קבעתי עם חבר במתחם הקניות בשפיים. סיבוב של אמצע השבוע שכולל חריכת צמיגים, שריפת בלמים וחראקות על כבישים צדדיים, כמה שיותר רחוק מעינה הפקוחה של המשטרה. סתם, נראה לכם? בסך הכל נהיגה מנהלתית, רגועה, לתפארת שר התחבורה. "מה זה הרכב הזה?", החבר שאל כשהתיישב לצדי. "מה, איזה?", חייכתי בהפתעה של דילר במגרש מכוניות - הונדה סיוויק סדאן במראה החדש, בכבודה ובעצמה. הבחור לא נפל הרגע מכוכב אחר ולא היה בתרדמת בחמש השנים האחרונות. הוא נוהג כבר עשרות שנים במכוניות מכל המינים והסוגים, מזהה סמלים תוך כדי שינה, אבל עובדה שלא הצליח לזהות את הכלה הפופולרית, כי היא באמת שונה.
פעם בכלל חשבתם כמה שנים סיוויק נמצאת איתנו על הכביש? היא למעשה עלתה על פס הייצור ביפן בתחילת שנות ה–70 והגיעה אלינו ב–1992. כן, הייתה שנה כזו אי־שם בהיסטוריה. יעל ארד זכתה אז במדליה אולימפית ראשונה לישראל, יצחק רבין הציג את ממשלתו. עד כדי כך הרכב הזה עתיק.
בזמנו, כשחשבתי שהגיע הזמן לשנות סטטוס - מבחור לא רציני למבוגר אחראי - פינקתי את עצמי בסיוויק. היא נראתה לי שונה בנוף האפרורי של מגרשי החניה. סיוויק הנוכחית היא כבר דור עשירי. אנשים מתייחסים אליה כאל דבר מובן מאליו. מסביב עברו לג'יפים, ג'יפונים, רכבי פנאי שמסוגלים לתת פייט לשבילי שטח, ואילו היא הפכה עם הזמן לעוד מכונית משפחתית, עונה על הצרכים הקדמוניים ההם של השבט.
סיוויק החליטה שהיא עוברת מהפך כדי להתאים את עצמה ל–2018 הבאה עלינו לטובה. היא קיבלה מראה עדכני ואטרקטיבי. כמו תוכנית ריאליטי שלוקחת מישהו שנראה כמו הומלס ומוציאה אותו אחרי שעתיים שתי טיפות עיניים לאונרדו דיקפריו. טוב, לא צריך להעליב, סיוויק אף פעם לא הייתה הומלס, אבל המראה הנוכחי מוציא כמה שריקות התפעלות. שנינו, אני ושותפי לנסיעה, קבענו בהגדרה מהירה שמדובר בפצצה.
המראה אכן מתוקתק, רק שיש קוץ קטן בקצה העלייה. בעצם לא קוץ, אבל הודעה מיוחדת לקהל הנוסעים. סיוויק סדאן, ארבע דלתות, הגיעה ארצה עם שני מנועים: הראשון 1,600 סמ"ק אטמוספרי, והשני בנפח 1,500 סמ"ק בנזין טורבו. אני יודע איך זה, המתלהבים ישר יקפצו על ה–1,600, בתקווה שגדול יותר הוא אכן מהיר יותר וחזק יותר. אבל זה לא המקרה שלפנינו. ה–1,500 אמור להיות הרבה יותר עוצמתי ואטרקטיבי וזה גם מתבטא במחיר הסופי. את גרסת ה–1,600 תוכלו להשיג ב–135 אלף שקל, ואת השנייה תרכשו ב–20 אלף שקל יותר. על איכות תמיד משלמים. גרסת ה–1,600 תגיע כנראה לציי הרכב, לאלה שמקבלים מכונית במשרד, וגם לאלה שמוכנים להתפשר על פחות ועדיין להיראות מצוין.
אני נסעתי בגרסה העממית. הרכב נראה נפלא ולא משנה איזה מנוע נח לו מתחת למכסה. באמת. מישהו לחש לי באוזן שזו כבר מכונית מנהלים, והוא לא היה רחוק מלקלוע בול.
יש לרכב בסיס גלגלים נדיב באורך 270 ס"מ, שיוצר מרווח כיפי בתוכו, מרגישים את המרחבים. סביבת ידית ההילוכים ומשענת היד לנהג יוצרת הפרדה בין השולט בהגה לשכנו. אני גם אוהב את איכות החומרים שהונדה מספקת, השילובים הפנימיים. יש בסיוויק ארומה שונה, יותר מעניינת מהסטנדרט.
קצת פחות אהבתי את הגרפיקה של מסך הטאץ' בגודל שבעה אינץ' ואת מד הדלק המסוגנן. כשהשמש הציצה ושלחה קרן ממזרית סבלתי מסנוור. חברי הטוב לא שם לב לקטנות, הוא היה עסוק בפתיחת הסאן רוף שכלול במחיר ההתחלתי ולא כאקסטרה.
אין כאן רמות גימור. מה שיש, זה מה שמקבלים. אז נכון שיש גג שמש וחימום למושבים הקדמיים, אבל אין תפעול ידני להילוכים. בכביש המהיר אי אפשר לאתגר את המנוע כפי שרוצים. זה מה שיש ועם זה תסתדרו. אבל היא יפה והיא נוסעת ובכביש המהיר הסיוויק שייטה לה בנעימים. לא, אין כאן רכב מטורף, את האגף הזה השאירו למנוע הטורבו שיש לו אפשרות להשתמש ב–182 כ"ס ואת הדרך למאה קמ"ש הוא יעשה תוך 8.1 שניות. הרכב שלנו מגיע עם הספק צנוע יחסית של 125 כ"ס. למהירות של מאה קמ"ש הוא יתגלגל תוך 11.6 שניות.
אתם יודעים איפה הרגשתי במאמץ שהוא השקיע? כשעלינו בכרמל לקיבוץ בית אורן. שם, בסיבובים החדים, שמענו את המנוע מזיע, משתעל קלות. הוא אומנם לקח אותנו למעלה ההר ביום שמש מקסים, אבל אני ושותפי הבטנו זה בזה באמצע הדרך והבענו הזדהות עם המאמץ המוטורי. לא קלה היא, לא קלה הדרך.
בנוסף, יש דברים שאם אני לא מוצא אותם תוך שנייה, זה קצת צורם, ואת זה אני חייב להוסיף לרשימת הליקויים. עד עכשיו אני לא יודע מהי צריכת הדלק הממוצעת שעשיתי בזמן המבחן. אם יש נתון כזה במחשב הדרך, אין לי מושג איך מגיעים אליו. הצריכה, על פי היצרן, בנסיעה המשולבת, היא ליטר בנזין על כל 14.9 ק"מ, אבל כידוע לא כדאי לבנות על תנאי המעבדה, אני רוצה לדעת את הנתון ממקור ראשון. ולגבי תא המטען? אימתני ונפלא, 519 ליטר של אחסון.
סיוויק 1,600 זוכה לציון 6 ברמת האבזור הבטיחותי ולציון של חמישה כוכבים במבחני הריסוק האמריקאיים. ההישגים האלה הם גם הודות למערכת מובילאיי, שמגיעה בהתקנה מקומית. מובילאיי זה מצוין, מרגיע את הנפש ובמיוחד גאווה ישראלית. רק שאם הייתם משלמים יותר ולוקחים את סיוויק בגרסה העוצמתית, זו שמגיעה עם מנוע הטורבו בנזין, כבר הייתם נהנים מהמערכת המתקדמת "הונדה סנסינג". המערכת הזו מוסיפה בלימה אוטונומית ומערכת תיקון סטייה מהנתיב. דואגת לבד להגה במקרה שדעתכם הוסחה. תהיה שם גם בקרת שיוט אדפטיבית חכמה, שקולטת כאשר הרכב בנתיב הסמוך מנסה לחתוך באכזריות ובשלווה אולימפית תתאים את המהירות שלה ותמנע התנגשות.
אבל כמו שאמרנו, על איכות משלמים, במקרה שלנו 20 אלף שקל יותר. מדובר בלא מעט כסף. אז מי שחשובים לו עוצמת המנוע, פונקציית העברת הילוכים בקליפרים בצדי ההגה ושמונה רמקולים במקום שישה בגרסה הרגילה, שילך על הדגם היקר. לא תתבאסו גם אם לקחתם את גרסת ה–1,600. אל תשכחו לרגע באיזה רכב יפה אתם נוהגים ומה הסמל שמודבק בפרונט, יפני ולא חיקוי כמו של ההם שנוסעים בלי ורק חושבים שהם עם.