אלפא רומיאו מדווחים שג'ולייטה היא מכונית ספורטיבית ומשפחתית. אני כבר רואה את הרכב הזה חוזר מחופשה משותפת בסחנה. הילדים מאחור עם בגדי ים רטובים. שון, כהרגלו, מחסל שקית במבה, ואז, באמצע ואדי ערה, שושי צועקת על בעלה: "מושיקו, יש ילדים באוטו". ג'ולייטה יכולה בכיף לקחת את המשפחה. כולם יישבו בניחותא, ישחקו בסמארטפונים, אבל אני מתקשה לראות הרבה נהגים שיעמדו בפיתוי ולא יגלגלו את בורר מצבי הנהיגה מ"נטורל" משפחתי וחמים ל"דינמיק" חייתי ותזזיתי.



בתוך שנייה היא מתעוררת לחיים ממצב של מכונית משפחתית מנומנמת. במצב דינמיק כל המסיכות המנומסות יורדות ושיחות החולין על השרב הכבד במישור החוף פוסקות. המתלים מתכיילים ומקשיחים, הבלמים מכינים את עצמם לפניות החדות, וההילוכים מושכים את עצמם עד קצה גבול הסיבולת. הצג מלפנים יספר לכם על מצבו של מגדש הטורבו, איך הוא עובד. ובאותם רגעים, תאמינו לי, הוא לא נח לרגע.



זה רכב משפחתי שרק מת לשחרר את ששת הילוכיו ו־170 סוסיו לדהירה מהירה באוטוסטרדה. הוא רוצה להגיע ל־100 קמ"ש תוך 7.7 שניות. אם מצאתם משפחה שמוכנה להיפגש עם מהירות הקול, בבקשה, אהלן וסהלן.



מי שקונה אלפא רומיאו מגיע מראש עם נאום הגנה מוכן בכיס. "נשיא המדינה, גבירותי ורבותי, אני לא כמוכם. אני איש של סטייל שהאספרסו שלו צריך להיות במידת החום הנכונה ושהחולצה שלו תואמת בול למכנסיים שרכשתי שלשום בכיכר המדינה. אני, כמו המכונית, קצת שונה מהנוף האפרפר של מגרש החניה".



אי אפשר לטעות במוצא האיטלקי של האלפא. לג'ולייטה יש שלוש צורות גימור. קומפטיציונה היא הבסיסית. הספורטיבית, כפי שניחשתם, היא ספורטיבית, בעלת מראה מחשמל. ומילאנו היא כמו העיר - יוקרתית ובעלת ניחוח אירופי חזק.



לג'ולייטה יש כמובן גם גרסה עילית למביני עניין, ולוצ'ה, שהיא בכלל חיית טרף. מנוע 1,750 סמ"ק, 240 כ"ס, מגיעה ל־100 קמ"ש תוך שש שניות.


אני לקחתי את מילאנו, שקצת עיקמה את האף כשראתה איזה וואחש מעוניין לנהוג בה. מודה, אני לא עומד בתנאי הסף הבסיסיים של המכרז. מכנסיים קצרים, כפכפים וחולצת טריקו. בדרך כלל רק אוטובוסים קורצים לי בכביש.



אחרי מו"מ ארוך שבסיומו הובטח לפרימדונה שמדובר בנסיעת מבחן בלבד ומיד אחריה תוחזר לבעליה, היא הסכימה לארח את ההומלס שלכבודה לבש ז'קט סגול וחולצת כפתורים וקרא לעצמו "לואיג'י".



אז לואיג'י ערך סיבוב היכרות עם הכלה. ג'ולייטה לא נראית שונה מזו של השנים הקודמות: המנוע אותו מנוע, הביצועים אותם ביצועים. מדובר בשינויים קוסמטיים בלבד. אז במילאנו אתם מקבלים מושבי עור וגימורי דלתות מעור. מסגרת לוח המחוונים תואמת את צבע המושבים, במקרה שלי היה שם צבע חום. אהבתי.



עכשיו יש מולנו מסך מולטימדיה קטן. כאן יש ויכוח עקרוני, מה הנהג מעדיף? כבר נתקלתי במסכים גדולים, צבעוניים, שכבשו את כל הפרונט. באלפא המסך צנוע ומקורי ומשתלב באסתטיקה האיטלקית, ששמה יצא למרחקים.



אז נכון, אנחנו ישראלים בעלי עיניים גדולות, אבל אני מזכיר לכם שרק לפני כמה שנים התלהבנו מהסלולריים הקטנים ומהרעיון שככל שהם מזעריים יותר הם נחשבים יותר. היום אם זה לא 50 אינץ', HD, שלח אותו למחזור. הרי ברור שבאלפא שמים דגש עצום על יופי ופחות על אכול כפי יכולתך. למשל משענת היד נוחה מאוד ודקורטיבית, אבל היא באה על חשבון הגישה לידית ההנדברקס. לפני שאתם נכנסים אליה, כדאי שתחליטו למה אתם מכוונים בחיים. מאוד יכול להיות שלא נועדתם זה לזה.




תן גז



לקחתי את המשפחה לסיבוב, הרי הבטחנו משפחתיות עם אופציה לעזיבה בטריקת דלת בגלל מהירות יתר. הבת שלי התלהבה מהסאן רוף הפנורמי, תוספת של 10,000 שקל ל־200 אלף השקל מחיר הרכב. מה אגיד לכם, בעיני זה קצת מיותר. אולי זה בגלל אוגוסט הרותח, כי למי בא עכשיו לפתוח חלון? כל מה שאתם רוצים הוא מיזוג חרישי.



הנעתי את הרכב. בורר מצבי הנהיגה היה מכוון למצב נטורל, טבעי. אין דרמות. אפשר גם כאן להגיע למהירויות גבוהות, אבל זה לוקח יותר זמן, ומבחינת המכונית מדובר בהוצאת העוקץ.



זו הייתה נסיעה נעימה. בידוד רעשים טוב, מתלים מצוינים. מאחור יש פתח מיזוג שמבטל את התלונות הקבועות בקיץ, "אבא, חם לי". באותן דקות, כשהרכב שייט לו להנאתו ברחובות תל אביב, הייתי יכול להישבע שהוא לוחש לי "בחיאת ראבק, צא לנתיבי איילון, תן לי להתבטא, קשה לי ככה".



הורדתי את המשפחה ליד הבית והבטחתי לחזור אחרי סיבוב קצר של שבת בצהריים. לרכב הזה יש שלושה מצבי נהיגה. חוץ מהנטורל והדינמיק יש גם אול־וות'ר, שתפקידו להתגבר על מזג אוויר קיצוני - לא כל כך רלוונטי למדינה שבה בקיץ יבש ואם בחורף יורד גשם אז פותחים בכך את מהדורת החדשות.


לכן כשאני והאלפא הגענו לכביש המהיר, כיוונתי למצב נהיגה דינמי ולחצתי על הגז. מי שלא הרגיש את הדחיפה הזו של הטורבו, מומלץ לו לנסות, עם כוכבית אזהרה: חשש מהתמכרות.



הרכב הגיב מהר לשינוי מצב הנהיגה, שמורגש בדוושת הגז ובהיגוי. מערכת בקרת היציבות קיבלה את הדגשים הנכונים, המכונית נכנסה לזון המתאים.


הבחורה מהווייז, מרוב סחרחורות בסיבובים, החלה להתבלבל בהוראות. "פנה ימינה. בעצם, סע ישר". לא אמרנו ראשון לציון וכבר עברנו את רחובות. פאן.


האלפא שלקחתי היא אוטומטית. מנוע 1,400 סמ"ק, מצמד כפול ושתי תיבות הילוכים מקבילות שמאפשרות להעביר הילוך בזמן שההילוך הקודם משולב - כך נוצרת רציפות ולא אובד כוח בדרך.



באלפא יש מערכות בלימה המכוונות לסיוע בפניות החדות ובביצועי קיצון. יודעים שעל אף הקריצה למשפחתיות, בסוף ינהג בה איזה חולה הגה. אז נכון שעבור חולי הגה אמיתיים גיר אוטומטי הוא בסדר, אבל כדאי מאוד לחוות את שיתוף הפעולה של מוט ההילוכים. לכן ג'ולייטה מוצעת בשתי גרסאות ידניות, 120 ו־150 כוחות סוס, אף על פי שגם באוטומטי יש אפשרות לנהיגה ידנית, עם פליפרים בצדי ההגה. ניתן להעביר ידנית גם במצב אוטומטי ובמקרה הצורך הרכב יתקן בעצמו.




יש קליק



בקאנטרי סייד הישראלי העברתי למצב ידני ואז גם אפשר היה לשמוע את המנוע נהנה. סוף־סוף נוצר ביני לבין החתיכה קליק, עם כל הבדלי המעמדות הברורים.



אלפא רומיאו, יופי איטלקי, מיזוג פועל. לא צריך יותר. הסתכלתי על צריכת הדלק. ביומיים המשותפים עם הפרינססה היא צרכה ליטר על כל 10.7 קילומטר, אבל כמובן שחלק גדול מהזמן העברנו במצב דינמי. אם הייתי ממשיך בקו המשפחתי, אומרים אנשי אלפא, היא הייתה צורכת בממוצע ליטר על כל 20.4 קילומטר. כן, ברור, בתנאי מעבדה כשהרכב מטופל בכפפות של מנתח.



הרכב לא מרווח מדי בגלל הספורטיביות והקופצנות. תא המטען לא מפנק בפיקניקים, 350 ליטר.



מי שקונה אלפא, אוהב אלפא, מאוהב בה. הוא לא מאלה שקונים רכב כי הוא זול, חם וטעים. ואלפא מילאנו היא לא רכב זול. 200 אלף שקל, או ליתר דיוק 199,900. בהחלט למביני עניין.



למרות החיזור האינטנסיבי, האלפא נפרדה ממני בשמחה. בקרוב תמצא בעלים איטלקי אוריגינל ולא מתחזה מהמזרח התיכון. אין מה לעשות, כל אחד וסביבת המחיה הטבעית שלו. הייתי רוצה, אז מה?