מסוקי הבלאק־הוק שהמריאו מעיראק עשו את דרכם אל דיר א־זור שבמזרח סוריה, על גדות נהר הפרת. מתוך המסוקים הגיח צוות מיומן של כוח דלתא, שפשט על אחד הבתים. לפחות תריסר אנשי דאע"ש חוסלו, אולם הם היו רק מכשול בדרכם של הלוחמים למטרה - פתחי בן ג'ילדי מורד אל־תוניסי, שנודע עד רגע חיסולו כאבו סיאף. בפשיטה שחררו החיילים גם שפחה יזידית ששהתה בבית ולקחו עמם מחשבים ומסמכים רבים. אבו סיאף לא זכה לביקור של לוחמי יחידת העילית האמריקאים בשל יכולותיו הטרוריסטיות - הוא לא היה טרוריסט במובן המקובל של המילה. אבו סיאף, שנודע בכינויו "אמיר הנפט" של דאע"ש, תפקד כמעין שר האוצר של ארגון הטרור הרצחני.
חיסולו של אבו סיאף הוא עוד שלב במלחמה בדאע"ש. לצד הלחימה מהאוויר והסיוע המודיעיני, בארה"ב מבינים שעוצמתו הכלכלית של הארגון ויכולתו לגייס סכומי כסף דמיוניים הן שמאפשרות את המשך פעילותו. בעקבות הבנה זו הקימו באוקטובר אשתקד ארה"ב ואיחוד האמירויות צוות משימה מיוחד, שמטרתו להילחם בדאע"ש כלכלית.
הסכומים שמגלגל דאע"ש כמעט בלתי נתפסים יחסית לארגון טרור. בתחקיר מיוחד בשנה שעברה העריך "פורבס ישראל" את סך הכנסותיו של הארגון ב־2 מיליארד דולר בשנה. השתלטותו על חלק נכבד ממשק הנפט הסורי ועל בתי הזיקוק במוסול שבצפון עיראק, אפשרה לו לשווק על פי ההערכות 70 אלף חביות נפט ביום, כשהוא גובה 25%־40% ממחיר השוק, ובכך מרוויח מאות מיליוני דולרים בשנה. יעד הנפט הדאע"שי רובו ככולו היה טורקיה, שרכיב המס על דלק אצלה הוא 72%, ועד לירידה הדרמטית במחיר הנפט, נמכר בה ליטר 95 אוקטן ביותר מ־10 שקלים.
מרכיב חשוב נוסף בעוגת ההכנסות של הארגון הוא ביזת בנקים, כולל הבנק המרכזי העיראקי במוסול, שהעשירה את הקופה ביותר מחצי מיליארד דולר לפי הערכות שמרניות, שכן בכספות הבנק נמצאו גם מטילי זהב. ענפים מכניסים נוספים באימפריה הם דמי כופר על חטיפות, דמי חסות, גביית מסים מהנתינים וכן תרומות שמגיעות מעשירי המפרץ שמזדהים עם מטרות "המדינה האסלאמית". דאע"ש גם שולט על כ־40% מייצור החיטה בעיראק, כלי חשוב בשליטה על אוכלוסייה של מיליוני בני אדם, שלחם הוא המזון העיקרי שלה.
צוות המשימה המיוחד החליט, אם כן, לפגוע בכיס הדאע"שי, תוך התמקדות בשני אזורים מלבד שטחי "המדינה האסלאמית" עצמה: טורקיה, שהיא כאמור שוק היעד של הנפט המוברח, והמערכות הבנקאיות של קטאר וכוויית, שאותן מנצל דאע"ש לניהול ענייניו הכספיים - מקבלת תרומות, דרך העברת משכורות וסיוע כספי, גביית מס מעובדי מדינה, הלבנת כספים ועוד. למעשה, איחוד האמירויות לא נבחרה במקרה - מבין מדינות המפרץ היא המחויבת ביותר למאבק בטרור הסוני, בעוד החברות והכלכלות של קטאר וכוויית, כמו גם סעודיה ובחריין, מאפשרות פעילות כלכלית שמקורה בארגוני טרור. ב־19 במרץ התכנסו ברומא נציגים מארה"ב, מסעודיה ומאיטליה כדי לקדם את המאבק הפיננסי בדאע"ש, והמטרה הייתה להתחקות אחר המסלולים השונים שעושה הכסף הדאע"שי ולמנוע ממנו להגיע ליעדיו. ובמילים אחרות, לחנוק את הארגון.
אין זו הפעם הראשונה שנעשה ניסיון להילחם בארגוני הטרור דרך הכיס שלהם. ארגון G7, שמאגד את המעצמות התעשייתיות המובילות, הקים ב־1989 כוח משימה לפעילות כלכלית (FATF) שמטרתו המקורית הייתה מאבק בהלבנות כספים. אחרי פיגועי 11 בספטמבר הוסט חלק מפעילות הארגון למאבק במקורות מימון הטרור. הידע שצבר הגוף הזה משרת כיום את המאבק בג'יהאד העולמי ובראש ובראשונה בדאע"ש, שעל פי פעולותיו המסועפות ניכר כי אנשי הכספים שלו מתמצאים היטב במערכות הפיננסיות הבינלאומיות. אבל האם ניסיונות החנק באמצעים כלכליים באמת יעילים?
פיגוע במחיר מבצע
המאבק הכלכלי באל־קאעידה התברר במהרה כמשימה כמעט בלתי אפשרית. בניגוד לאמונה הרווחת, אל־קאעידה לא נשען על חשבון הבנק של מייסדו אוסמה בן לאדן, שאיבד את רוב הונו כבר בשנות ה־90. הארגון נהנה מחסות הטאליבן עד 11 בספטמבר ותרומות של סעודים עשירים שאפשרו לו לפעול.
לאחר הפלישה האמריקאית לאפגניסטן עבר הארגון לפעול במתכונת של מאות תאים קטנים ואוטונומיים, שמוציאים פיגועים בעלויות כמעט מגוחכות - הפיגוע בלונדון ב־2005 עלה על פי ההערכות 8,000 ליש"ט - ועל כן כמעט בלתי אפשרי לחנוק כלכלית את אל־קאעידה. מצד שני, תקנות שונות שהתקבלו במסגרת מאבק בהלבנת הון הטילו קשיים על גיוס הכספים של תאים אלה.
גם המאבק המשותף לישראל ולמצרים בחמאס מאז עלה הנשיא המצרי הנוכחי א־סיסי לשלטון ביולי 2013, הביא לפגיעה קשה במקורות המימון של הארגון. סגירת המעברים, הרס מנהרות ההברחה בגבול המצרי והערמת קשיים עצומים על העברת כספים משתי התורמות הגדולות של חמאס כיום, טורקיה וקטאר, לחצו את חמאס לקיר. ביטוי לכך היה הסכמתו להצטרף לממשלת אחדות בראשות אבו מאזן באפריל 2014, כדרך להשגת מימון מבחוץ. ובכל זאת, למרות הקשיים הכלכליים חמאס ממשיך להחזיק ברצועה ולשקם את תשתיותיו, ממשיך להילחם וגם מזכיר מעת לעת את קיומו באמצעות ירי לדרום.
דוגמה להצלחה כלכלית מסוימת היא המאבק בארגון הטרור האירי, ה־IRA. מאז תחילת שנות ה־70 זכה הארגון לסיוע כלכלי, נשק ואימונים מלוב של קדאפי. ב־1994 הודיע קדאפי כי הוא מפסיק את תמיכתו בארגון - דבר שיחד עם לחץ בריטי אינטנסיבי, הוביל את הארגון להודיע על הפסקת אש ראשונה מאז 1969. פלגים קיצוניים המשיכו לבצע פיגועים, אולם הפסקת האש הובילה להסכם ב־1998 ולהתפרקות של הארגון מנשקו ב־2005.
הלחץ הכלכלי שמפעילים האמריקאים על הארגון, כולל חיסול "שר האוצר" אבו סיאף, יקשה על דאע"ש, אבל ההיסטוריה מלמדת שבלתי אפשרי לערער ארגון אידיאולוגי כמו דאע"ש, שגם שולט על אזורים נרחבים בסוריה ובעיראק - כולל שדות הנפט - באמצעים כלכליים בלבד. פגיעה ממשית בארגונים כאלה נעשית בסופו של דבר על הקרקע, במלחמה של ממש על שטחים ובחיסול מפקדים.
האמריקאים כמובן מבינים זאת, ומנסים לנהל את המלחמה באמצעות שלוחים, כמו צבא עיראק שמצויד, מאומן וממומן על ידם, ובאמצעות הפגזות מן האוויר בניסיון לחסל מנהיגים. בינתיים, כפי שמעידה נסיגת צבא עיראק מרמאדי, זה לא כל כך מצליח להם.