השאלה הגדולה ביותר שמטרידה כעת את אירופה, היא האם יוון תצליח להתרומם מבעיות החוב שלה, או שבמקום היא תקרוס ותעזוב את גוש היורו. רבים טוענים כי עזיבת היורו תוכל להיות רעה מאוד עבור המדינה והכלכלה שלה, וקרוב לוודאי שזה לא יהיה קל בחודשים הראשונים. יחד עם זאת, מחקר חדש מראה בצורה מעניינת כיצד אין באמת יתרונות לחברות ביורו. לכן, עזיבתו לא תביא עימה נזקים, ברגע שתקופת המעבר תסתיים.
כדי להסביר את הנקודה, המחקר חוזר ליסודות המקרו-כלכלה, ולרעיון של מטבעות משותפים. יש השפעה חיובית למטבע משותף שהיא עליה במסחר, והשפעה שלילית שמגיעה מכך שלאזור שלם יש את אותה מדיניות מוניטרית. שתי ההשפעות האלו עובדות בכיוונים הפוכים, כלומר יש תחום שכדאי להנהיג בו מטבע יחיד, והתחום הזה נקרא אזור מטבע אופטימלי.
הנקודות הבסיסיות הן ברורות. אם 100,000 התושבים של עיר מסוימת ישתמשו במטבעות שונים, אז המסחר בין האזרחים יהיה מאוד קשה. אם כולם ישתמשו באותו המטבע, הוא יהיה קל ואף יהיה יותר מסחר. מאחר ומסחר הוא זה שמעניק לנו צמיחה סמית'אנית (מאדם סמית', המומחיות והחלוקה של העבודה, והמסחר שהוא תוצאה של יצרנות), שהופכת את כולנו לעשירים, זהו רעיון טוב. יחד עם זאת, זה אפשרי שיהיה יותר מדי ממשהו טוב. אם אנחנו משתמשים באותו המטבע, אז אנחנו חייבים, בהגדרה, שתהיה לנו את אותה המדיניות המוניטרית. וככל שהאזור שאנחנו מכסים יותר גדול, כך גם גדל הסיכוי שיהיו לנו יותר ויותר תחומים בתוכו שיגיבו באופן שונה להלם חיצוני או אסימטרי (ההגדרה של האחרונה היא מצב שבו מתרחש משהו בלתי צפוי, שפוגע בשני תחומים בכלכלה בדרכים שונות). זה מה שהכלכלן פול קרוגמן דיבר עליו בהקשר של פינלנד (שיש לה את אותה בעיה של יוון), ורבים מדברים עליו בהקשר של התפוצצות הנדל"ן באירלנד ובספרד בעשור הקודם.
כל זה היה רקע: אנשים הרהרו בשאלה עד כמה אופטימלי אזור היורו, מאז שהרעיון ריחף לראשונה (רמז: זה לא אופטימלי). יחד עם זאת, יש לציין שהגודל של האזור האופטימלי תלוי בחוזק של שתי ההשפעות. אם השפעת העלייה במסחר קטנה יותר, אז האזור האופטימלי הופך להיות קטן יותר. והמחקר שפורסם לאחרונה מראה שאין בכלל השפעת מסחר מיוחדת:
"חשוב יותר מכך, אנחנו מגלים שהשפעות המסחר של האיחוד הכלכלי והמוניטרי בגוש האירופאי (EMU), הן שונות ממטבעות משותפים אחרים. אבל, באופן מטריד יותר, אנחנו מגלים שהמתודולוגיה האקונומטרית (תורת המדידה הכמותית של היחסים בין משתנים כלכליים ומגמותיהם) המדויקת שהשתמשו בה כדי להעריך את השפעת המטבע על המסחר - היא זו שחשובה. מאוד. בגדול, אנחנו לא מוצאים ראיה עקבית לכך שה-EMU המריץ את המסחר. למעשה, אנחנו חייבים להסיק שהמתודולוגיה האקונומטרית חשובה כל כך, עד שהיא מערערת את הביטחון ביכולת שלנו להעריך את ההשפעה של מטבע משותף על המסחר".
חוק שאינו מתאים לכל מצב, הוא שאם ההשפעה שאתם מחפשים, משתנה מאוד בהתאם למתודה שאתם משתמשים כדי להסתכל עליה (בהנחה שכל המתודות שאתם משתמשים בהן הן הגיוניות), אז מה שתמצאו הוא לא באמת ההשפעה, אלא משתנה לחלוטין בהתאם למתודת המדידה. אבל גם אם שמים את זה בצד, החוקרים גילו שיש אפשרות אפסית או קטנה אפילו עבור השפעה שלילית על המסחר של מטבע משותף של האיחוד האירופאי. או, שאולי נניח, שאין יתרון בכלל ואנחנו נותרים רק עם העלויות.
דברים שעולים לנו אבל לא מניבים לנו יתרון, הם דברים שאנחנו לא צריכים לעשות. לכן, בבירור, אנחנו לא צריכים את היורו. או, שכולם צריכים לעזוב אותו, לא רק יוון.
שווה לתהות מדוע מחקר על מטבעות משותפים קודמים יותר הראה השפעות ברורות וחיוביות מאוד על המסחר. תשובה ראשונה יכולה להיות שהמטבעות המשותפים הקודמים לא באמת היו רק מטבעות משותפים. הם גם היו מכס משותף, מה שמייצר את ההשפעות הגדולות. למרות זאת, באיחוד האירופאי המכס המשותף הקדים את המועד (תלוי אם חושבים על כניסה אליו או השוק היחיד השלם) בעשור או כמה. לכן, כאשר המטבע המשותף הגיע לאירופה, רוב המסחר המשולב שמחקרים קודמים מצאו - כבר קרה.
התוצאה הסופית היא עדיין אותו הדבר. היורו כופה הוצאות על החברות בו כתוצאה מכך שיש חלל משותף אחד, מדיניות מוניטרית אחת, ואנחנו לא מקבלים שום יתרון מסחרי כפי שחשבנו שאנחנו הולכים לקבל. לכן, בואו נעצור את הניסוי וכולם, כולל יוון, יעזבו את היורו.