הדור השני של וולוו XC90 מכוון ״בול לפוני״ של מיטב הקרוס־אוברים הגרמניים הגדולים, ולא משפיל מבט כשהוא מאיץ לצדם. האם וולוו נכנסת סוף־סוף לקטגוריית הפרימיום בזכות ולא בחסד?

גם XC90 היוצא, דור ראשון לקרוס־אובר הגדול של וולוו, הושק בעולם בשנת 2002 והוחלף 12 שנים לאחר מכן על ידי דור חדש, שני,
 
שהגיע זה עתה לישראל. בשוודיה, השוק הביתי של וולוו ואחד החזקים שלהם, נמכרו לא מעט אלפים ממנו, אבל רק בשלהי 2012 - עשר שנים לאחר שהחל להתגלגל שם על הכבישים - נהרג על סיפונו אדם ראשון, נהג שסטה מן הכביש והתנגש בעץ.
 
אנשי וולוו, אשר חוקרים בעצמם כל תאונת דרכים קשה בשוודיה (במקביל לחקירת המשטרה), טוענים שעם XC90 החדש זה לא היה קורה: גם אם נהג היה נרדם, הם אומרים, ואם מערכות הבטיחות האקטיביות לא היו מחזירות את ספינת הדגל שלהם באופן אוטומטי למסלולה - תוצאות התאונה היו פחות חמורות בזכות מערכת המהדקת את חגורות הבטיחות, מזקיפה את המושבים ומכינה את כריות האוויר לפתיחה מתוזמנת היטב ברגע שבו מזהה המחשב מצב של ירידה מהכביש.
 
העניין הוא שאנשי וולוו כבר לא עושים עניין מבטיחות ולא מפרסמים את הסיפור הנ״ל יותר מדי. מבחינתם, בטיחות היא דבר מובן מאליו, לא משהו שבכלל צריך לדבר עליו. ולא מפני שאין להם מה לומר, אלא בדיוק להיפך: זהו הרי הטבע הראשון של המותג השוודי, משהו שלא זקוק לתזכורות. ועכשיו, הם אומרים, בואו נדבר על הדברים החדשים.
 
וולוו, המציגה כעת בישראל את כלי הרכב הטוב ביותר שבנתה בתולדותיה, רוצה להילחם בענקים שסביבה - אאודי, ב.מ.וו, מרצדס, לנד-רובר ואחרים - והיא רוצה לעשות זאת בכלים שלהם: תחושת איכות גבוהה, ביצועים, ומעל לכל: טכנולוגיה מתקדמת. לכל המתחרות שהוזכרו כאן, ובוודאי לכל מי שלא, יש כעת סיבות טובות לחשוש מן המתחרה החדשה-ישנה מפני ש-XC90 הוא הדגם הקרוב ביותר למה שחלקן עושות, טוב בכמה תחומים ממה שחלקן מציעות, וזאת ודאי אופציה ראויה ורלוונטית בשוק הפרימיום.
 
בראייה לאחור, הדבר הטוב ביותר שעשתה לוולוו בעלת הבית הקודמת שלה, פורד, היה המכירה שלה ליצרנית הרכב הסינית הנמרצת ג׳ילי. בעוד פורד ניסתה למקסם יתרון לגודל, ולכן כפתה על וולוו רכיבים משותפים מתוך קבוצת רכב גדולה, ג׳ילי עדיין לא הייתה באמת יצרנית רכב אלא חברה בורסאית שעסקה בגיוס טכנולוגיות ואיסוף ידע לבניית מכוניות. לכן יש לה רק מה לקבל מוולוו ושום דבר שמשתלם לכפות עליה.
 
וולוו עברה, לכן, תהליך דומה ומקביל לזה שעבר על כל שותפות העבר של פורד - מאזדה היפנית שחזרה לעצמאות, ויגואר ולנד-רובר שנמכרו לטאטא ההודית. 

שלושתן השקיעו את כל מה שנדרש לפיתוח טכנולוגיות עצמאיות מדף נייר חלק, וכעת הן נהנות מפלטפורמות מודולריות מודרניות וממערכות הנעה חדשות לחלוטין.
 
XC90 הוא כלי הרכב הראשון של וולוו המבוסס פלטפורמת spar, שבנויה ברובה מפלדה מודרנית בחוזק מתיחה גבוה - פלטפורמה שעל גביה ייבנו בעתיד כל המכוניות הגדולות והבינוניות של החברה. נוסף למובן מאליו - הפלטפורמה החדשה קלה בהרבה מן היוצאת - התכנון החדש לא צריך להתגמש ולקבל ערב רב של מנועים, החל V8 לאורך תא המנוע ועד T6 לרוחבו, אלא רק את המנוע בעל ארבעת הצילינדרים החדש של וולוו, בנזין או דיזל מוגדשי-טורבו בנפח 2.0 ליטר.
 
המנוע, שבגרסת T6 מייצר 320 כ״ס, מחובר לארבעת הגלגלים דרך תיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונלית בעלת שמונה יחסי העברה ומצמד האלדקס, שיכול לשגר את כל הכוח אחורה - אם הוא נדרש שם - אבל באופן רגיל מעביר אותו רק קדימה וכך חוסך אנרגיה.

בולטת בשטח

שלושה תחומים, מעבר למיצוב ולסמל, מייצרים אצל לקוחות פוטנציאליים את הנחשקות שגורמת להם להעדיף מוצר אחד על פני מתחריו: עיצוב חיצוני, עיצוב פנימי וחוויית הנהיגה או השימוש.
 
העיצוב החיצוני של XC90 מחק את סימן ההיכר של דור המוצרים הקודם - קו המותניים העבה והמודגש -והוא מציע במקומו משהו מאוד מודרני, עגלגל ונעים לעין, ועם זאת בולט מאוד בשטח ובעל נוכחות.
 
xc90 אינו כלי לטיפוסים דכי לב. זהו קרום־אובר גדול, נוכח, בוטה ולא מצטנע, עם חרטום גבוה ובולט שמזכיר לי יותר מדי את המשאיות של וולוו, והוא לא יאפשר לך לעבור בשקט ברחוב בלי שינעצו בך מבטים.
 
וולוו הקפידה לשמר כמה מקווי המתאר המסו דתיים שלה, הבאים לידי ביטוי בקווי הפנסים האחוריים למשל, ויחד איתם גם לאמץ קווים חדשים כמו פנסי החזית המודרניים המכילים גימיק עיצובי.
 
אישית, מה שקוסם לי בעיצובו של xc90 הוא האישיות הברורה, המובחנת, הלא־מתנצלת והמודרנית - לא דברים מובנים מאליהם בעידן שבו כל מכונית שנייה הפכה להיות קרוס־אובר.
 
עבודה לא פחות חשובה בוצעה גם בתא הנוסעים והיא באה לידי ביטוי בנטישת רעיון הפאנל החלול בתצורת האות l שמבזבז יותר מדי מקום בדגמים אחרים. עיצוב סביבת הנהג קונבנציונלי וחסר ייחוד, ובכל זאת מכיל שלושה אלמנטים בולטים, לחיוב ולשלילה.
 
ראשית, הממשק העיקרי של הנהג והרכב הוא טאבלט גדול במרכז הקונסולה - מסך מגע מודרני ונוח, המשווה תחושה הייטקית מתקדמת ומציע אלטרנטיבה לשיטת mmm של אאודי או Drive־i של ב.מ.וו. רעיון המסך האורכי לקוח מעולמם של הטלפונים החכמים ומציג חידוש ייחודי. הבעיה היא שהוא מאלץ את הנהג להיות שקוע בטאבלט יותר מדי, גם לצורך ביצוע פעולות פשוטות.
 
שנית, מתג ההתנעה ייחודי מאוד. יחד עם כפתור מעוצב אחר, שבאמצעותו אפשר לשלוט במצב הרוח של המכונית (בין מצבי ״חיסכון״, ״נוחות״ ו״דינמי״, אשר משפיעים על תגובת המצערת, ההיגוי והבלמים), הם שולטים בקונסולה שבין המושבים הקדמיים ומצליחים בתפקידם העיקרי: הקניית תחושת איכות גבוהה מאוד המשתלבת היטב עם דיפוני העור היוקרתי ועם איכות ההרכבה הגבוהה של הכלי כולו. לגנות הסידור הזה צריך לומר שהוא מבזבז יותר מדי מקום.
 
אלמנט שלישי הוא סיכום כלל חוויית האירוח של תא הנוסעים וסביבת הנהג. הביקורת היא שלמעט הטאבלט, אין עוד משהו ייחודי לוולוו, עיצוב יוצא דופן שזועק ״שוודיה״. לוח השעונים הוא בעצם מסך שמקרין שעונים וירטואליים. כל השאר סביב הנהג נראה סטנדרטי.
 
לצד הזכות, צריך לומר שלא תמיד צריך לחפש גימיקים. הראיה היא שהתוצאה הכללית נהדרת: המושבים נוחים מאוד ואוחזים היטב, תנוחת הנהיגה שולטת עם שדה ראייה טוב ואיכות החומרים וההרכבה משייכת את הכלי הזה חד־משמעית לקטגוריית הפרימיום.
 
בזכות הארכת בסיס הגלגלים ושיפור ה״אריזה״, זהו אחד הכלים המרווחים בחבורה. שורת המושבים השנייה שלו ניתנת לקיפול ולהזזה קדימה ואחורה. שורת המושבים השלישית מרווחת יחסית למקובל.
 
מסר מרגיע
 
עברו הימים שבהם וולוו ייצרה עגלות גדולות ומגושמות. קצת מצחיק לומר את זה כשנוהגים בלווייתן ששוקל שתי טונות ואף אחד לא מצפה ממנו לחרוך אספלטים.
 
המתלים של XC90 מכוילים לקשיחות שאמורה לייצר תחושת ספורטיביות, אבל פוגעת בנוחות ובנינוחות (ודאי עם גלגלי ה־20 אינץ' שעליהם נהגתי). הכלי הזה פוסח מעט על שני הסעיפים: במצב ״נוחות״ הוא לא מספיק נוח, ובמצב ״דינמי״ הוא לא מספיק ספורטיבי.
 
השליטה בגלגול הגוף טובה מאוד, ההיגוי חד ומדויק, ובאופן כללי XC90 מעניק חוויית נהיגה מדויקת. התנהגות הכביש של XC90 טובה מאוד. הוא משדר מסר בטוח ומרגיע, ואחיזת הכביש שלו מעולה יחסית לרוב הקרוס־אוברים הגדולים. החיסרון היחסי שלו עשוי דווקא להוות חידוש מרענן ללקוחות הוותיקים של וולוו, שפתאום יגלו חדוות נהיגה לא מוכרת.
 
בשורה לא פחות חשובה יש למערכת ההנעה, שבתצורה הבסיסית ומוגדשת הטורבו שלה כבר פגשנו בדגמים אחרים של החברה. בגרסת T6 פועלים בצוותא מגדש טורבו ומגדש־על (סופר־צ'ארג'ר) כדי לחלץ מנפח המנוע הצנוע ביצועים גבוהים מן המקובל במנועים דומים. אני קצת חושש מן האמינות לאורך זמן של שילוב שתי תצורות ההגדשה.
 
מה שמטריד יותר הוא דווקא חוסר הפאנץ' של המנוע. אין ויכוח לגבי היעילות שלו: נעים מאוד לנהוג בו. הוא משגר את XC90 לדרכו במהירות, נינוחות ושקט מופתי. חסרה לי תחושת המומנט האופיינית למנועים גדולים יותר, וחסר לי צליל קצת יותר נעים או אגרסיבי, אבל אולי אלו בעיות של מפונקים.
 
בזכות איכות הרכבה גבוהה ושיכוך מעולה של רוב סוגי הרעשים (למעט רעשי דרך על אספלט משובש) -מתקבלת תחושת איכות כל כך גבוהה, עד שניתן למחול לה על נוקשות המתלים המוגזמת ועל סינון מהמורות שאינו מושלם.
 
לא נותר מקום לספר על המגוון הרב של מערכות הסיוע לנהג, מבקרת שיוט אקטיבית ועד לבלימת חירום אוטונומית, אבל כבר אמרנו שוולוו לא צריכה להוסיף אף מילה על בטיחות. לכן נותר רק לשבח אותה על כך שרבות מן המערכות הללו מוצעות כציוד סטנדרטי, שלא כמו אצל כמה ממתחרותיה.