רנו קדג'אר הולכת לתת פייט רציני - בלי לעשות רעש

חשבנו שקצת חראם להוציא בשבת אופטימלית רכב דיזל לאזור מרהיב שכזה. אתם יודעים, עד שלאיכרים החרוצים יש יום מנוחה, נעיר אותם עם רעש של מונית שירות מאלנבי פינת בן יהודה? קצת כואב הלב.

אבל את הדיזל של רנו קדג'אר בקושי שומעים. בעצם, בכלל לא שומעים. ישבנו בתוך חניון, דממת מוות מסביב, הצבנו במארב אוזניים של גשש - וכלום. הבחור החדש בשכונה עבר את מבחן הרעש.

קדג'אר הוא קרוס–אובר שמשתחל היטב למשפחת הקיה ספורטאז', הסובארו XV והניסאן קשקאי. רכבים שעושים שרירים על קיה פיקנטו, אבל נבהלים מג'יפ שנכנס לבורות בעומק תהום. בחו"ל אפשר להשיג את הקדג'אר גם בגרסת 4X4, אבל לארץ היא לא הגיעה. אתם מכירים את רוב הישראלים, השטח היחיד שהם ניסו זה ארגז החול, למטה בגינה. המקסימום שלהם זה לעלות על המדרכה ליד מגרש הכדורגל.

לקדג'אר בכל זאת נשאר שריד שטח אורגינל, אותן ידיות אחיזה בצדדים לטובת הנהג וליושב לידו, שחס וחלילה לא יעופו בזמן טיסה על משטח הכורכר האימתני. אבל כשנוסעים לטוסקנה הישראלית לא צריך לעבור מכשולים ולא נהרות, כולה את כביש 4 ואולי, אם תרצו, לחצות את אור עקיבא המתחדשת. 

עשינו סיבוב מסביב לרכב כדי לוודא שהכל דופק לפי המפרט שהבטיחו. יש אחלה תא מטען. 470 ליטר. גם בתוך הרכב אפשר היה לסמן וי על הנוחות. מאחור ומלפנים, בטח אם אתם לא שחקני כדורסל במכבי תל אביב, כמוני.

רק מה אגיד לכם, החלק הפנימי שלו לא כל כך מעניין. הוא אפילו די מינימליסטי לחובבי הטריקים, עד שמגיעים למסך המולטימדיה, שהוא באמת גולת הכותרת של הרכב. תאמינו לי, כבר בקרוב המסך הזה ינהג בעצמו, ואתם, במקרה הטוב, תהיו האסיסטנטים, תגישו לו משקה ופטיפורים. 

אפשר לשלוט דרך המולטימדיה בכל מה שקורה, זה כתוב בעברית פשוטה. לא צריך יותר לשבור את הראש עם אנגלית ולתהות מדוע נורת האזהרה ההיא ממשיכה להבהב. המערכת יודעת לספר מה איכות האוויר מחוץ לרנו. ואם חלילה יש ריח לא נעים בתוכו, אתם יודעים, אחרי שהעברתם מטען של בצל ירוק, המערכת יכולה לסלק אותו בכוחות עצמה.

המערכת המשוכללת גם יודעת לנווט, במקרה שהתעניינתם, אבל לעת עתה מומלץ להשתמש בווייז, הישן והטוב. המערכת של הקדג'אר, נכון לעכשיו, לא קולטת דיווחי תנועה, אז לכו תיכנסו אתם לפתח תקווה ביום שישי בצהריים. מניסיון אישי, אפילו לא מומלץ לנסות. בעתיד, מספרים ברנו, עם מערכת המולטימדיה הזו תוכלו להוריד אפליקציות, כולל ווייז ופנגו לחניה. 

אתם מבינים, אפילו לא התחלנו לנסוע וכבר סיימנו חצי כתבה. רכב נאה, פחות אהבתי את הצורה ביחס ל–XV של סובארו, עניין של טעם אישי. קווים עגולים, זורמים. הוא עושה רושם גדול יותר ממה שחושבים עליו. 

החלטנו כאמור ללכת על טוסקנה הישראלית כיעד נסיעה באותה שבת. מפתח חכם, כפתור הנעה. מערכת שמע מצוינת. אני אומר לכם כאחד שמאוד אוהב מוזיקה, ודי נכווה ברכבים, כאן יש תמורה נהדרת למחיר. 

יצאנו לכביש החוף עם שיר של הביץ' בויז ברקע. מי שמגיע מתחום מכוניות הספורט, חולה על תאוצה ונופל על גרסת הדיזל של רנו קדג'אר, בטח יעקם את האף כשילחץ על הגז. זה לא רכב שבנוי למהירויות. על פי היצרן, הוא מגיע מאפס למאה קמ"ש תוך 11.7 שניות. זה בטח לא רחוק מהאמת. 

זה לא רכב מהיר, אבל כן, הוא נעים מאוד. הנהיגה בו, כשאף אחד באזור לא ממהר ואנשים רוצים להעביר שבת משפחתית רגועה, היא כיפית. קפיצים טובים, לא מרגישים קרטועים מיותרים. נקודה מאוד מרכזית הרכות הזו, שבה הקרוס–אובר סוחב את הכביש. 

רכב בטיחותי, הקדג'אר. קודם כל, כשעוברים נתיב בלי לאותת הוא נוהם בעצבנות. אחרי שתי נהימות כבר הבנתי את הרמז ואפילו לא ניסיתי לחרוג מהקווים. כמו כן, יש לו פונקציית זיהוי תמרורים בלוח השעונים שמול הנהג, יש התרעה בשטחים המתים, וכמובן בזמן חניה הוא מאתר את המכשולים מסביב.

אני כבר מודה שפעם די זלזלתי בנושא. הנה עוד טריק שמנסים למכור לנו, אבל היום כשאני מגיע לא פעם לרכב האישי ומוצא דפיקות קלות על הדלת, אני משוכנע שמדובר בכלי עזר שהוא חובה, בטח אצל אלה שדופקים ובורחים. אותה הטרדה קולית שגורמת לך לחשוב פעמיים לפני המפגש עם הפח של השכן. 

חתכנו מבנימינה לכיוון אלוני יצחק, גבעת עדה, חשבנו שאולי בדרך נציץ באחוזה של השר יואב גלנט, בעמיקם, בסוף בחרנו לקנות נקטרינות ומשמשים אצל החקלאים במושב אביאל.

הכבישים הפתוחים באזור די מדגדגים ללחוץ על הגז, אבל כלי הרכב הזה כאמור לא בא לספק את הרעב המוטורי אלא יותר את המשפחתיות ואת הרוגע. רכב פרברים קלאסי, כזה שמסיע את הילדים לחוג, לוקח אותך בנעימות לעבודה. בדיוק לזה התכוון המשורר.

ואכן, כשגרים בפרבר יודעים שבטח ילך הרבה דלק. קאדג'ר כביכול מציע את הפתרון האולטימטיבי, רכב חסכוני בגזרת המשאבות. אומנם היצרן מספר על ליטר לכל 26.3 קילומטר בנסיעה משולבת, בעזרת המחשב אני ספרתי נתון נמוך יותר: ליטר על כל 16 קילומטר. טוב לעומת בנזין, אבל עם כל הכבוד, מדובר בדיזל. בכל מקרה, ביומיים שבהם נסענו ברכב וכללו טיול לא ארוך מדי, עיר עצבנית, פקקים ארוכים וקפיצה לסופר, ירד פס אחד של צריכת דלק ברכב. אותי, בכל מקרה, זה די הרשים. 

הגענו למושב אביאל כמטרה סופית. עמדנו בתור לקנות נקטרינות ומשמשים במחיר מבצע, משם חתכנו לבית קפה באחד מיישובי הסביבה. חשבנו שרחוק מתל אביב המחיר יהיה ידידותי למשתמש. שתי בירות, קפה הפוך, אספרסו, סודה ופיצה? 140 שקל. באותן דקות הצטערתי שלא הוצאתי מהמוסך את הלמבורגיני קונטאש, העיקר לעוף משם בשיא המהירות. 140 שקל? אני אחזור בקרוב, חכו לי בחוץ עם מגבון לח. 

אבל כמו שאמרתי בחזרה לתל אביב, אפילו הפקקים של שבת נמסים על רקע הקדג'אר. מחיר דגם הדיזל גבוה יותר מהבנזין ב–5,000 שקל, מה שיכול להוסיף לאטרקטיביות של העסקה. גם חסכוני בדלק, ואפילו במדד זיהום האוויר הוא עומד על הציון 4, גוון ירוק.

באופנת הקרוס–אוברים שמשתלטת על ארצנו הקטנטונת, הקדג'אר הוא בהחלט חבר טוב. לא יוצא דופן באיכותו, אבל גם לא נופל בקטנות. הוא מהרכבים שעושים את העבודה, ניתן לסמוך עליהם בעיניים עצומות.