לראות את העור: ברוכים הבאים לתא הטייס של מזראטי קוואטרופורטה

הסתכלתי על הבחור שהזמנתי כשנכנס לרכב במבט שבדרך כלל שמור למוכר בחנות חרסינה כשפיל מתעניין אצלו אם יש כוסות זעירות לאספרסו קצר. זאת אומרת, שלחתי צרור חד של מבטים מפוחדים עד אימה כדי להבהיר לאדיש שהתמקם לצדי: "הלו, אתה נכנס לרכב של מיליון שקל ולא לפיאט אונו יד שלישית. תן כבוד ותצדיע".

לא, זה לא מיליון שקל. כאן אנחנו חייבים לדייק על האגורה, כדי שתבינו כמה אחריות הונחה על כתפי הנהג שזכה בכבוד ובזכות ללחוץ על כפתור ההנעה. מחירה של המזראטי קוואטרופורטה הוא החל מ–1,095,000 שקל. היא מיועדת לשפיץ של השפיץ בעשירון העליון ולא לחתולי רחוב כמונו שמסתפקים באופניים עם רמה.

זהו לא רכב רגיל, כמו שהבנתם. זו אוניית משא, או במקרה שלנו ספינת אוצר שטרם טבעה. כקונה הייתי בהחלט שוקל לעבור לגור שם. בכל זאת, במחיר הזה יש ערים שאפשר לקנות בהן פנטהאוז קטן או דירת גן. כאן אני מניח את החפצים האישיים בתא המטען הענק, שעומקו 530 ליטר, ובשעות הפנאי משתרע לי בספסל האחורי המפונפן, מרגיש שם כמו דונלד טראמפ בחדר הסגלגל. כל כך מרווח מאחור, ששני אנשים שיושבים שם יכולים להצטופף כל אחד בפינה אחרת של הטירה בלי ליצור קשר עין.

הרכב הזה כל כך רחב ממדים, עד שחייבים רגע להתעכב על המידות שהוא מגיש. 526 ס"מ אורכו. בסיס הגלגלים הוא 317 ס"מ. כמי שפוגש בדרך כלל מידות של רכבי חניה שגרתיים, אני חייב לומר שזו מידה שלא משנה באיזה אורך ורוחב אתה, היא אמורה להספיק לך ולבני ביתך, אלא אם כן אתה ממשפחת הלווייתנים.

רק שמי שמשלם מחיר כזה על רכב לא עושה את זה רק עבור הנוחות של הישבן, או בעקבות בדיקה מדוקדקת של תצרוכת הדלק. למען האמת, סוגיית התצרוכת כנראה אף פעם לא עברה בראשו, הרי תחנת הדלק בבעלותו וכנראה גם אחוזים נכבדים מקידוח הגז "תמר".

המליין שרוכב על המזראטי כל הדרך לשקיעה רוצה שמי שיראה אותו בפעם הראשונה יגיד "וואו". ואת ה"וואו" הזה ישמעו בווליום חזק גם בפגישה השנייה ואפילו בשלישית.

אם לא הבנתם, זה רכב שקונים כדי שאתם תאכלו את הלב ובעל הנכס יחייך בפה לבן שיניים של כוכב הוליוודי. אי אפשר לעמוד אדיש מול הסטייל האיטלקי הזה שיוצא מבית החרושת שבגרוגליאסקו ליד טורינו. כל קימור בפח הוא יצירת אמנות, כל נגיעה בג'אנט מעוררת השראה. אפילו לשמן המנוע יש פה צבע יותר צלול, בציר 2007 כמדומני.

סמל סטטוס

הקוואטרופורטה, ארבע דלתות באיטלקית, הוא לא רכב חדש של מזראטי. בכבישי איטליה יספרו לכם שראו אותו כבר בשנות ה–60 מעופף לו באוטוסטרדה.

זהו הדור השישי, שלמעשה יצא לשוק לפני ארבע שנים אבל עכשיו חזר אלינו מהמפעל עם מתיחת פנים.

אפשר למצוא אחרי המתיחה הקוסמטית שינויים בפגושים, הקדמי והאחורי, הבלטה של הגריל ומראות צד חדשות. העיקר שאף אחד לא נגע בסמל הקלשון, סימן ההיכר וסמל הסטטוס.

אז נכון שהצד החיצוני מרשים מאוד במזראטי הזו, אבל כשנכנסים פנימה, הלב מתחיל לפעום. כאן זה או שאתה שייך למילייה, או שאתה מתחזה וכדאי

שתחזור מהר לרכב המעשן שלך.

לקוואטרופורטה יש שתי רמות גימור: הגראנספורט והגראנלוסו. הספורט היא כמובן עם דגש על ספורטיביות יתרה. זה אומר צורה שונה של כונסי האוויר, ובפנים מושבי ספורט, הגה ספורט ודוושות מפלדת אל–חלד. אין סוף לרושם. אני נהגתי בגראנלוסו, רמת הגימור היוקרתית. כבר בכניסה לרכב הוא ביקש ממני להציג תעודת זהות והצהרת הון, כנראה קלט מיד שאני לא שייך לרקע המתאים.

יש שם כמויות היסטריות של עור שנאמר לי שהן מגיעות מפרות שרועות במקום מסוים על הגבול בין צרפת ואיטליה, כאלו שהעור שלהן מושלם. תפרים עדינים מכסים על כל חלקה טובה, שלא לדבר על איכות החומרים, כולל עץ משובח ומשי, רבותי, משי אמיתי מבית אופנה מהולל. המיטב של המיטב.

נכנסנו פנימה וסידרנו את הכיסא כמו שצריך. יש אפשרות לחמם ולקרר את הישבן. כשהגענו לצפון הארץ ביום לוהט במיוחד, מיד נבדק התחום. אכן מקרר מצוין.

אנחנו עוד מעט מסיימים את הכתבה ולא נגענו בנהיגה. לא מזמן סיפרתי שהתאהבתי בסקודה אוקטביה, רכב עממי שעונה על כל השאלות. אז למה באמת צריך רכב של מיליון שקל? קודם כל, כי כנראה שיש לכם. זהו טיעון מצוין, אבל כמובן שהנסיעה בקוואטרופורטה היא חוויה מוטורית וגם אסתטית. כל רגע אפשר לזהות פרט שלא הבחנו בו בנסיעה הקודמת, כמו סיור במוזיאון. קוואטרופורטה היא גם חוויה תרבותית. וכשמניעים ושומעים את הסאונד הגרגרני שהיא מפיקה, מבינים שהיא כבר לא תוכל לאכזב. כמו שהיא נראית, ככה היא נוסעת.

זה לא רכב קל ודיאטטי. סיפרנו לכם על המידות העצומות, אז גם המשקל הוא כזה. 1,860 ק"ג שמנוע עוצמתי צריך לסחוב אותם, ובאיכויות האלה הוא חייב להיות מהיר.

לקוואטרופורטה שודך מנוע טווין טורבו, שישה צילינדרים בנפח 3,000 סמ"ק. הנעה אחורית במכונית המנווטת בעזרת תיבה של חברת ZF, בעלת שמונה הילוכים. יש למנוע, שמיוצר על ידי פרארי, כוח עצום, והוא יכול לספק 410 כוחות סוס.

נסענו איתו צפונה, ממש צפונה. בכבישים המהירים העברנו למצב נהיגת ספורט ושמענו את המנוע מוריד את העניבה ונותן בראש כמו כוכב רוק אמיתי. היה שם רכב ספורטיבי, לא חשוב מאיזו עדה, שניסה להרים צוואר והקוואטרופורטה כמעט גרסה אותו. אומנם יש שלבים בנסיעה שבהם ניתן להרגיש את המשקל הרב, צריך להתרגל למסיביות, אבל כשהמבערים נפתחים הוא מגיע מ–0 עד ל–100 קמ"ש ב–5.1 שניות.

אפשר להתאים את סגנון הנהיגה, לכייל את המתלים האדפטיביים לפי סגנונו של הנהג. יש פה יוקרה, ספורטיביות ועוצמה. הכל בכרטיס אחד.

אבל אתם יודעים מה הכי מבאס? השקעתם את מיטב כספכם על רכב מדוגם, לחצתם על הדוושה, ואז הכביש מחורבן או שיש פקק או שווייז מתריעה בעצבנות על כך שמצלמת מהירות לפניך או שבסוף התענוג עומד שוטר קשוח. לא חבל? ולמרות זאת, עברנו ליד קריית שמונה ואיזו מכונית עמדה לפנינו ברמזור? מזראטי. לא תגידו כפר שמריהו או סביון אלא בירת הפריפריה בכבודה ובעצמה.

מתברר שיש שוק לרכבים האלה. אומנם לא גדול, אבל אחרי מתיחת הפנים כבר נמסרו כמה קוואטרופורטה לרוכשים מאושרים. אז נכון שאמרנו שבעל הרכב כנראה לא ממש בוכה על בנזין שנשפך, בכל זאת רכב של מיליון שקל ויותר, אבל עדיין צריכים היינו לספק את המידע לצרכן. הרכב הזה שתה לנו במהלך הנסיעה (בעיקר בינעירונית) ליטר על כל 8.1 ק"מ. לא מעט בכלל. גם במדד זיהום האוויר נדרש שיפור רציני: ציון 15, אחרון בטבלה.

אבל יש משהו שאהבתי במזראטי: הדגש על בטיחות. יש לא מעט רכבי יוקרה שדי מחפפים בתחום. משחקים אותה מהירים ופחות אחראיים. פה יש בקרת שיוט אדפטיבית, התרעה על סטייה מנתיב, התרעה על אי־שמירת מרחק, בלימה אוטונומית חלקית במקרה הצורך ומצלמות חניה משוכללות והיקפיות. ברמת האבזור הבטיחותי הציון הוא גבוה - 7.

אופציה ב'

כמו שהבנתם, הקוואטרופורטה היא לא מכונית לכל כיס, לכן מזראטי יכולה להציע את גיבלי, רכב הסדאן הספורטיבי, שמחירו ההתחלתי הוא 575 אלף שקל. זה מחיר שלפתע נראה נמוך, בטח ביחס לזה של האחות הבכירה.

יצא לי לנסוע בגיבלי, שמידותיה קצת יותר צנועות (אורך 497 ס"מ). גם גיבלי עברה שינויים מעניינים ואף זכתה בגרסה הבסיסית במנוע של המזראטי לבנטה, שמפיק 350 כוחות סוס, שיפור של 20 כוחות מהדגם הקודם.

גם פה, בתוספת מחיר, תמצאו את רמות הגימור שמדגישות או ספורטיביות או יוקרה. אני בכיף הייתי מסתפק בגיבלי, אפילו יותר נהניתי לנהוג בה, אבל זה אני, תמיד הייתי צנוע ונחבא אל הכלים.

פעם גם אני שאלתי את עצמי למי יש כסף לקנות מזראטי מהניילונים, אבל עובדה שגם בתל אביב לא מפסיקים לבנות ולמכור דירות יוקרה. אלה אותם אנשים. רואים אותן יותר ויותר על הכביש. אומנם לא כמו יונדאי או קיה, אבל שימו לב, הן שונות בנוף. יפות. מאוד יפות. 