עוד לפני שהגיחה לאוויר העולם בבית החולים "סנט מארי" בלונדון, שם נולדה במשקל 3.71 קילוגרמים בסוף השבוע, הייתה שווה הנסיכה המלכותית יותר ממה שרובנו נרוויח אי פעם. ואף על פי שהיא כנראה לא תשב על כס המלכות בתקופת חייה (לפניה בתור לרשת את העצר: סבה הנסיך צ'ארלס, אביה הנסיך ויליאם ואחיה הבכור הנסיך ג'ורג'), הוד רוממותה הנסיכה מקיימברידג', בתם התינוקת של הנסיך ויליאם ושל קייט מידלטון, עומדת להיות שווה למשק הבריטי כ־1.5 מיליארד פאונד לטווח הרחוק, כך לפי כלכלנים בריטים.
כצפוי, המרוויחה הגדולה מהלידה המלכותית היא תעשיית האופנה לתינוקות, שצפויה לגרוף 150 מיליון פאונד ממכירת שמלות נוצצות, בגדי גוף מתומחרים יתר על המידה, וכובעים מגוחכים ששום תינוק לא באמת רוצה ללבוש – ולו רק כי הם ממותגים תחת השם של הנסיכה המלכותית. ולא רק בבגדים עסקינן. הבריטים אוהבים את המזכרות שלהם, והם קונים הכל ובכמויות: עוגיות, סינרים, מזון, פוסטרים, תכשיטים, כלי בית, כלי מטבח וכל מוצר ביזארי אחר שיכלול איזשהו אזכור, ולו עקיף, של הפעוטה המלכותית – כל אלו יהיו שווים לכלכלה הבריטית בערך 25 מיליון פאונד רק בשבוע הקרוב.
כמו בלידה של אחיה הבכור ג'ורג', גם אצל הנסיכה הזעירה פרחה (עוד בטרם נולדה) תעשיית ההימורים סביב הלידה, והיא עוסקת בכל פרט, שולי ככל שיהיה: השם, תאריך הלידה, צבע השיער ואפילו פרטים עתידיים על חייה, כמו ניחושים מאוד לא מלומדים בעניין האוניברסיטה שבה תלמד, או שמו של בן הזוג הראשון שלה.

לשם השוואה, הלידה של הנסיך ג'ורג' ייצרה עבור המשק הבריטי מחזור מכירות של כ־240 מיליון פאונד, ועוד לא מלאו לו שנתיים (תתכוננו לחגיגות ב־13 ביולי), מה שהופך את המשפחה כולה לסוג של מכרה זהב לכלכלה הבריטית.

הבריטים אוהבים מזכרות וקונים הכל. צילום: רויטרס
 
הפופולריות בשיאה
ד"ר צבי שטאובר, שהיה השגריר בלונדון בשנים 2004־2001, מסביר כי האהדה וההתעניינות של הבריטים בבית המלוכה נובעות מהיותם "מלוכנים ואוהבי מסורת". אך תופעה זו אינה ייחודית לאנגלים. "גם האמריקאים אוהבים מלוכנות", אומר שטאובר, "תראה כמה זמן מוקדש ב־CNN לבית המלוכה".
לדבריו, בית המלוכה הבריטי צובר את רוב העניין בשל ההיסטוריה הענפה שלו וחשיבותו, לעומת בתי מלוכה  שעדיין מתקיימים במקומות אחרים, כמו ארצות סקנדינביה לדוגמה, שנהנות מפחות זוהר ותהילה – אך ככל הנראה גם מהרבה פחות רכילות עסיסית.
"זה עדיין לא עבר מהעולם. אנשים אוהבים מלכויות, מישהו שיהיה אפשר להסתכל עליו מלמטה ללמעלה. באנגליה זה רוב העם, לאו דווקא האליטה ולא אלו שקוראים את 'הגרדיאן'", אומר שטאובר. "ברוב העיתונים זה יופיע כידיעה ראשית, ובעיתוני השמאל זה פחות מודגש, אבל עדיין, גם הם מבינים מה קהל הקוראים רוצה, ושמים את זה במקום בולט".
וזה עוד רלוונטי גם במאה ה־21, כשבית המלוכה כבר מזמן הפך למוסד סמלי ולא כזה שמקבל החלטות קונקרטיות?
"תמיד יש שאלות על עתיד המלוכה. בקיץ 1997, אחרי שהנסיכה דיאנה נהרגה, היה איזשהו שפל והשאלות הלכו וגברו. אבל נראה שבית המלוכה הבריטי המציא עצמו מחדש ב־18 השנים האחרונות, והיום הוא נהנה מפופולריות עצומה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"מספיק להסתכל על אירועים בולטים כמו חגיגות 50 השנה להכתרת המלכה אליזבת', או מסיבות יום הולדתה, שבהן מאות אלפים, אם לא מיליונים, יוצאים לרחובות – וכמובן, העניין הרב שמעוררת כעת לידת בתם של ויליאם ורעייתו קייט, הדוכס והדוכסית מקיימברידג".
איך אתה מסביר את המפנה החיובי בתפיסת בית המלוכה?
"בראש ובראשונה הפתיחות. בית המלוכה הרבה יותר פתוח היום ממה שהיה בעבר. דבר בולט נוסף בהמצאה מחדש של המוסד הזה הוא החתונה של הנסיך ויליאם וקייט מידלטון בדיוק לפני ארבע שנים, ב־29 באפריל 2011, שגרפה עד היום 72 מיליון צפיות ביוטיוב, בעמוד הרשמי של משפחת המלוכה". 
הסיבה לכך, אומר שטאובר, היא היותה של מידלטון בת למשפחה לא מיוחסת: "ויליאם התחתן עם פשוטת עם, וזה משהו שקרה פעם אחת בלבד בהיסטוריה של בית המלוכה (ב־1936, כאשר אדוארד השמיני נאלץ לוותר על מלכותו כדי להינשא לבחירת לבו, ווליס סימפסון, שהייתה גרושה – ובפועל העביר את המלוכה לאחיו אלברט, אביה של המלכה אליזבת'). מעשה כזה מחבר את המלוכה לאנשים. כי כל אחד יכול לדמיין שגם הוא יכול יום אחד להיות חלק מבית המלוכה, וזה מאוד עזר לשרידות שלו".
בעקיפין, אומר שטאובר, העניין הרב של הבריטים במשפחה המלכותית נובע אף מהתרומה שהיא מביאה לכלכלת האי: "בית המלוכה הוא אחד ממקורות ההכנסה החשובים של הבריטים, שהרי מיליוני תיירים בשנה מגיעים לראות את טקס חילופי המשמרות בארמון בקינגהם, וכמובן עכשיו, הולדתה של הנסיכה תייצר תעשייה של עשרות מיליוני פאונד. אנשים יראו בדיוק באיזה בגדים מלבישים אותה, יקנאו וירוצו לקנות לילדים שלהם".