כיסא המנכ"ל: מכונית המנהלים חוזרת לאחר מתיחת פנים

בגיל 50 הגעתי למסקנה שכנראה מנכ"ל אני כבר לא אהיה, אלא אם כן יתפנה מקום במשרד ממשלתי וסוף־סוף מקורב יתפור לי איזה מכרז טוב ויסדר לשכה, עוזר ומזכירה כמו שצריך. נסיעת מבחן ברכב מנהלים זה כרגע הכי קרוב שאני יכול להגיע אליו. אז נניח שאני מנהל, מה צריך כדרישת סף מהמכונית? נוחות, שקט, סבלנות.

שלא תהיה עצבנית על הכביש, לא קשיחה במתלים. מיזוג רציני, מערכת סאונד עילאית. אני צריך להגיע לעבודה ערני, יש ישיבת דירקטוריון בעוד שעה.

ניסאן אלטימה, מכונית מנהלים, סדאן בגודל בינוני, שכבר הייתה כאן בעבר, חוזרת כעת אחרי מתיחת פנים ביפן - עם מראה קצת יותר חדש ועל פי ההבטחות עם ביצועים יותר טובים.

אכן שינו את החזית בעיצובי המתכת, הפגוש והפנסים. מאחור שינו את מכסה תא המטען. הלוק משפר קצת את האווירודינמיות, והמראה אכן יותר צעיר. יש אומרים שהיא מזכירה מהגב מרצדס, אבל אני לא הייתי מצביע על קרבה משפחתית.

סוד הפשטות

כשאומרים “צעיר" זה טוב למנכ"ל, זה מחמיא, מוריד קצת שנים בגיל וקצת מקוטר הכרס. רק שקשה להגיד על האלטימה שהיא מכונית אטרקטיבית למראה. אם תעמדו לפני רמזור, סביר להניח שאנשים לא ממש יסובבו את הראש. רכב נאה, לא יותר.

גם בפנים זה די פשוט. היום, לא פעם, יצרניות רכב קופצות מעל הפופיק כדי להרשים את הרוכש. ראית את מד המהירות מוקרן על השמשה הקדמית? שמת לב לחימום האוטומטי בישבן? מרוב פטנטים כבר לא רואים את הכביש.

אותי הפשטות של האלטימה דווקא קנתה. זהו רכב שבו הכל ברור כשמש, לא צריך לסיים תואר שני כדי להבין היכן מניעים. יש כפתור, וכל מה שצריך זה רק ללחוץ על הגז. אין פה עודף בכפתורים, מחלה די נפוצה ברכבים של היום. לוח השעונים בהיר גם לפרימיטיבי כמוני, ומחשב הדרך ידידותי למשתמש, תקוע ממש מול העיניים.

כאחד שלא פעם נתקף שיתוק מול החדשנות, אני יכול לומר שאלטימה היא בדיוק בשביל מנכ"ל כמוני. זאת אומרת, פוטנציאל למנכ"ל כמוני. נדגיש שוב, מנכ"ל צריך רכב נוח. נוחות היא הדגש הראשוני, ואלטימה מספקת את הסחורה. אתה יושב על מושב הנהג ומרגיש כמו ברכבים האמריקאיים של פעם, הכורסאות האלו שאתה שוקע בהן ולפעמים שוכח שאתה גם נוהג. כיסא בעל מנגנון חשמלי, שמאפשר שישה מצבי ישיבה שונים. הנוסע ליד קופח, רק ארבעה מצבים.

גם המרווח מאחור הוא עצום וגם התא הפנימי. מי שיושב בשורה השנייה נהנה מכרי הדשא והקאנטרי שלרכב הזה יש להציע. תא המטען גדול, 436 ליטרים.

אשתי, שישבה לצדי בזמן הנהיגה, לא ממש נפלה מהכיסא הנוח ולא התפרקה מגודל הבגאז'. היא עוסקת באדריכלות, מבינה משהו באסתטיקה. בעוד הפשטות מבחינתי הייתה מפלט וקיבלתי אותה בזרועות פתוחות, היא פיהקה משעמום. מנכ"ל, מבחינתה, צריך לקבל יותר, ולא תא פשוט, יש שיגידו שהוא על גבול הסגפנות.

אותי הרכב פינק, אולי משום שאני מסתפק במועט, אולי כי אני לא רגיל לרכבי מנכ"ל. רק הנעתי אותו בלחיצה על כפתור והמנוע החל לגרגר כמו חתול נהנתן. רעש נעים, מצב טיסה.

אחרי רבע שעה של נסיעה אתה מבין שאלה בדיוק המכוניות שמומלץ לחצות איתן יבשות וארצות. אתה לא מרגיש את הכביש, בקושי קופץ בגלל הבור שכרגע עברנו. יוצא ממנו אחרי שעה של נהיגה בכושר שיא ולא זקוק למסז' מפנק.

אתה משחק עם בקרת האקלים המפוצלת, מזגן מקפיא, מתאים בול למזג האוויר שבו אנחנו חיים כעת. לא שמנו לב וכבר היינו במושב קדרון ליד גדרה. מה עשינו בגדרה? רק אלוהים יודע.

זה רכב שמנמן, עגלגל. אתה לא ממש חולם לאמץ אותו, כי בסך הכל אתה מנהל חברה רצינית ולא ילד שרק השתחרר מהצבא וכל מה שבא לו זה לקרוע את העולם.

אבל האלטימה הזו גם יודעת לבצע. לחיצה קלה על הגז ומנוע ה־2,500 סמ"ק משחרר 182 סוסים בתיבת הילוכים רציפה, שעושה את העבודה ודווקא לא מנדנדת. הניסאנים סיפרו שכוונת התיבה הרציפה היא לשפר את צריכת הדלק. ברכב הזה, אם ממש לוחצים עליו, הוא יכול להגיע ל־100 קמ"ש ב־7.7 שניות.

זה מפתיע, הרי לא מדובר ברכב שאתה מצפה ממנו לדעת להשתולל. גם עד כמה שאני יודע, כמנכ"ל, לא ביקשתי לאמץ אותו יותר מדי, אבל עובדה: האלטימה עם ההנעה הקדמית ידעה להסתדר יפה בפיתולים של הדרך. גם אחיזת הכביש מרשימה, אף על פי שלא ממש השתוללתי. אתה נכנס לרכב הזה הרבה יותר מנומס מכפי שאתה במציאות, לא נעים לך להתפרע.

מדובר ברכב גדול. הסתכלתי בתום היומיים שהוא היה ברשותי על מחשב הדרך וביקשתי קצת מידע על נתוני צריכת הדלק. אלטימה, בנסיעה בינעירונית, שתתה ליטר על כל 13.1 ק"מ, שזה יפה, אפילו חסכוני לגדלים האלה, אבל חייבים לציין שרוב הנסיעה הייתה מחוץ לעיר.

הכל בטוח

שמש בחוץ, אז אם כבר יוצאים בסוף השבוע מהחניה, מומלץ לא לסבול. לאלטימה יש מסך טאץ' בגודל 8 אינץ'. היתרון הגדול: מערכת אנדרואיד מובנית. הוא מציע לכם ווייז אוריגינל, סלופארק, פנגו. בנוסף לכל תחנות הרדיו, הוא גם מציע תחנות מרחבי העולם.

נסעתי לראשון לציון ובדרך האזנתי לתחנת בון ג'ובי, הרוקר האמריקאי. אומנם לא כל כך מתאים למנכ"ל יומרני, אבל בטח לסטייל הצעיר שאני מנסה להביא איתי לחברה. יש לאלטימה מערכת שמע בכלל לא רעה, שישה רמקולים, אבל מה שאפילו יותר טוב זה הבידוד מרעשים. היא מעניקה לכם לאורך הדרך זמזום חרישי ופחות אפשרות להתערבב עם הקונגו שחופר באמצע הכביש.

רכב המנהלים הזה, עושה רושם, יגן עליכם בעת צרה, עם קורות חיזוק בדלתות. כל הדגמים מצוידים במערכת “מובילאיי", שתפקידה מניעת תאונות דרכים, ויש בנוסף סיוע ביטחוני של בקרת יציבות, מניעת נעילת גלגלים ומערכת להגברת כוח הבלימה בזמן חירום.

אלטימה היא להיט בשוק האמריקאי, שיודע להעריך נוחות בנסיעה מהבית בפרבר עד למשרד בדאון טאון. בצפון אמריקה יש גידול של 60% במכירת המכונית הזו בחמש השנים האחרונות.

אצלנו אלטימה מתחרה בסובארו 4B, במאזדה 6, מכוניות מנהלים בגודל שלה, במחיר פחות או יותר דומה. זו תחרות די צמודה על תואר "צמודתו של הסמנכ"ל".

אין ספק שמבחינת ביצועים אלטימה נותנת תמורה טובה מאוד לאגרה. היא מרמזת בבוטות שמומלץ להביא אותה בחשבון בשלב ההחלטה הסופית. לא כך הדברים מבחינת העיצוב.

אם אתם מנכ"לים חובבי סטייל, בעלי אוסף אמנות גדול בסלון הווילה, כאלה שמתעדכנים במילה האחרונה בשוק האופנה, כנראה שתדפדפו להצעה הבאה.

אם אתם מנכ"לים צנועים, שאין להם עניין לנקר עיניים ברמזורים, אבל רוצים רכב נוח, שיודע לפנק ולנייד, זו אופציה בהחלט מעניינת. יודעים מה אמר פעם איש חכם לבנו הצעיר: “העובדה שהיא יפה לאו דווקא מספרת שהשידוך יתאים".