אני אמא לילד בן 4, פיקח, עצמאי ונבון. לאחרונה הוא חזר מהגן לאחר שראה את ההצגה "כיפה אדומה", וסיפר לי שהוא מפחד שזאב ירדוף אחריו. מאז ההצגה הוא הולך אחריי לכל מקום. כיצד אפשר להתגבר על הפחד של הילד?


“זה מזכיר לי את בתי בצעירותה. כשהיא הייתה קטנה היא צפתה בסדרה ‘הלב’ שבה מרקו מחפש את אמא שלו - ופחדה שאני איעלם לה. לקח לי המון זמן להבין שזה מה שמפחיד אותה. מכיוון שבנך בן 4 ועולם הדמיון עוד מבולבל עם המציאות בגילו, תוכלי לומר לו: ‘אני הברחתי היום את הזאב הרע והוא כבר לא יחזור לכאן יותר. ליתר ביטחון קניתי לך חרב של פורים וטלפון מפלסטיק. לך לישון עם הטלפון מפלסטיק והחרב בקרבת מקום, וכשאתה מרגיש מפוחד קח את החרב וסלק את הזאב. אם הוא לא ירצה להסתלק, אתה יכול להשתמש בטלפון ולהתקשר אלי מיד’. אלו יהיו הכלים שלו להילחם בפחד, שיעניקו לו תחושת ביטחון. אין סיבה לומר לילד שאין סיבה לפחד - כי הוא מפחד וזאת עובדה. אין מה להפעיל היגיון, כי הוא לא מבין אותו. מבחינתו, הזאב הרע הוא מציאותי. ברגע שבנך יתחיל ללכת אחרייך וירגיש לא בטוח, תאמרי לו: ‘לכל מקום שאליו אלך, אני אגיד לך שאני שם כדי שלא תצטרך לדאוג ולפחד. אשתף אותך בכל רגע נתון איפה אני ותדע היכן אני נמצאת’. ברגע שתשתפי אותו, הילד יעזוב אותך מעצמו ואפילו יבקש ממך שתפסיקי לספר לו. בכך, הראית נוכחות ותמכת בילד מבלי לזלזל בפחד שלו, וגם - העברת לו את המסר שאת איתו ושאת שומרת עליו ומחזקת אותו”.



בתי בת ה־6 נוטה להתערב בעניינים שלא נוגעים לה. היא מרבה להידחף לשיחות מבוגרים, גם לאנשים ברחוב וגם לשיחות בין חבריה בכיתה. מה עלי לעשות בנידון?


“את יכולה לפעול רק במצבים שבהם את נחשפת אליהם ונמצאים תחת שליטתך. בכיתה, תני למורה לנהל את הנושא ואל תעלי אותו כשהילדה בבית ותגרמי לה לתחושת אי־נוחות. ילדתך היא ילדה חכמה והיא בוחרת להתערב כי יש לה מה להגיד ולשתף בכל נושא. חשוב לטפל בנושא כדי שהיא לא תשלם מחיר חברתי כבד על ההתנהגות הזו בהמשך חייה. גשי לילדתך ואמרי לה: ‘את מאוד סקרנית, ואני שמה לב שאת מתערבת בשיחות שלא נוגעות לך. אני יודעת שאת מאוד חכמה ויש לך המון מה להגיד, אבל אנשים לא אוהבים שנדחפים להם. גם לי מעירים על כך לפעמים. אם אראה שאת מתערבת בשיחה של אנשים אחרים, אני אקח אותך וארחיק אותך משם, אעשה זאת כדי שלא יכעסו עלייך’. כך, עשית עם הילדה שיחה קצרה ועניינית עם מסר חד וברור שאם הילדה לא תלמד להתאפק - ההורים יצטרכו להתערב, לא מתוך כעס, אלא מתוך רצון להגן עליה. עם הזמן, הילדה תלמד לזהות את הסיטואציות שבהן היא מפריעה לסביבה שלה. כשאת בוחרת להרחיק את ילדתך, עשי זאת בצורה חדה ובלי דיונים מיותרים, אמרי לה לבוא ואל תיכנסי איתה לוויכוח”.





בני הראשון בן שנה כמעט. כיום אני עובדת מהבית ומתלבטת אם להכניס אותו למסגרת. אני חוששת שהוא חש שאני לא מספיק איתו, ומצד שני חושבת שאולי הוא כבר זקוק לחברה. מה דעתך?



“הרבה הורים צעירים חוששים. החשש הזה מכתיב המון מההתנהגויות שלכם. לכו עם תחושות הבטן שלכם וזכרו שלילדים יש יכולת הישרדותית גבוהה. אם יש משהו לא תקין, אפשר לשנות אותו. על פי גישתי, אני ממליצה להשאיר את הילד בבית כמה שיותר. ילד יכול לגדול מצוין עם אמא שלו, כל עוד היא מספיק פנויה לספק לו את הצרכים שלו. אם את מצליחה לשלב בין העבודה לטיפול בילד, זה מעולה. מכניסים את הילד לגן ולמסגרת כי את נזקקת לצאת מהעבודה או כשאת לא רוצה ומוכנה להיות צמודה לילד 24 שעות. לא לכולם מתאים להיות עם הילד כל הזמן, זה לעתים מקשה ולא עושה טוב להורים. במקרים כאלו תדעי שהילד זקוק למסגרת. יש לי בת דודה מקסימה ואמא למופת שחזרה לעבודה חודש לאחר הלידה כי לא הייתה מסוגלת להישאר לבד בבית. היא הרגישה שהיא משתגעת. אנחנו חייבים להיות מחוברים לעצמנו. בגיל שנה הילד לא זקוק לחברה. את יכולה, אם את מעוניינת, לצאת עמו לגינות ציבוריות ולחבר אותו לתינוקות נוספים. זה נכון שהילד זקוק לגירויים חיצוניים, ולכן את יכולה לספר לו סיפורים ולגוון לו את מגוון הצעצועים בבית. בגיל הזה הכל אפשר לייצר בבית. ילד לא צריך שנשב לו על הווריד - תפקידנו לייצר לו גם רגעי שעמום, שיפתח את הדמיון. ברגע שלך יהיה טוב, גם לבן שלך יהיה נפלא”. 


עריכה: איתמר זיגלמן