אתם יודעים איפה הבנתי ששדרגתי את מעמדי בלי להתכוון כלל? זה קרה אצל שוטף המכוניות התחמן, ממש ליד הבית. אני ניגש לשלם לו אחרי סשן משולב (“לעשות לך פנימי וחיצוני?") ושם לב שהמחיר הרגיל קפץ בעשרות אחוזים. בעל הבית השתגע, או שנעקצתי באכזריות על ידי עקרב. “באת עם ג'יפ", הוא אפילו לא מצמץ בשלב ההסברים. הסתכלתי על הרכב שלי, הסתכלתי על בעל העסק, ניסיתי להבין לאיזה בור נפלנו יחד, והאסימון לא נפל. זה ג'יפ? בגודל זה יותר דומה ל- GPS. אין שום קשר בין המפלצות שותות הבנזין לבין הפודל שעמד עכשיו לפנינו, נקי אומנם אבל עדיין קטן ממדים וצנוע.



השוטף הממולח משך כתפיים, רמז שאין מה לעשות. על פי השיפוט המהיר שהפעיל מדובר בג'יפ לכל דבר. ואם בא לכם להרגיש כבעליו, שלמו לשוטף בהתאם.



קרוס–אובר הוא לא ג'יפ. למעשה אני יכול לתאר אתכם, בעלי הרכבים, אחד לאחד, כי מה לעשות, גם כותב שורות אלה חוטא ונוהג בבן משפחה ממוצא אירופי. ובכן, לא מדובר בבעלים עשירים. להפך, חשבון הבנק צועק מדי פעם הצילו. בסיום כל חודש יש התכנסות בסלון לדיון דחוף על צמצומים באגף המתוקים והמלוחים, אבל עדיין רוצים להרגיש שייכים ואופנתיים.



אומנם אין כסף להחליף לרכב יוקרתי כמו הג'וקר מעבר לכביש, אבל רוצים גלגל עם נוכחות. לא כזה שעומד בשורה ואף אחד לא פוזל לעברו, אלא אחד שהוא שונה במגרש החניה. זה קטן, גדול, ג'יפ? הוא עושה גם ספונג'ה?



לא, היונדאי i20 קרוס לא מיועד לשטח וגם לא נוסע מהר מדי (13.6 ש' מ–0 ל–100 קמ"ש; 162 קמ"ש מהירות מרבית). למעשה, מי שקונה רכבים כאלה יודע מראש שהוא לא הולך לרדת איתו למקשת אבטיחים, לצאת למירוץ ראלי לפני כניסת השבת, או לתקוף את הירידות באזור נס הרים. נוסעים ביום שישי להורים של האישה ובשבת, על כביש בטוח, לביקור נימוסין בצפון. זה רכב משפחתי של להיות בלי ולהרגיש עם.





יתרון גובה


זה רע? בכלל לא. למה שיהיה רע? הוא מספק את כל הצרכים שאנחנו, הממוצעים, צריכים בחיים. נאה מבחינה חיצונית, כמו שקרוס–אובר צריך להיראות. זאת אומרת, לקחו את ה–i20 והגביהו בעזרת המתלים החדשים את המרכב בשבעה סנטימטרים, מה שאומר שגם מרווח הגחון עלה, בשני סנטימטרים. למעשה הקרוס גבוה מאחיו ב–8.5 סנטימטרים.



בחזית יש גריל בצורת טרפז שמעניק לרכב מראה קצת כלבי, פגוש אגרסיבי. בדלתות יש פסי קישוט, קצת אווירת שטח. מלפנים ומאחור לוחות הגנה בצבע כסף שמוסיפים עוד יותר שטח. ובגג מקובעות מסילות, סטייל גגון. תוכלו לקשור אליהן גלשן, מזרן, אבל בבקשה, אל תלכו על ארון קיר, זה מזיק לבריאות.



אהבתי את הג'נטים המעוצבים. בכלל, המראה מקבל ציון עובר ומעלה. יש לי קצת בעיה עם תא המטען - 301 ליטרים. הרכב הקטן שלי עוקף אותו ב-50 ליטרים שלמים, וזה לא מעט.



אתה משתחל לכיסא הנהג ואומר תא המטען קטן, אבל אולי חיזקו את המנוע, הוסיפו לו כמה סוסים בדחיפה. אבל קשה להגיד על הקרוס–אובר הזה שהוא מפיל מהכיסא. טוב, הוא גם לא כל כך חזק בשביל להפיל. 1,400 סמ"ק, 100 כוחות סוס, ארבעה הילוכים קדמיים בלבד שלא ממש מטיסים קדימה וגם לא מעמידים בשורה הראשונה בתערוכת הרכב בז'נווה.



אם אתם נוסעים בעיר, או בכביש המהיר, הנסיעה נעימה, סבירה בהחלט, אבל אם אתם מעמיסים את הרכב בחבר'ה שמנמנים ועולים את הקסטל כדי לראות משחק של בית"ר בטדי, כאן מרגישים היטב את עוצמת המאמץ. לא קל לה כשהיא צריכה לעבוד קשה. ואם הכביש גם סובל מבורות, סביר להניח שתרגישו אותם קצת בישבן.



אלו נקודות למחשבה כשצריך להתבלט בשוק מאוד צפוף ותחרותי. יש פה מתחרים לא קטנים. פיג'ו עם ה–2008 ושברולט טראקס. לא בטוח אם בתחום הביצועים יונדאי נותנת פה פייט טוב או מתעלה.



גם צריכת הדלק של ה–i20 קרוס היא לא מהמשופרות. אני מדדתי בנסיעה משולבת ליטר על כל 13.6 קילומטר. האמת? כבר ראיתי ביצועים לא פחות טובים מצד המתחרות.



הקרוס–אובר הקומפקטי הזה מיוצר בשתי גרסאות: האינספייר, שמאובזרת באופן בסיסי ומחירה 110 אלף שקל. והפרימיום, איך לא, שכבר עולה 116 אלף שקל, ובה נהגתי.



למכונית יש מערכת מולטימדיה חדשנית שמבוססת על אנדרואיד ומציגה מערכת ניווט ווייז ומסך טאץ'. יש מראות צד חשמליות, גלגל הגה מתכוונן, ואם אתם ממש מתרשמים אז גם תמצאו תא כפפות מקורר. עדיין לא פגשתי מישהו שבגלל הטריק המדהים הזה שלף כרטיס אשראי.



בגזרת הבטיחות, לרכב יש מערכת מובילאיי למניעת התנגשות, מערכת בקרה לסטייה מנתיב ומערכת לניטור לחץ אוויר בצמיגים.



בלי בושות


לקחתי את היונדאי בבוקר לנסיעה ארוכה. סוליקו, אני והיא, שאף אחד לא יטרטר לי בראש ויכניס דעות קדומות. שנינו בקיץ הלוהט של חודש יולי על כביש 6 בדרך ליקנעם, משם לכביש החוף ובחזרה לתל אביב. בדרך הפסקת קפה קצרה ופסק דין בפני חבר המושבעים המצומצם, אבל הקשוח.



הנסיעה הזו לא חידשה לי הרבה. בפנים זהו רכב נחמד, אפילו די מרווח, סביבת נהג ידידותית, ריהוט צנוע, אבל סביר. הישיבה קצת יותר גבוהה מאשר ב–i20 הרגילה, אבל כמו שאמרתי, חולה הגה לא יזיל ריר וילכלך את הריפוד. הצעצוע הזה לא בשבילו.



קרוס–אובר לא בא להוציא מכם את השדים הרדומים ואת חיי השטח המפתים. הטריק הכי רציני שהוא יכול לבצע זה עלייה על מדרכה, אבל לא גבוהה מדי.


תגידו “זה הכל, בשביל זה לקנות?". אז אני אשאל אתכם “מתי אתם ראיתם שטח לאחרונה?". הרי חלק גדול מכל רוכשי מפלצות הבנזין חובבות הסלעים לא ראו במפר כבר שנים. הם מפחדים להשתכשך בבוץ כדי לא ללכלך את הריפוד ולא לשקוע. העיקר השופוני.



ה–i20 שייך לקטגוריית “נראה טוב, נוסע בסדר, לא יותר מזה". הוא נכנס לשוק גדול ועצבני של מאות אלפי נהגים שבדיוק מכוונים לנישה הזו. אבל היתרון הגדול כאן הוא ההשתייכות של הרכב למשפחת יונדאי המורחבת. הרי אתם מכירים את הישראלים, לפני שהם נכנסים מתחת לחופה הם בודקים את משפחת החתן, מה עושים ההורים, והאם האח הקטן בילה פעם בכלא שמור.



יונדאי היא יצרנית פופולרית. אפשר למצוא בכל כביש ותחת כל עץ רענן איזה דגם שמייצג אותה בכבוד, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. גם הרכב הזה לא עושה בושות על המסלול, אבל אם יהיה לו קשה ללכת מכות בזירה התחרותית, הוא תמיד יוכל להשתמש בכבוד המשפחה, לקרוא לאחיו הגדולים.