי, זה לא מוסרי כי הילד הוא אדם קטן ואנו מבינים מה עובר בליבו וכיצד סיטואציות טראומטיות מסוימות עלולות להשפיע עליו בבגרותו. אני מניחה שהגננת בת השישים קשרה את התינוקות הללו בצורה הזאת כי ככה גידלו אותה, זו שיטת החינוך בה היא מאמינה וייתכן כי הייתה תחת לחץ בסיטואציה מורכבת שהובילה אותה לדבר הנוראי הזה, זוהי התעללות", הוסיפה.
כשנשאלה מהו ארגז הכלים עמו נשאר ההורה על מנת לחנך את ילדיו השיבה דליות: "אנחנו משליטים משמעת על ידי הרתעה. אלמנט ההרתעה קיים גם בעולם המבוגרים, רוב המבוגרים לא חונים באדום-לבן, לא מתוך התחשבות באחר אלא מתוך פחד מקנס כספי. לאחר שהוחלט בחברה הישראלית כי לא מכים ילדים קטנים וכי אין לבצע מעשים משפילים הכוללים כוחנות פיזית, על ההורים והגננות לעבוד קשה יותר".
"ילד שמתפרע הוא ילד שצריך לתת לו חיבוק חזק שמצד אחד עוצר אותו לבצע כל נזק לסביבה ומצד שני מראה לו שיש מבוגר אחראי ששומר עליו ושהוא לא לבד. בסיטואציה בה ילד מתפרע הוא נמצא בלחץ, לא באים לילד היסטרי ואומרים לו 'תירגע', לאחר שעוצרים אותו מנסים להבין איתו מה גרם לו לתחושה הזו ולפעולות שביצע ולבסוף מזהירים אותו שבכל פעם שהוא יתפרע, ההורה יגיע לחבק אותו ולעצור אותו. ההורים של היום מדברים יותר מדי ופוחדים מהילדים. עליהם לפעול. ברגע שהם יפעלו באופן שאין בו אלמנט ההשפלה, הילד יהיה מוכן לקבל חינוך. עונש הוא בדיוק הפעולה שיוצרת השפלה, סיכמה".
עריכת תוכן 103FM: איתמר זיגלמן