אופל מוקה, איזה שם נפלא לתת לרכב. מזכיר ים, שמש, קיץ. כל כך מתגלגל על הלשון: "ראית את המוקה שלי? מוקה בצבע לימונענע גרוס". רק בגלל זה הוא שווה הצצה, בטח יותר מזמין מכרטיס ביקור של "מאזדה 3". יש לנו כבוד למאזדה, פחות לשמות שהיא שלחה לאוויר העולם.
מוקה X, רכב הפנאי של היצרנית הגרמנייה, הגיע אלינו כבר בסוף 2014. עכשיו הוא חוזר אחרי מתיחת פנים במפעל בסרגוסה, ספרד. לא משהו שממש תתעלפו ממנו מבחינה חיצונית, אלא אם כן גריל שונה ופנסים מעודכנים באמת עושים לכם את זה. השפצורים היותר חשובים הם בפנים, אבל עוד נגיע אליהם.
בגלל הגובה
באותו יום שנסעתי ברכב, החניתי אותו במושב ליד הסובארו XV - המתחרה של המוקה מהמזרח הרחוק - של גיסי. אני פריק גדול של סובארו, בטח שבוי במראה המגניב, אבל גם למוקה יש נוכחות מרשימה, אולי בין היתר בגלל הגובה - 1.66 מטר, כמעט גובה של דוגמנית־על, בטח בקטגוריה הזו.
יש משהו עגלגל בעיצוב של המוקה. חדי עין יספרו לכם שמדובר באחיו התאום של שברולט טראקס. זה אכן נכון, ומי שמסתובב בכבישים הרחבים בארצות הברית יישבע שראה אותו שם בשמו הצפון־אמריקאי - ביואיק אנקור.
באופל אומרים שהמוקה, לעומת אחיו הפזורים בעולם, הותאם וכויל לטובת צרכיו של הנהג האירופי, שכידוע מתנהג אחרת ובעל גינוני כביש שונים (תלוי באיזה יום תפסתם אותו). מוקה מגיע לכאן עם שני מנועי טורבו בנפח 1,400 סמ"ק - אחד בעל הנעה קדמית, השני עם הנעה כפולה, 4X4. אני הסתפקתי בהנעה הקדמית, רכב שמחירו עומד על 137 אלף שקל.
יש כל מיני צורות גימור, תמיד אפשר לצרף תוספות, אני למשל הייתי מוותר על המדרגה שהתווספה בצדי הרכב שבחנתי. המדרגה אומנם הוסיפה ליופי של המוקה, אבל היא לא פונקציונלית בגבהים האלה. מתי ראיתם מדרגות בקומת קרקע?
חייבים מיד לציין שבסיבוב הגישוש הבחנתי שתא המטען לא גדול - כבר אזהרה לאגרנים שביניכם. חוזר, לא גדול. 356 ליטר בלבד, אבל כאן לפחות התא בנוי נכון יותר ועמוק. במגרשי הכדורגל היו מכנים אותו "יעיל". אם תקפלו את המושבים האחוריים, תגיעו לאפשרות אכלוס של 1,372 ליטר.
הזמנו שני חברים לנסיעת בוקר בכבישים הנפלאים של עמק חפר. השניים שהתמקמו מאחור התפעלו מהמרווח הנאה שהמוקה הציג בפניהם. חברי הטוב רק בחר להעיר שמשום מה הכורסה המפנקת נראתה לו עמוקה מדי ביחס לחלון שלצדה, אבל לא משהו שהפריע לו יותר מדי להצצה בפריחת האביב. שני מבוגרים יישבו מאחור בכיף, שלושה כבר פחות.
אני, בעמדת הנהג, יכולתי לסמן וי על התפריט המעודן שהוגש. ישיבה גבוהה, נוחה, לא כזו ששוברת את הגב. זוויות הראייה מותאמות לכביש ומאפשרות איתור מכשולים בדרך. בכלל, כל סביבת הנהג איכותית, בטח ברמת הגימור היותר גבוהה. אני מדבר על איכות חומרים לא פושטית, כזו שמחייבת יצרנית יקית.
זה שינוי גדול. פעם לא ממש אהבתי את המכוניות של אופל, בגלל עודף הכפתורים שהתפארו בהם. יכול להיות שזה היה בימים של חילופי הטכנולוגיות, כשהיה רצון להשוויץ בחדשנות שהיצרן מביא איתו לחלון הראווה. היו הרבה יותר מדי עזרים טקטיים, בטח למי שנהג בטנק פטון בעברו הקרבי.
כיום סביבת הנהג במוקה מאוד סטרילית, נקייה, מינימום מתגים מול העיניים. מסך המולטימדיה בגודל 7 אינץ' בהיר ונוח, עם תמיכה לאנדרואיד אוטו ואפל קארפליי. אין יותר מקום להתברברות של טכנופובים מתקדמים, כפי שהיה בעבר. אפילו פינקו את הנהג והנוסע שלצדו באמצעות פונקציה של בקרת אקלים אלקטרונית מפוצלת.
המנוע בגרסת ההנעה הקדמית לא עבר שינוי. 1,400 סמ"ק, 140 כוחות סוס, שישה הילוכים בתיבה אוטומטית. בכביש המהיר אופל מהנה מאוד בנסיעה רהוטה וחלקה. היא פחות שכנעה כשהתבקשה להתאמץ. אז אפשר היה לשמוע את המנוע נוהם ומזיע, ולפעמים גם את רעש הרוח שחדר מבחוץ.
זה לא הרכב הכי מהיר בשכונה, כך גם תלמדו אחרי שתסחטו את דוושת הגז בכל הכוח. לא תרגישו אותו נותן את הדחיפה המיוחלת, אלא יותר מאיץ בזמנו הפנוי. זאת אומרת, איפשהו בין שתיים לארבע הוא יגיע מ–0 קמ"ש למאה ב–10 שניות. אולי משום שהוא לא הכי רזה בעולם. משקלו, למתעניינים, הוא 1,409 ק"ג.
ההערה שלי לגבי תיבת ההילוכים של אופל נמצאת במעבר מאוטומט לשימוש ידני. כאן זה לא כמו בהרבה יצרניות, שאצלן המעבר נעשה בהסטת ידית ההילוכים הצדה ומשחק שבו ניתן להעלות ולהוריד את ששת ההילוכים. ברכב שלפנינו המצב הידני נמצא על אותו קו כמו דרייב, רוורס וניוטרל, ולעתים אפשר לפקשש את הנקודה. לי זה כבר קרה.
אם בכל זאת קלעתם בול והכנסתם את ידית ההילוכים למצב ידני, זה דווקא מגניב. כאן המעבר מההילוך הראשון ועד לשישי מתבצע על ידי לחיצת כפתור שנמצא על ראש המוט, בהחלט שימושי ביותר.
מבחינת בטיחות, האופל נשענת בינתיים על המערכת המקומית של מובילאיי: בקרת סטייה מנתיב, ניטור מרחק מלפנים, זיהוי הולכי רגל. כבר ראינו ופגשנו מכוניות שמציעות יותר, אבל כמובן כדאי לציין שהרכב זכה בחמישה כוכבי בטיחות במבחני הריסוק של יורו–נקאפ.
מבחינת צריכת הדלק, המוקה בלעה בנסיעה משולבת ליטר בנזין על כל 12 ק"מ, שזה נתון בהחלט נאה, אבל קצת רחוק מנתוני היצרן שמספרים על ליטר על כל 16.1 ק"מ. במדד זיהום האוויר המוקה כבר פחות משתפת פעולה עם הארגונים הירוקים ומופיעה ליד הציון 10, שנמצא לא רחוק מתחתית הטבלה.
מה יגידו השכנים
אנחנו בחנו, כאמור, את הגרסה המשפחתית, העירונית, אבל מי שרוצה רכב שיתאים את עצמו יותר לתנאי שטח יכול ללכת על המוקה 4X4 שמגיע עם מנוע חזק יותר. אבל עושה רושם שבקטגוריה הזו מי שקונה כלי רכב כאלה לא בא למסעות ארוכים בין סלעי המדבר. חלק מהרוכשים מסרב ללכלך אותם באבק מחשש לאלרגיה וממה שיגידו השכנים.
מוקה שייך לקטגוריית "דמוי שטח". הוא מתאים לחובבי הערים הגדולות שמעדיפים להיות בלי ולהרגיש עם. אין ספק שהרכב משתייך לחבורה פופולרית במיוחד, כזו שצוברת תאוצה בשנים האחרונות. קבוצה עמוסה במתחרים שאפילו כוללת אח תאום, שברולט טראקס, שמתמודד על אותו פלח שוק.