בתחילת החודש התפרסם בעיתונות העולמית סיפור יוצא דופן, שממחיש את האבסורד שבחוקי הירושה הקיימים במספר מדינות, ובו בזמן פותח את עינינו לגישות השונות לנושא ברחבי העולם.



המקרה שאירע באוסטריה, התחיל בעלבונה של סבתא שילדיה ונכדיה לא דרשו די בשלומה. הקשישה החליטה לנקום וערב מותה, עשתה מעשה שהותיר את קרוביה המומים: היא גזרה לחתיכות קטנות את כספי הירושה, שטרות בסכום מיליון דולר, והניחה אותם על מיטתה. לקינוח, השמידה גם את ספרי החשבונות שלה, שבהם פרטי חסכונותיה הכספיים. תחילה היה נדמה כי התעלול הזדוני אמנם הצליח, אך במהרה התברר כי לא כל כך פשוט להתל בחוקי הירושה המקומיים.
בדומה למקביליו במדינות רבות באירופה, החוק האוסטרי קובע כי על אדם להוריש לקרוביו את רכושו עם מותו. במידה שצוואה לא נכתבה מסיבה כלשהי, המדינה תדאג להעביר את הכספים שהצטברו בחשבון הנפטר לבן או בת הזוג, ילדיו ונכדיו. עד כאן פשוט למדי, אך מה קורה כאשר הנפטר מסרב להוריש את רכושו לקרוביו, כפי שקרה עם הסבתא הנקמנית?

פרידריך המרשמידט, סגן מנהל הבנק האוסטרי המרכזי, הבטיח ליורשים כי יקבלו את הירושה. "אם לא היינו מעבירים את הכספים לילדיה ולנכדיה של הסבתא, האנשים הלא נכונים היו נענשים", אמר. העברת הכספים נעשתה באמצעות החלפת כספי ההון השמורים בחשבונות הבנק, בגזירי השטרות שהותירה הקשישה על מיטתה. כאב ראש לא קטן לבנק האוסטרי, שרק קיים את דרישות החוק.
במרבית המדינות בארצות הברית, הצאצאים הפגועים לא היו נהנים מהטבה שכזו: על פי חוקי הירושה האמריקאיים, אדם על ערש דווי יכול להחליט שאינו מוריש לצאצאיו דבר. ההחלטה צריכה להיכתב בצורה ברורה במסמך הצוואה המעיד על כוונת הכותב, כדי שתקבל תוקף משפטי. עם זאת, בהנחה שהמוריש נפטר טרם כתיבה צוואה, או ש"שכח" להוסיף את קרוביו, אזי הם יזכו לרשת את רכושו לפי החוק. טרם חקיקת חוק הירושה, נהג בית המשפט האמריקאי להוסיף את היורשים לצוואה, גם אם המורישים "שכחו" לעשות כן לפני מותם. אחת הצוואות הקצרות ביותר, שהעידו על רצון המוריש לנשל את בנו מהירושה, נכתבה על ידי הנשיא האמריקאי לשעבר קלווין קולידג' בשנת 1926: "לא שכחתי את בני ג'ון, אך החלטתי להותיר את כל רכושי לאשתי גרייס קולידג', כולל כל זכויותיי הנדל"ניות".
קפיטליזם מול פאודליזם
למעשה, יש רק שתי דרכים חוקיות בארה"ב להימנע מהעברת כספי ירושה לשותף לחיים: הסכם טרום נישואים, שבו נכתב במפורש שבעתיד הירושה לא תועבר לחזקת בן הזוג הנותר, והדרך השנייה היא גירושים. השמדת הכסף איננה אופציה, מאחר שמעשה כמו של הקשישה האוסטרית מהווה בארה"ב עבירה פלילית לפי החוק הפדרלי, והרשעה עשויה לגרור קנס כספי או תקופת מאסר של חצי שנה.
בישראל המצב המשפטי דומה יותר לזה האמריקאי מאשר לאירופי. אמנם המדינה רוצה לשמר את עיקרון הירושה לילדים, אך חופש הפרט, קניינו של אדם והתפיסה הקפיטליסטית מביאים לכך שאין הורשת חובה. אדם יכול להוריש לפי רצונו. עם זאת, במידה שאין צוואה, הירושה תתחלק בין בן הזוג והילדים.
"ככלל, למדינה יש אינטרס להתערב בדיני המשפחה כדי להסדיר את מערכת היחסים", אומר עו"ד שמואל מורן, מומחה לדיני משפחה וירושה. "ברוב מדינות אירופה נהוגה השיטה הקונטיננטלית, שלפיה חלק מרכושו של אדם חייב לעבור לאשתו ולילדיו, ללא קשר לשאלת היחסים ביניהם, וזאת בשל המשפחתיות, עקרון הנשמר מתקופת המשפט הפיאודלי, מתקופת השושלות ולא פחות, מהדת הקתולית. באירופה נהוג להעביר הון מדור לדור, ולכן אדם המתגורר באירופה, שולט רק על חלק מירושתו".
בישראל, שיטת המשפט שונה, מסביר עו"ד יוסי מנדלסון, גם הוא מומחה לדיני משפחה וירושה. "אין זכות מוקנית לרשת - העיקרון הבסיסי במשפט הישראלי הוא חופש הורשה מוחלט". יחד עם זאת, הוא מוסיף כי מדינת ישראל לא הפקירה לחלוטין את בני המשפחה ו"לפי חוק הירושה, ניתן לתבוע מזונות מהעיזבון".
הכל נשאר במשפחה?
עו"ד מורן מחדד את ההבדל בין ישראל ואירופה, ומציין כי ברוב מדינות היבשת מותר לכתוב הסכמי ירושה. הכוונה היא, שמשפחה מתכנסת ואומרת: "אבא יוריש לי כך וכך...", והאב חותם. "בישראל לעומת זאת, סעיף 8 לחוק הירושה קובע ההיפך: הסכם שנעשה בחייו של אדם באשר לירושתו בטל. ישנה שליטה מוחלטת של המוריש".
"המצב המשפטי בישראל מביא לכך שיותר תיקים, שעניינם התנגדות להורשה בצוואה, מונחים לפתחם של בתי המשפט, ביחס לאירופה", אומר עו"ד מורן. "וזאת משום שאצלנו ניתן לראות תיקים שבהם הירושה עוברת למטפלת או לצער בעלי חיים. באירופה יש לכאורה צדק רב יותר במובן זה שהילדים ובת הזוג יורשים חלק מובטח, ולאדם ישנה שליטה רק על חלק מרכושו".
כך או כך, בין אם אתם חיים באירופה, בארה"ב או בישראל, נראה שתמיד כדאי לזכור להרים טלפון ולהתעניין בשלומה של סבתא.

לכתבה באתר פורבס