בתחילת השבוע שעבר הכריז שר התחבורה, ישראל כץ, על ההימור הכי גדול בתולדות הבטיחות בדרכים בישראל: השקעה של בין שניים לארבעה מיליארד שקלים במערכות בטיחות שמספקות התרעה מפני התנגשות ומפני סטייה מנתיב הנסיעה.
בהודעה לעיתונות שהפיץ המשרד נכתב שבעלי הרכב יקבלו את המערכות בחינם, על חשבון המדינה, ושהמערכות עשויות לצמצם את מספר תאונות הדרכים ב־80%.
אלא שכפי שפרסמנו ביום רביעי ב"מעריב־השבוע", נתח הארי של התקציב לתוכנית, אמור לצאת ישירות מכיסי בעלי הרכב. זאת משום שבמשרד התחבורה “בונים” על 1.5 מיליארד שקלים שנגבו בין היתר באמצעות ביטוח החובה ואמורים היו להיות מוחזרים לנהגים בעקבות החלטת ועדת הכלכלה של הכנסת.
עוד פורסם ב"מעריב־השבוע", שהנתון שהוצג בפני הממשלה בנוגע להפחתת מספר התאונות נראה לא סביר. ואכן, ביום פרסום הידיעה ב"מעריב־השבוע" התכנסה ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת לדיון מיוחד לרגל שבוע הבטיחות בדרכים. בין השאר דנה הוועדה באמצעים הטכנולוגיים שיכולים למנוע תאונות – ובהם גם המערכות שנמצאות בבסיס התוכנית שאושרה על־ידי הממשלה.
אלא שמדעני הרשות לבטיחות בדרכים, שהציגו את המחקרים ואת המערכות השונות בפני הוועדה, טוענים שמערכות להתרעה מפני סטייה מנתיב נסיעה עשויות להפחית את מספר הנפגעים ב־3.3% בלבד; ואילו מערכות להתרעה מפני התנגשות עשויות לצמצם את מספר הנפגעים רק ב־8.8% – וזאת במצב תיאורטי שהיא מותקנת בכל המכוניות שנוסעות בכבישי ישראל.
פרופ’ שלמה בכור, שערך שני מחקרים בתחום זה עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אמר בדיון: “אני מקווה שזה לא בא בהפתעה לאנשי המקצוע... אנחנו לא מדברים על 80%... אנחנו מדברים על אחוזים קטנים, כי כל מערכת יכולה לצמצם באחוזים בודדים”.
נתונים לגבי יעילות מערכות התרעה מפני פגיעה בהולכי רגל כלל לא קיימים, מפני שלא נחקרו.
בדיון השתתף גם נציג מובילאיי, שהיא החברה שצפויה לזכות בנתח הארי מן התקציב שבו מדובר, והוא הקרין בפני הנוכחים סרטון בו נראה נציג ה־NTSB האמריקני, שהוא גוף רציני שחוקר תאונות קשות באוויר, בים וביבשה, שבו הוא טוען ש”80% מהתאונות יכולות היו להימנע עם מערכות אופטימאליות על כלי רכב”.
אלא שפרופ’ בכור עלה מיד על הטעות כשהזכיר למשתתפים שמדובר בסוג אחד ספציפי של תאונות (חזית־אחור) מתוך מגוון רחב של תאונות.
מתחילת השבוע שעבר אנחנו מנסים לקבל ממשרד התחבורה התייחסות למקור הנתונים שצוטטו על־ידי השר. ביום חמישי, בעקבות שיחה עם שי סופר, המדען הראשי במשרד, קיבלנו לידינו דו”ח של ה־NTSB שאכן מתייחס אך ורק לתאונות חזית־אחור.
דוח זה, אחד מתוך מאות דוחות מסוגו שמפורסמים על־ידי גופים שונים מדי שנה, לא קובע באף מקום שמערכות מן הסוג שמוצע על ידי משרד התחבורה יכולות לצמצם את תאונות הדרכים ב־80%. הדוח ממליץ לעודד את השימוש במערכות כאלה על ידי הכללתן בסטנדרטים בטיחותיים שייקבעו, וממליץ באופן מיוחד על מערכות שלא רק מזהות סיכוי לתאונה – כמו אלה שבהן מדובר בישראל - אלא גם מבצעות בלימה עצמאית.
ואכן, השבוע הציג משרד התחבורה האמריקאי המלצה לכלול מערכות מניעת התנגשות אוטונומיות (שבולמות בעצמן במקרה של סיכוי לתאונה) בסטנדרטים הנדרשים לדרגת בטיחות מרבית במבחני ריסוק אמריקאים.
משמעות החלטת הממשלה מהשבוע שעבר היא הסטת תקציב של מיליארדי שקלים לטובת מערכות שתועלתן אינה ברורה. זאת, במקום לנתב אותו לפתרונות אחרים כמו גריטת רכב, חינוך תעבורתי או מערכות טכנולוגיות בעלות ערך רב יותר.
פנינו למשרד התחבורה בבקשה לדעת האם בוצעה עבודה לבחינת אלטרנטיבות להשקעת התקציב הזאת, שהיא הגדולה ביותר בהיקפה בתולדות הבטיחות בדרכים בישראל, ונענינו שעבודה כזאת לא בוצעה.