בעוד שהצמרת הפוליטית של אש"ף עסוקה כולה בכינוס השנוי במחלוקת על המועצה הלאומית הפלסטינית היום (שני) ברמאללה, נתונים שמפרסמת היום הלמ"ס הפלסטינית לקראת האחד במאי, ממחישים כמה מן ההיבטים המרכזיים של המצוקה הכלכלית בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים, ובמיוחד ברצועת עזה. על פי הנתונים, שיעור האבטלה בקרב כוח העבודה הפלסטיני בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה הוא 27.7% (כל הנתונים נכונים לסוף 2017), אבל הסיפור האמיתי הוא הפער בין יהודה ושומרון לבין רצועת עזה: בעוד ששיעור האבטלה בגדה עומד על 17.9% - שיעור גבוה כשלעצמו - ברצועת עזה הוא מגיע ל-43.9%. בישראל, לשם השוואה, עומד הנתון העדכני ביותר על 3.8%.
על פי הדוח, בשנים האחרונות גדל הפער בין שיעורי האבטלה בקרב גברים ונשים. בקרב גברים הוא עומד על 22.5%, ובקרב נשים על 49.8%. בדומה לכך, בעוד ששיעור ההשתתפות בכוח-העבודה בקרב גברים עומד על 70.9%, שיעור השתתפותן של נשים בכוח-העבודה עומד על 19% בלבד.
כ-92 אלף עובדים פלסטינים, המהווים 13.8% מכלל השכירים הפלסטינים בשטחי הגדה והרצועה, מועסקים בישראל (בתוך הקו ירוק), וכ-20 אלף נוספים, המהווים 3% מן השכירים הפלסטינים, מועסקים בהתנחלויות מעבר לקו הירוק. כשבוחנים נתון זה ביחס לגדה המערבית בלבד, עולה כי רבע מן השכירים הפלסטינים בגדה עובדים בישראל או בהתנחלויות, נתון שממחיש את אחד ההיבטים המרכזיים של תלותה של הכלכלה הפלסטינית בכלכלה הישראלית.
על רקע המתיחות בין חמאס בעזה להנהגת הרשות הפלסטינית בגדה והתסיסה סביב הלנת השכר מצד הרשות לפקידים ברצועת עזה, ישנה חשיבות רבה לנתון לפיו ברצועת עזה, 45.7% מן העובדים מועסקים במגזר הציבורי. פירוש הדבר הוא כי לסנקציות הכלכליות שנוקט אבו מאזן כלפי רצועת עזה – ושאותן הוא מאיים להחריף אם חמאס לא תמסור לו את כלל סמכויות השלטון ברצועה בפעימה אחת – ישנה השפעה קריטית על רמת ההכנסה של תושבי הרצועה. וכפי שמראים הנתונים, המגזר הפרטי בעזה לא מספק נחמה: כ-74% מהעובדים במגזר הפרטי ברצועה, 88,000 איש, משתכרים מתחת לשכר המינימום ומרוויחים כ-731 שקל בממוצע לחודש.