חלום שיכול להתגשם: קיה ספורטאז' היא הקרוס-אובר הראשונה שלכם

הדבר החשוב ביותר בגרסת ה-1.6 ליטר החדשה של קיה ספורטאז' הוא תג המחיר: 135 אלף שקל. מדובר בסביבת המחיר של מכוניות קומפקטיות (״משפחתיות קטנות״) כמו טויוטה קורולה, מאזדה 3 או קיה סיד, ששייכות לקטגוריה הגדולה והנמכרת ביותר בישראל, לפחות בינתיים, וגם לזו של קרוס־אוברים קטנים כדוגמת ניסאן ג׳וק ושברולט טראקס.
 

במילים אחרות, בפני לקוחות פרטיים, שעד עתה שקלו לקנות לעצמם קורולה, או מאזדה 3, קיה סיד, יונדאי i30, פולקסוואגן גולף, רנו מגאן (או פלואנס), פיז״ו 308, סקודה אוקטביה וכן הלאה - כולן עם מנועי 1.6 ליטר (או 1.5, או 1.2 טורבו־בנזין) - ניצבת התלבטות לא קלה: האם לקנות מכונית בעלת נוכחות הרבה יותר דרמטית על הכביש, עם יותר פוזה, יותר מרחב פנימי, יותר נפח הטענה ועוד כמה ״יותרים״ בתחומים שונים, או לשלם את אותו המחיר ולהישאר עם השעמום המוכר?
 

ובניסוח אחר: האם לא הגיעה העת לשדרג למשהו שתמיד חשקנו בו, אבל עד עתה נראה רחוק מטווח התקציב? אם נרים את הראש ונביט על המגמה הרווחת ביותר בעולם הרכב כיום נגלה שמיליוני לקוחות נוטשים את מכוניות הנוסעים הקונבנציונליות לטובת קרוס-אוברים למיניהם.
 

מנתונים שפרסמה רנו בשבוע שעבר, כשהציגה פרטים ראשונים על אודות ״קאדג׳אר״ החדש שלה - אח תאום לניסאן קשקאי ואח גדול לרנו קאפצ׳ור - עולה שכ-23% מכלל כלי הרכב החדשים שנמכרים כעת באירופה הם קרוס־אוברים.
 

שתי הקטגוריות החשובות של מכוניות הנוסעים, משפחתיות קטנות ומשפחתיות גדולות, מצטמקות ככל שלקוחותיהן בוחרים לעבור אל קרוס־אוברים קטנים (ניסאן ג'וק, שברולט טראקס), קרוס־אוברים בינוניים (מיצובישי אאוטלנדר, מאזדה 5-CX) או מכוניות יוקרה קטנות (אאודי A3, מרצדס A קלאס).
 

קיה ספורטאז' 1.6 עם תג המחיר שצוין לעיל, הוא בראש ובראשונה בשורה צרכנית חשובה, והחדשות החשובות ביותר בשוק הרכב מאז הגיח סוזוקי קרוס־אובר ב-120 אלף שקל. אבל לפני שמחלקים את הצל״שים ליבואני קיה, צריך לומר שמדובר בצעד מתבקש, ואם הם לא היו שולפים ראשונים, היה מגיע יבואן אחר וטורף את הקלפים.
 

מעבר למהומה שהוא צפוי לחולל בקרב מתחריו הישירים, די ברור שספורטאז' 1.6 ימשוך לקוחות מקטגוריית המשפחתיות הקטנות ו״על הדרך״ יפוצץ את הבלון של הקרוס־אוברים הקטנים. אחרי הכל, אם כבר הולכים על פוזה, מה ההיגיון לשלם כמעט את אותו המחיר ולקבל ניסאן ג'וק קטן וצפוף, או שברולט טראקס, במקום כלי גדול, מרווח, ולא פחות נאה למראה?
 

היבואנית טלקאר אומנם מקריבה מעט ממכירותיה לשוק הפרטי בפלח השוק הקומפקטי, אבל מרוויחה פוטנציאל מכירות של 6,000-10,000 יחידות בשנה עם ״פצצה״ אמיתית שבלי ספק תחולל שינויים משמעותיים לאורכו ולרוחבו של שוק הרכב שלנו. לזכותו של ספורטאז' 1.6 צריך לומר שבניגוד למוצרי לואו־קוסט כמו דאצ'יה דאסטר למשל, הוא לא משדר תחושה של כלי זול שמישהו קילף ממנו כל פריט אבזור רק כדי לעמוד במחיר יעד נמוך.

הפלסטיקה של קיה אומנם מעט פחות איכותית מאלה של ניסאן ומאזדה, אבל עיצוב סביבת הנהג (כמו גם העיצוב החיצוני) נעים לעין, ורמת ההרכבה גבוהה מאוד. ספורטאז' 1.6 מגיע עם אבזור בטיחות מושלם (וחמישה כוכבים בציון הריסוק), חישוקי סגסוגת, כפתורי שליטה מגלגל ההגה (ומערכת מולטימ־ דיה עם מסך מגע בחבילת ההשקה), תאורת יום קבועה, שקע USB ושלושה שקעי 12 וולט, קישוריות BT ועוד.
 

השאלה המתבקשת מאליה היא כיצד מתפקד מנוע בנפח 1.6 ליטר בתוך קרוס-אובר מגודל ששוקל 1,400 קילו? התשובה, ראשית לכל, היא שמדובר במנוע ה־1.6 ליטר שמניע - בתצורות זהות או דומות - את כל דגמי קיה ויונדאי ה״עממיים״, והוא מחובר לתיבת הילוכים חדשה יחסית ויעילה, בעלת שישה יחסי העברה.

בבואם להתאים את המנוע הזה לספורטאז׳, הקריבו מהנדסי קיה מעט מההספק והמומנט, וקיצרו את יחסי ההעברה של תיבת ההילוכים כדי לקבל תחושה יותר ערנית, אף שזאת באה על חשבון תצרוכת הדלק ונתוני זיהום האוויר.
 

מלכתחילה לא מדובר בפאר הטכנולוגיה המוטורית. גם בדגמי יונדאי־קיה האחרים זהו מנוע שלא משתווה בביצועיו למנועי הטורבו-בנזין החדישים, למשל, או למנועים המאוד יעילים של טויוטה, מאזדה והונדה. מצד שני, מדובר במנוע אמין, ובזכות הפשטות שלו הוא צפוי לשרוד לא מעט שנים, אחרי שבמנועים אחרים יוחלף מדחס הטורבו בפעם השלישית. עם קיה סיד, למשל, נדרש המנוע הזה ״למשוך״ 87 קילו פחות, כלומר שפער המשקל קיים, אבל הוא לא מאוד משמעותי.
 

לחובתנו, צריך לומר שלא ביצענו מבחני תאוצה השוואתיים בין ספורטאז׳ לבין מאזדה 3 עם מנוע 1.5 ליטר, או בינו לבין טויוטה קורולה שמצוידת בתיבת הילוכים אוטומטית רציפה (CVT). אבל התחושה הכללית היא שספורטאז׳ 1.6 רחוק מלהיות ״עגלה״. הוא לא יאכזב בביצועיו אף נהג שעולה אליו ממכונית קומפקטית ממוצעת. מנוע ה־1.6 עולה במהירות במעלה הסל״ד, אבל הוא לא ממש מעודן בפעולתו, ותחת לחץ משמיע קולות מחאה ברורים. עיקר הבעיה הוא סביב ה-3,000 סל״ד, אז מתקבלים תחושה מעט גסה ורועדת וצליל מכני לא מאוד נעים מהמנוע או מהתיבה.
 

תחת לחץ ממהרת התיבה להוריד הילוך ולהזניק את מהירות המנוע, כך שברוב המצבים היומיומיים לא מתגלה מחסור בכוח או בזריזות. הלחץ על המצערת מתורגם לצליל מנוע ניכר, ולפרקים מעט צורם, ולתחושת המולה. ישנם מצ־ בים שבהם מורגש מחסור בכוח - בעיקר בעליות ארוכות וכשהכלי עמוס - אבל עבור 80% מהמשתמשים וכל הנהגים הרגועים, ספורטאז' 1.6 לא יחסיר דבר. יתרה מכך, בנהיגה רגועה, ספורטאז' משדר מסר מאוד נינוח, עם שיכוך רעשים מעולה של המתלים והצמיגים, וכך מתקבלת תחושה שמדובר בכלי איכותי שבנוי כהלכה.
 

ההפתעה הגדולה, מבחינתי, הייתה בסעיף תצרוכת הדלק. כאשר נהגתי בגרסת ה-2.0 ליטר של ספורטאז', אומנם עם רגל כבדה על הגז, עמדה תצרוכת הדלק על כ-9 ק״מ לליטר - נתון לא מבריק, אבל די מקובל בקרב כלים בגודל ובמשקל הזה. ממנוע ה־1.6 ציפיתי לתצרוכת דלק גבוהה יותר, במיוחד תחת רגלי הכבדה, אבל בפועל תדלקתי ליטר דלק (בממוצע) לכל 9.63 ק״מ.
 

כדי לוודא שאלה נתוני אמת נהגתי כאלף ק״מ, ואת המדידה ביצעתי בשלושה הדלוקים נפרדים במשאבה עצמה ולא באמצעות מחשב הדרך. אגב, בנהיגה רגועה באמת הגעתי לתצרוכת דלק של כ־11 קמ״ל. נכון אומנם שכאשר נוהגים באופן רגוע במכונית נוסעים מודרנית אפשר להשיג תצרוכת דלק טובה יותר, אבל מכיוון שגם מכונית כזאת צורכת דלק, הרי שהשאלה היא מה יהיה ההפרש בין ספורטאז' לבין מכונית אחרת. לדוגמה, מי שנוהג עד 15 אלף ק״מ לשנה, ולצורך הדיון משתמש ב־1,500 ליטר דלק, יחסוך פחות מאלף שקל לשנה אם ינהג במכונית שצורכת 10% פחות דלק.
 

התנהגות הכביש של ספורטאז' אופיינית מאוד לבני מינו: על כביש מפותל הוא מציג תת־היגוי בולט וזוויות גלגול ניכרות יחסית למכונית נוסעים, ההיגוי שלו חסר תחושה וכבד, ומי שאוהבים לנהוג לא ימצאו בו את מבוקשם. מאידך, מי שמחפשים לעצמם רק ״כלי רכב״ וממילא נוהגים לאט, לא ימצאו בו כל פגם יחסית לקיה פורטה או לטויוטה קורולה, אלא להפך. יש משהו מרגיע ונעים בתנוחת הנהיגה הגבוהה והשולטת של קרוס־אובר כזה.
 

עיקר השימוש בספורטאז', כמו במאזדה 3 או ביונדאי i35, יהיה לנסיעות עירוניות או בינעירוניות, ולא מומלץ להיכנס איתו עמוק לשטח. אבל יתרון מובנה נוסף, אף על פי שאין לו הנעה כפולה, נובע מהיכולת להתמודד עם שבילי עפר בצורה טובה יותר מכל הנזכרות לעיל.
 

בהקשר של התנהגות הכביש חשוב גם להוריד מהשולחן את עניין הבטיחות האקטיבית. בעבר אומנם פגמו מרכז הכובד הגבוה והמשקל הרב של קרוס־אוברים בבטיחות הדינמית שלהם, אך מן הרגע שבו נכנסה לתמונה בקרת היציבות האלקטרונית היא כמעט שלא מאפשרת להם לאבד שליטה ולהתהפך. כך נותרנו עם סוג של שוויון: מרכז הכובד הגבוה והמשקל הנוסף פוגמים בבטיחות האקטיבית, ואילו תנוחת הישיבה הגבוהה והמרכב הגדול יותר מצמצמים את הסיכוי לתאונה (בתנאי שהנהג ער למתרחש סביבו) ואת חומרת הפגיעה ביושבי הרכב.
 

בנסיעה מהירה או תחת לחץ מתמשך על המצערת גוברים רעשי המנוע, הרוח והדרך של ספורטאז' על יכולת שיכוך הרעשים שלו, אבל בסך הכל מדובר בכלי נעים ושקט. תנוחת הנהיגה טובה (בין השאר בזכות כיוון נוח למסעד, מדרך טוב לרגל שמאל ואפשרויות כיוון טובות של ההגה), מושב הנהג לא מספיק תומך אבל די נוח, ושדה הראייה מוגבל לחלק מן הכיוונים.
 

רמת הנוחות של ספורטאז' 1.6 דומה לזו של כל אחיו ולמתחריו בקטגוריה: הוא קשיח ונוקשה וספיגת המהמורות שלו בינונית למדי. יתרונו הגדול על פני כל מכוניות הנוסעים הוא שלמרות בסיס גלגלים קצר יחסית (כ־6 ס״מ פחות ממובילות הקטגוריה הקומפקטית), הוא מציע תא נוסעים מאוד מרווח לארבעה מבוגרים, עם מרחב ראש טוב (למעט בכניסה ויציאה) ומרחב רגליים טוב מאוד. תא המטען גדול מאוד ונוח להטענה.
 

עבור מי שאוהב לנהוג ורוצה מכונית מהנה, אין עדיין תחליף למכונית נוסעים במבנה קונבנציונלי, וכך גם עבור מי שמבקש להתרחק מהפוזה של ג'יפון או קרוס־אובר. אבל מי שמחפש כלי שימושי, ודאי אם הוא לא מתנגד גם לקצת פוזה, ימצא שלספורטאז' 1.6 ליטר יש הרבה מה להציע.
 

בשורה התחתונה המסר החשוב ביותר של ספורטאז' 1.6 הוא המחיר, ובאמצעותו הוא מנצח את רוב מתחריו לקטגוריה ולקבוצת המחיר. פוזה של קרוס־אובר אולי לא מתאימה לכל אחד, אבל ספורטאז' מציע עגלגלות נעימה וסולידית, רמת נחשקות גבוהה, ויותר ״מטר פח״ לכל שקל מכל כלי הרכב שבסביבת המחיר שלו, ואלה הופכים אותו לחבילה מנצחת.