אני אם לשלושה ילדים: בן 7, בת 6 ותינוקת בת שנה וארבעה חודשים. אני חשה אובדת עצות. בתי האמצעית, בת ה־6, לא מקשיבה לי כלל ומתנהגת בצורה מרדנית. מה עלי לעשות?
“אני ממליצה לך ללכת להדרכת הורים תחילה, היא תסייע לך להתמודד בסיטואציות הקשות עמה. אמרת שהילדה לא סופרת אותך, ולכן אני רוצה לבקש ממך שתתחילי לספור את עצמך. ילד לא סופר הורה כשהוא מרגיש שההורה לא סופר את עצמו. אם אני אומרת לבתי שהיא צריכה להתארגן ולהחליף בגדים, והיא נשכבת ולא רוצה, עלי לומר לה: ‘אם את רוצה ללכת ליום הולדת, אז עלייך להחליף בגדים, וכדי שנספיק להגיע נותרו לך חמש דקות בלבד. אם לא תספיקי - לא נלך’. אם היא תישאר במקומה ולא תתארגן בזמן, החליטי שאכן את עומדת במילתך ולא הולכת ליום הולדת. לפי דברייך את נכנעת לילדה ועושה כרצונה לא משנה מה היא תעשה, אז למה שהיא תרצה לשתף איתך פעולה? אין לה שום אינטרס, הרי היא תקבל את מה שהיא רוצה בכל צורת התנהגות. זכרי שהיא הייתה בעבר הילדה הקטנה בבית והיא גם מקנאה באחיה. אם את אומרת משהו ולא מקיימת, אז המילה שלך נשחקת והופכת לבלתי אמינה ולא יציבה. שמרי על כבודך ועל חוט השדרה. עלייך לשנות גישה ולהתחיל להגיב באופן נקודתי לכל דבר שקורה עם הילדה. פני להדרכה הורית כדי לקבל דרכים וכלים להתמודדות עם כל סיטואציה בפני עצמה”.
אני אם לילד בן 7 וחצי שמזוהה אצלו לקות למידה והפרעת קשב וריכוז, ומתקשה להשתלט עליו. אני גננת במקצועי, לילדי הגן שלי אני מצליחה להגיע, אבל לא לילד שלי. מה עלי לעשות?
“ילדים הלוקים בקשב וריכוז מתגלים לבסוף כילדים חכמים באופן יוצא מן הכלל, שיש להם יכולת אינטליגנטית גבוהה ויכולת רגשית גבוהה מאוד, הם רק מתקשים לבטא זאת בפועל. אנחנו כהורים לא נוכל לעולם להיות הגננות או המורים של הילדים שלנו. הקשר שלנו עם הילדים מעורב רגשית, והוא שונה מכל יחס אחר שיקבל ילד בגן שלך. לגן את מגיעה מאוד מקצועית וחדה, עם ידע פדגוגי. לילד שלך את מגיעה עם הלב שלך. זוהי התנהלות אחרת שהיא טבעית ומובנת. לפני חודשיים שוחחתי עם אמא לילד בגילך שסובל מאותה בעיה כמו שלך. האמא החליטה להכניס אותו לכיתה מיוחדת והוא פרח בה. לכן אני ממליצה לך לשקול את האופציה הזו. היא אולי תוכל להקל על הילד שלך ותאפשר לו לפרוח בקצב שלו. את היום מקלקלת את היחסים עם הילד שלך על מנת שידע לכתוב ולקרוא. לאן שהוא לא הולך, הוא מסתובב בתחושה שאינו מוצלח וחסר יכולת. זוהי עננה שחורה מעל ראשו. עלייך להחליט שאת לא נלחמת את המלחמה הזו נגדו על הלימודים שלו ומעבירה את השרביט למישהו אחר. עלייך להילחם את המלחמה הזו איתו ולדחוף אותו".
"תפקידך לאהוב ולהכיל את הילד עם כל הקשיים שלו, הוא זקוק לך. מצאי במקומך מורה מתאימה שתעשה עמו את שיעורי הבית, פני למורה מתקנת מומחית ללקויות למידה שתעזור לך. רשמי אותו במקום לחוג כדורגל, למורה פרטית פעמיים בשבוע. ספרי למחנכת של הילד שמהיום את לא תעשי שיעורי בית יחד עם בנך, והוא יעבוד רק עם מורה שלצדו. בנוסף לכך, שימי לב שבנך רק בן 7 וחצי, ואם הוא לא ידע לכתוב בכיתה ב’, הוא ידע לכתוב בכיתה ג’ או בכיתה ד’. הסירי לחץ מלבך וזכרי שרבים מהמצליחים והעשירים סובלים מהפרעות קשב וריכוז. אנשי המקצוע מרבים לשים דגש על הקושי של הילד ומתמסרים לקושי. אני מציעה לך לעשות דבר הפוך: מצאי נושא שהוא חזק בו והוא אוהב אותו וחזקי את התחביב שלו. הגדילי את הבן שלך. הפסיקי לקלקל את היחסים עמו ותני לו לפרוח. תפקידך לאהוב את בנך, הוא זקוק לך. לאחר שהוא יתמקד בתחום שהוא אוהב, תוכלי להחזיר לו את הביטחון העצמי ולייצר לו חוויות הצלחה. מלבד זאת, פני להדרכת הורים, לאנשים המתמחים בילדים עם הפרעת קשב. הם יאפשרו לך לרכוש כלים בנושא”.