המשפחתיות הגדולות הפכו בלתי רלוונטיות מול הקטנטנות

לא חלפו שנים רבות מאז שהיה שוק הרכב הישראלי מסודר סביב שתי קטגוריות עיקריות. מכוניות משפחתיות גדולות ומשפחתיות קטנות שריכזו את כלל הביקוש למכוניות קטנות ובינוניות (מיני, סופר-מיני וקומפקטיות) ולכן שלטו בשיאן ביותר מ־60% מכלל המכירות בשוק. מכוניות משפחתיות גדולות, שבעבר היותר רחוק כונו מכוניות מנהלים, היו השדרוג המתבקש לכל מי שהיה יכול להרשות לעצמו. נכון, היו גם טנדרים, ג'יפים ומכוניות יוקרה, היו גם מיני-ואנים וגם ואנים בגודל מלא ואפילו "מכוניות ספורט" - אבל המכירות של כל אלה יחד היו בעצם "כל השאר". 

במציאות כזאת, שבה אף ניסיון למכור מכונית מיני אמיתית לא צלח ברצינות (דייהטסו קורה, יונדאי אתוס ואפילו רנו טווינגו הן כמה דוגמאות), לא היה אפשר לדמיין עתיד שבו על תואר הדגם הנמכר ביותר בישראל תיאבק קיה פיקנטו הקטנטנה בטויוטה קורולה, ואת המכירות הגואות של משפחתיות גדולות כמו מאזדה 626 ימחקו קרוס־אוברים כמו מיצובישי אאוטלנדר וקיה ספורטאז'. 

השקת טויוטה אוונסיס מתוחת פנים וסובארו B4 חדשה בשנה שבה מושקת מתיחת פנים למאזדה 6 מול פולקסווגן פאסאט וסקודה סופרב חדשות לגמרי הייתה צריכה להיחשב לאירוע המרכזי עבור עיתונות הרכב המקומית, ואילו מתיחת פנים למכונית מיני לא אמורה הייתה לעניין כמעט אף אחד. אלא ששוק הרכב העולמי, וגם זה הישראלי, השתנו ללא הכר - אצלנו בגלל שינוי דרמטי של מדיניות המיסוי, ובחו"ל בגלל סגמנטציה אדירה שבראה נישות פופולריות חדשות, שטורפות גם כאן את הקלפים. 

אחת התוצאות היא שטויוטה אוונסיס חדשה - טובה ככל שתהיה - היא כיום אחת המכוניות החדשות הכי פחות מעניינות, בשעה שמתיחת הפנים הכמעט חסרת משמעות של קיה פיקנטו צריכה לעניין אלפי ישראלים שירכשו אותה. 

כדי להבין עד כמה חסרת משמעות הפכה להיות קטגוריית המשפחתיות הגדולות גם באירופה, די אם נזכיר שהונדה הכריזה על הפסקת המכירות של אקורד האירופית, טויוטה הודיעה שאוונסיס הנוכחית לא תוחלף בבוא יומה במכונית קונבנציונלית אחרת ואילו מתמודדות אירופיות משתדרגות כדי להיות מכוניות חצי־פרימיום, עם רמות גבוהות של פאר ואבזור ובממדים גדולים מאי פעם. 

אוונסיס, שהמהדורה היוצאת שלה הייתה מכונית נחמדה מאוד, איכותית ובעיקר אמינה, עברה לטענת טויוטה "מאות שיפורים" ואת "מתיחת הפנים האינטנסיבית והמשמעותית ביותר שעבר דגם של טויוטה". הכל כנראה אמת, נכון ויציב, אבל לא יכול לשנות את כל האמור לעיל. 

טויוטה אוונסיס

למרות השיפורים, ובוודאי ביחס לפולקסווגן פאסאט ולסקודה אוקטביה החדשות, אוונסיס נותרה משפחתית גדולה שהייתה יכולה להצליח מאוד לפני חמש או שבע שנים. כעת היא תיאלץ להסתפק במאבק על שיירי שוק הליסינג. האמת היא שגם השדרוג הוויזואלי - מבחוץ או מבפנים - לא דרמטי כל כך. 

אוונסיס הייתה מהוגנת ונותרה כזאת, אבל היא לא מסוגלת להציע את חוויית הפרימיום שפולקסווגן וסקודה מציעות כעת. אפילו מול מתיחת הפנים של מאזדה 6 קצת קשה לה להתמודד. 

מנוע ה־2.0 ליטר המוכר והאמין של טויוטה שודרג כדי לעמוד בדרישות אירו 6, והוא מחובר לתיבת ההילוכים הרציפה שלטענת החברה חוסכת דלק ומשקל. לכן אפשר להמשיך לדבר על אמינות, אבל רק לחלום על סנסציות בתחום התאוצות והביצועים.  לחיצה על המצערת מזניקה למהירויות לא חוקיות, אבל זאת תוך כדי מחאה די קולנית של המנוע וללא סנסציית התאוצה של מנועי הטורבו־בנזין החדישים של המתחרות. 
 

קל לזהות נישה שבה אוונסיס יכולה להציע פתרון ייחודי לה: לקוח שמרן שעיקר דאגתו היא לאמינות ולשמירת הערך, אדם שלא אוהב להתבלט. מאזדה 6 נראית ספורטיבית או מושכת עין מדי עבורו. סובארו B4, שלא לדבר על ניסאן אלטימה, גדולות ומנופחות מדי לטעמו. לקוח כזה יקבל מכונית שעברה מקצה שיפורים ומציעה סביבת נהג נעימה, שיכוך רעשים סביר (כל עוד האספלט בסדר והוא לא לוחץ על המצערת), עיצוב חיצוני מודרני אך סולידי. 

אוונסיס עושה כמיטב יכולתה כדי לשכך את המהמורות, כנראה כדי ליצור תחושת ספורטיביות שתקלע לטעם האירופי, אבל היא לא מצליחה לבלוע את פגעי כבישי הארץ כמו הטובות שבאירופיות או מאזדה 6. כך שהנהיגה לא זורמת באופן שוטף וחלק. לאוונסיס תא מטען בגודל טוב ומושב אחורי נוח לשלושה, עם רצפה שטוחה, אבל גם כאן היו מהנדסי טויוטה מעדיפים שלא לשמוע על הולדתן של פאסאט ושל סופרב. 
 

סביבת הנהג פשוטה, תכליתית, בנויה היטב ומציעה שפע מקום אחסון ומסך מגע שממוקם היטב. המושבים מעוצבים ותומכים.
כל אלה היו סוחטים מאיתנו קריאת התפעלות לפני חמש או שבע שנים, אבל לא יכולים להשיב מלחמה למי שמתיימרות להיאבק בב.מ.וו ובאאודי. 
 

בזמן שפלח המשפחתיות הגדולות מתכווץ, פורח לו שוק מכוניות המיני, כשהכוכבת הגדולה שלו היא קיה פיקנטו. 
 

אל רשימת הנבואות שלי שלא התגשמו אני מוסיף בהכנעה את ההצלחה המרשימה של פיקנטו, ויכול לומר להגנתי שעד עכשיו אני לא מוצא סיבה הגיונית שמנעה מיונדאי i10 לזנב בפיקנטו בשנה שחלפה. 
 

פיקנטו חוגגת בישראל אף על פי שמחירי הדגמים היותר נמכרים שלה - גרסאות אוטומטיות ומאובזרות עם מנוע ה־1.25 ליטר - קרובים מאוד למחירי מכוניות סופר־מיני גדולות ושימושיות יותר. פיקנטו בפרונט אף על פי שיונדאי i10 החדשה היא לא רק מכונית כמעט זהה, ולמעשה אפילו מציעה כמה פתרונות שימושיים יותר, אלא גם אחת שמגיעה מטורקיה ולא מקוריאה (ולכן משלמת פחות מס ועלות ההובלה שלה זולה יותר).

חשוב מכך: ליונדאי היה ביד דגם כניסה נהדר, ופחות יקר, עם מנוע בנפח 1.0 ליטר ותיבה אוטומטית. ומכיוון שלקיה לא היה כזה, היא הייתה יכולה לתת איתו בראש במשך שנה שלמה. 

ההיגיון שלי גרס שליונדאי יש ביד אוצר שיאפשר לה להפוך את הקערה על קיה וליטול ממנה את הנכס החשוב כל כך בשוק הרכב הישראלי: את הובלת טבלת המכירות, שבעצמה מעודדת מכירות נוספות. בדיעבד, אולי לא הבאתי בחשבון את עדיפות העיצוב של פיקנטו על פני i10 או את העובדה שיונדאי או היבואנית שלה העדיפו שלא להתאבד על פלח השוק הזה. 
 

השורה התחתונה היא שחלון ההזדמנויות של יונדאי נסגר: במסגרת מתיחת הפנים הצנועה מאוד שעברה פיקנטו, היא קיבלה כעת את מה שהקנה עדיפות לאחותה יונדאי - מנוע תלת־צילינדרי בנפח 1.0 ליטר עם תיבת הילוכים אוטומטית - ותג מחיר זול ב־9,000 שקל יחסית לגרסת ה־1.25 האוטומטית.  כעת כבר לא נותר כמעט אף יתרון בידי יונדאי i10 למעט תא חפצים נסגר בתחתית הדאשבורד, תא מטען קצת מרווח יותר, צמיגים מעט רחבים יותר ועיצוב קצת בוגר יותר. 
 

היתרון, בגרסת הבסיס, עבר כעת אל פיקנטו, שמציעה את אותה מערכת הנעה באריזה אטרקטיבית יותר (עם שדרוג קל לחרטום ולפנסים), עם יתרון של 800 שקל במחיר המחירון, אנשי מכירות יותר אגרסיביים באולם, חלונות חשמליים גם בדלתות האחוריות, מראות חשמליות ואפילו שבע שנות האחריות הייחודיות לקיה. 
 

דוגמה קצת מייאשת לעדריות הישראלית היא שאפילו כשמדובר במכוניות חיסכון שכאלה, ישנם רבים שיוסיפו להעדיף את גרסאות ה־1.25 ליטר היקרות יותר, אף על פי שמנוע ה־1.0 ליטר (גם ביונדאי וגם בקיה) מספק את כל מה שצריך למי שנוסע בעיקר בעיר ובסביבתה המיידית. אמת, לא מדובר באלופת התאוצות, ומי שמעמיס ארבעה בני אדם בוגרים ושבעים למכונית הזאת צריך להעדיף את המנוע הגדול, אבל כל מי שנוסע בגפו או עם נוסע נוסף יכול לשמור בקלות על מהירות שיוט לא חוקית בכביש מהיר, ולחסוך לא מעט כסף ברכישה ובעלויות הדלק. 
 

אגב, לא ברור עד כמה אפשר לסמוך על המפרטים השונים של שתי המכוניות הכמעט תאומות, אבל על פי הכתוב בניירת, i10 שוקלת 50 ק"ג יותר ומכל הדלק שלה מכיל חמישה ליטרים עודפים על פני קיה. כמובן, מדובר בחיסרון וביתרון. 

למעט המנוע האמור, מתיחת הפנים כמעט לא שינתה דבר משמעותי בפיקנטו: ההיגוי נותר מעט עצל וחסר משוב, תצוגת הרדיו לא ברורה תחת השמש הישראלית ובנהיגה מהירה בכבישים מתפתלים היא משדרת תחושה קשיחה מדי ומתבלבלת קצת. בהתחשב בכך שמדובר במכונית מיני לא יקרה, אי אפשר שלא להעריך את איכות ההרכבה, את בידוד הרעשים, את המושבים הנוחים, את מיזוג האוויר המקפיא ואת הסידור הנוח של תאי האחסון (הפתוחים). 
 

בצד החובה כתוב שגלגל ההגה לא מתכוונן למרחק, מערכת השמע לא טובה וקשה לקרוא את התצוגות באור שמש ישראלית, והמנוע התלת־צילינדרי משתנק מעט כשדוחקים בו. 

בצד הזכות מופיעה העובדה שמדובר במכונית האוטומטית הכי פחות יקרה בישראל, ושהמנוע שלה (ושל יונדאי) מתוק. מרגע שהוא מתעורר לחיים הוא מושך את הקטנטנה הזאת למהירויות שיוט שלא עושות טוב לרישיון הנהיגה.