ישבנו במשך כמה דקות בשתיקה רועמת. הייתי חייב לחתוך את הקשר, אף על פי שהיה לי קשה עם "זו לא את, זה אני", כי מה זה בעצם אומר עלי. עד כדי כך זקן? כנראה שכן. מתי יוצאת ההסעה לבית האבות, תודיעו לנהג שאהיה מוכן בדיוק בזמן. מאוד רציתי להתמסר לאופל קורסה OPC. אני והיא לסופשבוע ארוך ורומנטי. החננה ממרכז הארץ ומכונית הספורט הקומפקטית שיכולה להכניס קצת פלפל לחיי. זוכרים את הסרט "משהו פראי"? בדיוק לזה התכוון המשורר.
בחרתי את הסנדלים התנ"כיים הכי מפוארים בארון, משחתי את השיער בברילנטין יוקרתי ונפגשנו בשעת אחר צהריים מוקדמת לשלב הגישושים. היא לא מלכת היופי, אבל בהחלט נאה. החלק הקדמי מרשים, כמו שמכונית ספורטיבית קטנה אמורה להיראות, פנסים של טורפת גברים פוטנציאלית. מערכת הפליטה הכפולה כמו ביקשה להסביר "אל תטעה, אין לך עסק עם סתם אחת".
אחד כמוני בטח לא שופט על פי מראה חיצוני, אבל גם בפנים היה סביר. לא משהו שמעורר התפעלות ושולח אותך לספר לחבר'ה שמחכים לרשמים. יותר מדי כהה לטעמי, אבל גם מסך מולטימדיה שמוטמע יפה, מחשב דרך ברור, לוח מחוונים קלאסי, סאן–רוף גדול, דוושות אלומיניום ומושבי ספורט מרשימים. לא יודע אם נזכור משהו מהרשימה כשניפגש בעוד 20 שנה במעלה הרחוב.
הטירוף מתחיל
מיד כשהיא הניעה אובחן הפער התרבותי הגדול בינינו. איך נסביר את זה בעדינות, כדי שלא תיפגע: כשאני נכנס לרכב, אני מסדר את חגורת הבטיחות, מכוון את המראה, לוקח לי כמה שניות טובות עד שאני נוטש את החניה, ולזו אין טיפת סבלנות. היא היפר–אקטיבית, חיה על כדורים, מעשנת כבדה (דרגת זיהום אוויר 14).
רק יצאנו לכביש הסמוך לבית והחל הטירוף לתת את אותותיו. בכל מהירות שתבחרו נראה שהיא נוסעת מהר. 40 קמ"ש, 60, אין אצלה רגע דל. נראה שהיא מפעילה את 207 הסוסים שלה בכל הזדמנות.
בשלב כלשהו אמרתי "חכי רגע, למה אנחנו מתקדמים כל כך מהר, לא כדאי שנכיר אחד את השני?", אבל לזו אין משחק מקדים. אתם לא יכולים לשבת ברכב הזה בפנאן ולחלום על החוג לרקמה. היא דורשת מכם ללחוץ על הדוושה ולעוף.
מהרגע הראשון המבט שלכם דבוק לכביש. הידיים אוחזות חזק בהגה, הכתפיים נתפסות ממאמץ. פתאום רחוב בן יהודה בתל אביב נראה כמו חלק ממסלול הגרנד פרי במונקו, הנה אנחנו לפני הישורת האחרונה.
כמו למכונית ספורט אמיתית, יש לקורסה הזו מתלים קשיחים. בכבישי העיר, במיוחד אלה המשובשים, אתם לא תוכלו להתעלם משום באמפר מרושע או אבן חצץ סוררת. חוליות הגב שלכם ילמדו להכיר היטב את איכות האספלט, ולפחות לקשיש כמוני זה לא היה תענוג כל כך גדול. למרות הגודל האידיאלי, הרכב הזה לא בנוי לעיר הצפופה.
אז למי בכל זאת הוא מיועד? בעיני זה רכב גברי, נישתי. מיועד לצעירים בגילי ה־20, חובבי רכבים מהירים, עדיין חסרי משפחה, או לגברים אמידים מעל גיל 50 שהקורסה היא הסוד הפרטי והמלוכלך שלהם. סוד שהם שומרים בחניה המקורה שצמודה לווילה. כן, הרכב המסתורי שמכוסה בדרך כלל בבד לבן וחונה מאחורי המרצדס. מכונית שמציגים לאורחים ולחברים קרובים: "בואו תראו במה אני נוהג בשביל הכיף".
אני ממש יכול לראות את הנהגים האלה, כי כשיוצאים מהעיר, לכבישים היותר טובים שיש לארצנו להציע, גאטוסו שלנו מתעוררת לתחייה. בחרתי לקרוא לקורסה הזו גאטוסו על שם ג'נארו גאטוסו, מי שהיה שחקן במילאן האיטלקית. כדורגלן שאו שאהבו אותו או ששנאו. תזזיתי, עצבני ותמיד נותן את הנשמה על המגרש. בדיוק כמו זו.
על הכביש המהיר לירושלים התגלה כוחה של הקורסה, ואסביר גם למה. זה רכב שאורכו 402 סנטימטרים, מחובר למנוע בנפח 1,600 סמ"ק, מגדש טורבו, הנעה קדמית וכאמור 207 כוחות סוס שמושכים חזק קדימה. זהו רכב ידני, אז כל הילוך אפשר למשוך, לגרום לקורסה הזו לצעוק. היא גם לא שקטה, אם שכחנו עד עכשיו לספר.
כאן, בכביש המהיר, הזריזות שלה באה היטב לידי ביטוי. לחיצה קטנה על הגז הטיסה אותה קדימה. היא מסוגלת להגיע למאה קמ"ש תוך 6.8 שניות. זה אומנם לא הכי מהיר שתמצאו בשוק, אבל היא עושה כל כך הרבה רוח שזה לפחות מה שתחשבו.
אפשר היה להשתחל באותו בוקר בסדקים שבין המכוניות, אבל הנוירוטיות של הפרטנרית גרמה לי להסתכל כל הזמן במראה ולהזיע מחשש שהמאזדה שדולקת בעקבותי, היא גשש–בלש שעומד בכל רגע ליירט אותי.
מכביש ירושלים עלינו לכיוון שורש, הגענו עד שערי היישוב בית מאיר. הקורסה לא ספרה את העליות. באותו רגע היה אפשר אפילו לדבר על רוח של שובבות, נעורים שהיא פיזרה באוויר הצלול.
כן, היא יודעת להרביץ ביצועים. באופל עבדו קשה כדי לשפר את היכולות. הנמיכו את המרכב בעשרה מילימטרים, התקינו בולמים ספורטיביים כדי שתעמוד בשיגעונות של הנהג. אז היא זורקת את הישבן בהפגנתיות וצריך לשלוט בהגה שלה, שלפעמים מחפש לעצמו חיים עצמאיים. המכונית הזו לא באה לעשות לכם חיים קלים, היא באה לאתגר, לבחון את המיומנות.
לא חוסכת
כמו שהבנתם, זה רכב שבנוי להרפתקה על בסיס יומי ולא תמיד אחראי למעשיו. לכן טוב שיהיו בו כל האמצעים הבטיחותיים של המבוגר האחראי. יש לו בולמים ספורטיביים של "ברמבו", בקרת התרעת סטייה, בקרת התרעת מרחק מלפנים, התרעת סכנת התנגשות וכמובן זיהוי תמרורים, מה שמודיע לנו שכדאי להאט ומיד.
עצרתי בכניסה ליער כדי להסדיר את הנשימה וליישר את עמוד השדרה. הסתכלתי על מד צריכת הדלק, והוא הראה ליטר על כל 8.4 קילומטר, שזה בכלל לא מעט, אבל חייבים מיד להגיד שזה רכב ספורט שלא מתיימר להיות חסכוני ורק מבקש שנאמץ אותו. בנתוני היצרן אופל מספרים שבנסיעה משולבת המכונית הקטנטנה יכולה גם לצרוך ליטר בנזין על כל 13.3 קילומטר, אבל זה כנראה רק כשהיא בחופשת מחלה.
עשיתי סיבוב קצר ברכב ומסביבו. מאחור יש מעט מקום לישיבה. שתי ילדות בנות 10 התרשמו מהצורה, פחות מהמרחב. תא המטען מינימלי, 285 ליטרים, אבל תראו לי בחור בן 24 שהבגאז' נמצא אצלו בראש סדר הדרישות. אצלו שיא הדאגה זה שבדרך למועדון יהיה מספיק מקום לשים את הבירות.
זהו לא רכב זול, 155 אלף שקל, שיכולים אחרי שדרוג גם להגיע ל–180 אלף, הדגם שבו למשל אני נהגתי. אז בטח יש לא מעט מעריצים בשטח, וגם כאלה שמתקשים להתחבר לאופי ולאתגר. הרי לא כל חובבי הרכיבה בנויים לסיבוב על סוסי רודיאו. זו לא היא, אלא אני, לוקח על עצמי את כל האשמה. ובאמת שניסיתי, אבל מה לעשות, כואב לי הבוקר הגב והאטרף קצת מלחיץ. אם זה ככה עכשיו, אז איך היא תתנהג אחרי השלמת הרכישה?
אני, מתברר, יותר איש של אופל אסטרה, מכונית השנה הסולידית, ולא של האופל קורסה OPC, שזה ראשי תיבות של אופל פרפורמנס סנטר (מרכז הביצועים של אופל). מה זה אומר עלי? בוא, סבא, נראה לך איפה תחנת האוטובוס, אתה קצת מאחר הבוקר.