דוגמנית מסלול: ג'ון קופר וורקס החדשה מתגברת על חוקי הפיזיקה

הגשם שלא מפסיק לרדת על מסלול המרוצים זלצבורג־רינג הופך את יום הכיף עם מיני ג'ון קופר וורקס החדשה לחוויית נהיגה מאתגרת מאין כמותה, אם כי מוגבלת באפשרויות שהיא מעניקה.
 

היות שאסור לעקוף, אלא אם כן ממש רוצים לעצבן את פריץ (ותאמינו לי שאתם לא רוצים לעצבן את פריץ), אין מנוס מלהשתרך אחרי מיני ג'ון קופר אחרת בהתאם למיקום שמשתנה בכל שתי הקפות של המסלול.
 

כמויות המים העצומות שעל האספלט מעלות ענן רסס סמיך מאחורי כל מכונית, וכל מה שאפשר לראות דרכו זה בערך שום דבר וכלום. במצב כזה אפשר להוריד את הקצב בישורת ולהאיץ חזק לתוך הפניות (ואם פריץ שם לב לזה, הוא שולח במכשיר הקשר הערה מצננת), או להיצמד למכונית שמלפנים (מעצבן, מעצבן), או לדחוק את המיני אל מעבר לקווי הפנייה הנכונים כדי להרגיש אותה צפה על פני המים (ולקוות שפריץ לא ישים לב).
 

במהלך השנה משמש זלצבורג־רינג את ב.מ.וו ואת מיני כמרכז להדרכת נהיגה מתקדמת. הפעם יצאנו לשם במסגרת השקה בינלאומית לעיתונות של גרסת ג'ון קופר וורקס (JCW) לדור השלישי של מיני.
 

גם יצרניות רכב אחרות, למשל פורשה ויגואר, מפיקות לאנשיהן ימי מסלול בזלצבורג־רינג. בשאר ימות השנה הוא פתוח גם עבור הקהל הרחב לנהיגה במכוניות ובאופנועים.
 

אפשר להתייחס אל זלצבורג־רינג תחת מטר הגשם כאל מסלול קארטינג מוגדל, שאין מתאים ממנו לנהיגה במכונית הכי קארטינגית שיש - מיני האצ'בק בדור השלישי שלה, ובגרסה הסדרתית הכי חזקה בתולדות המותג.
 

מתאים או לא מתאים, את מעט זמן האיכות שלי על מסלול עם אחת המכוניות שאני הכי אוהב בעולם לא תכננתי לבלות באופן הזה. אבל במקום להתבכיין אני מחזיר את עצמי לפרופורציות וזוכר שאין לי, או למי מאיתנו, יותר מדי הזדמנויות לחוות נהיגת מסלול.
 

אחרי הכל, גם עשר שנים (!) לאחר חקיקת "חוק הספורט המוטורי" בישראל, ושמונה שנים (!) לאחר הקמת "הרשות לנהיגה ספורטיבית" - הספורט המוטורי עדיין לא לגמרי חוקי באחת המדינות היחידות בעולם ששלחו לוויינים לחלל. אפילו מסלול מרוצים קטן ואינטימי כמו זלצבורג־רינג אין לנו.
 

למעשה, ימים ספורים לפני הגעתי לכאן הרסו רשויות החוק הנחושות את המסלול היחיד שפעל, בכוכב יאיר. מבלי להיכנס לענייני האתר עצמו, עובדתית זה היה המסלול הפעיל היחיד בישראל, ולכן העצימה הריסתו את תחושות הקיפוח וחוסר האמון כלפי הרשויות מצד מי שמבקשים לעסוק בספורט מוטורי בארץ.
 

העבודה הקבועה של פריץ היא כשוטר במשטרת מינכן, גרמניה. אל הדרכת הנהיגה המתקדמת בשורות סגל בית הספר לנהיגה של ב.מ.וו ומיני הוא התגלגל לפני מעט יותר מעשור, כאשר חיפש משרה נוספת להשלמת הכנסה.
 

קצת משעשע אותי לנהוג בדרך משדה התעופה של מינכן לכיוון פרברי זלצבורג שבאוסטריה כאשר לימיני יושב שוטר אמיתי, אם כי זה מצב פי אלף יותר טוב מאשר שוטר שנוסע בעקבותי.
 

בסיטואציה הזאת ממילא אי אפשר לאתגר את מגבלות המהירות. כל שנותר לי זה לדסקס עם פריץ על זרם הפליטים שגודש את הגבול בכיוון הנגדי, רק כדי לגלות שגם הוא, כמו רבים מאזרחי גרמניה, עדיין לא מבין מה נחת עליו.
 

פריץ הוא איש גבוה, נעים הליכות וסמכותי. ניכר שהוא מתרווח, שלא צפוף לו, במכונית אשר המציאה מחדש את ההנאה מנהיגה, מכונית שמפנקת במושבים מפוסלים ותומכים היטב ומקיפה אותנו בעיצוב פנים אופנתי ואיכותי, אבל לא יעיל או שימושי.
 

אחד השיפורים הארגונומיים החשובים שבוצעו בסביבת הנהג הוא העברת מד המהירות למיקום הסטנדרטי, מעל גלגל ההגה, והצבת מסך מגע נוח לשימוש בצוהר העגול שבמרכז הדאשבורד. בגרסה המאובזרת של המכונית, שבה אנחנו נוהגים, מוצבת תצוגה עילית ברורה בתחתית קו הראייה קדימה.
 

על הכביש הציבורי, הסלול היטב יש להזכיר, קל להבחין שהאופי הקשיח־קופצני של המתלים הספורטיביים נותר תזזיתי ונוקשה, אבל כושר הספיגה שלהם טוב מבעבר ותחושת האיכות הכללית גבוהה מאוד - בין השאר בזכות שיכוך נהדר של כל סוגי הרעשים, חוץ מאחד: הצליל הכבד של המפלט.
 

בחלק האחרון של הדרך לזלצבורג אני מחליף את פריץ בראפיק, בן למשפחת אצולת עיתונות וממון מקזבלנקה שבמרוקו. ראפיק הוא איש שיחה נהדר ובעל ראיית עולם רחבה ומעניינת, ואי אפשר שלא להתקנא בו לפחות בשני תחומים.
 

מרוקו אומנם לא שלחה עדיין לוויינים לחלל, ואין לה הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, אבל יש לה מסלול מרוצים חדיש ונהדר, שעה וחצי נסיעה מקזבלנקה.
 

ראפיק מחזיק בין היתר באוסף המכוניות שלו גם מיני ג'ון קופר וורקס מקורית. כמו כן, הוא שותף בסדנה משפחתית לשיפוץ מכוניות קלאסיות. אם כל זה לא מספיק כדי לגרום לי לקנא, אז כל שראפיק צריך לעשות כדי להגיע בנסיעה מביתו שבקזבלנקה אל מסלול המרוצים הנהדר בחרז, דרום ספרד, הוא לעלות למעבורת בטנג'יר ולהמשיך לנסוע צפונה. 
 

על הזלצבורג־רינג הרטוב, בגרסת שלוש הדלתות של JCW, אני מהרהר במציאות ההזויה שלנו בארץ. בעובדה שלמרות הוואקום הזה מצליחים כל כך הרבה ישראלים מוכשרים להגיע להישגים מרשימים בספורט מוטורי בחו"ל. 
 

בטווח של השבועיים שקדמו לאירוע זכה דין גופר, אופנוען ישראלי צעיר, באליפות רומניה בקטגוריית הרוקיז, ואלון דאי ניצח על מסלול זולדר שבבלגיה את סבב הנסקאר האירופי.
 

רז הימן והלל סגל הוותיקים מוכרים בזכות הצלחותיהם המתמשכות במרוצי ראלי רייד. בגלריית השמות של נהגי מרוץ ישראלים בחו"ל מככבים בין היתר גם ירין שטרן, רוי ניסני, בר ברוך, בר לוי, גל ברדה, דני טרוק ותומר שמש. כל הספורטאים האלה, ונוספים, הגיעו להישגים נהדרים למרות - ולא בזכות - ממשלת ישראל.
 

למיני ג'ון קופר וורקס ישנה כל האלקטרוניקה שנחוצה כדי להעצים את האגו שלך על מסלול מרוצים. ציפה על פני מים מאלצת אותה לעבוד שעות נוספות, גם כשהיא במצב הכי מנותק שלה, ולא מאפשרת לנצל ברצינות את 231 כוחות הסוס או את יכולת הבלימה המרשימה של בלמי הברמבו החזקים.
 

כך עומד לזכות המסלול הרטוב יתרון אחד: הוא מאפשר לחוש את המכונית מתגברת על הפיזיקה גם במהירויות נמוכות יחסית, ואת הדיפרנציאל הקדמי מוגבל ההחלקה שמנטרל את הנטייה הטבעית של מכונית הנעה קדמית קצרצרה כזאת לתת־היגוי.
 

בתנאים אלה, ובוודאי בקטעים היבשים יחסית בהפוגות הגשם, קל ליהנות מן התחושה המגובשת של JCW, מכונית שמחזיקה את עצמה בחתיכה אחת ועוקבת באדיקות ובדריכות אחרי ההנחיות של ההיגוי הקצר והמדויק שלה.
 

כיף ונוח ליהנות מתיבת ההילוכים האוטומטית החדשה והיעילה, אשר בסיוע בקרת הזינוק האלקטרונית מאיצה אותה מעמידה ל־100 קמ"ש תוך 6.1 שניות, מהר יותר מאשר עם התיבה הידנית.
 

מיני היא מכונית שקשה לעמוד בפניה, בעיקר מפני שהעיצוב העגלגל והקלאסי שלה מחסל כל ניצן של אנטגוניזם. היא משדרת מסר נעים ולא מתנשא למרות הפרצוף האגרסיבי יותר שקיבלה.
 

ג'ון קופר וורקס, כעת עם הספק שהתעצם ב־10% ו־23% יותר כוח שמופק ממנוע ה־2.0 ליטר מוגדש הטורבו שלה (הפעם מנוע מתוצרת ב.מ.וו), אורזת את המנוע החזק ביותר בתולדות מיני בתוך מכונית מהוקצעת מקודמתה. היא ממסמרת את החיוך על הפנים החל מן הרגע שבו מתניעים אותה, ועד כמה דקות לאחר שהיא מתקררת בחניה.
 

ב.מ.וו החלה את פעילויות הדרכת הנהיגה שלה עוד בשנת 1977, הרבה שנים לפני שאנשיה חלמו לרכוש את רובר ולהמציא מחדש את מיני. 
 

בשנת 2011 הם ארזו מחדש את הפעילות שלהם במסגרת אקדמיה עם בסיס קבוע, לא הרחק ממינכן, ובמהלך כל שנה מקיימים עשרות סוגים שונים של פעילויות מוטוריות. למשל, הדרכת נהיגת שלג, נהיגה מתקדמת ונהיגת מסלול, הדרכות לארגונים והסמכות פנימיות לאנשי מחלקת הספורט.
 

יש פעילויות שפתוחות לקהל הרחב, ועל אף שהן ממש לא זולות (נסיעה לחו"ל ושהייה), האפשרות היחידה עבור ישראלי שמבקש לחוות נהיגה על מסלול היא במסגרת כזאת - או במסגרת של יצרנית רכב אחרת.
 

מיני ג'ון קופר וורקס עולה אצלנו 257 אלף שקל, כך שהקפיצה לחו"ל, לנהיגה על מסלול מסודר, לא נשמעת פתאום יקרה כל כך.