אם לא תימצא דרך לייצב את טורקיה, המשבר עלול להתפשט לאירופה

"השפעת הרוסית" פרצה ב־17 באוגוסט 1998. השמיים נפלו כאשר הממשלה החליטה לפחת בצורה ניכרת את הרובל הרוסי מ"רצועת ניוד" של 5.27־7.17 רובל לדולר לטווח של 6־9.5 רובל לדולר. בד בבד הוכרז על חדלות פירעון של מלווה קצר מועד של הממשלה, חדלות פירעון של אג"ח ממשלתי ועל שמיטת חובות, שבמסגרתה נאסר על בנקים רוסיים להחזיר חובות לבנקים בינלאומיים במשך 90 יום.

הרקע למשבר היה פשוט: חוסר הניסיון של הפדרציה הרוסית, רך שנולד בשנת 1991 ושלא ידע לנהל משק מודרני חופשי וקפיטליסטי במסגרת בינלאומית פתוחה ושטוחה. רוסיה החדשה נפתחה לשווקים העולמיים בלי להיות ערה להשלכות של משק פתוח, שעובד אחרת לגמרי ממשק סגור וריכוזי. חוסר ניסיון זה היה בעוכריה של הממשלה הרוסית, שלא השכילה להבין את משמעות משבר מטבע הבאט התאילנדי מיולי 1997. המשבר התאי, שהתפשט באסיה במהירות לכל השווקים המתעוררים, הביא כבר ב־13 באוגוסט 1998 להתרסקות שערי המניות ברוסיה, המתעוררת החדשה, מתוך חשש שהמשק הרוסי לא יוכל לעמוד בפני הלחצים של השחקנים הבינלאומיים וכך יביא לפיחות הרובל. היה חשש שהממשלה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הבינלאומיות בשוק ההון.

הסימנים כבר היו בשטח: הון זר ברח מרוסיה, למרות העלייה בריבית, על רקע קריסת האמון בשווקים המתעוררים, שרוסיה חלק מהן. רק שנה קודם לכן אפשרה הממשלה לזרים לרכוש GKO, אג"ח מקומי נקוב רובל, למימון הגירעון התקציבי. הבריחה הביאה להתרסקות שערי המניות ברוסיה ב־75% מאז תחילת שנת 1998.

רוסיה הגיבה, אבל באיחור, כפי שקורה פעמים רבות בעולם כאשר ממשלות גאוותניות אינן פועלות מיד למנוע את הלחץ המצטבר בגלל כבוד, אגו מקומי או אי הבנת שוקי ההון הבינלאומיים והגיאופוליטיקה העולמית. רק ב־2 בספטמבר, לאחר שכבר נגרם נזק כבד, הבנק המרכזי החליט לבטל "רצועת הניוד" ולאפשר למטבע להיסחר בניוד מלא. בתוך שבועיים הרובל איבד שני שלישים מערכו מול הדולר, והפיחות בערכו תורגם דרך מנגנון התמסורת לאינפלציה של כ־28% בשנת 1998 ועוד 86% בשנת 1999. שיעור האבטלה בשנתיים אלה היה 13%.

המשבר הביא לחוסר יציבות חברתית ופוליטית שלוו בהפגנות. באין אמון, וללא מערכת כלכלית מתפקדת, שרשרת אספקה, יכולת לתמחר ומערכת משפט מסחרי, אין לממשלה יכולת לגבות מסים במונחים ריאליים. כך התוצר הרוסי לנפש נפל בשנת 1998 ב־5.3% והיה נמוך ממה שהיה בעת שנולדה הפדרציה הרוסית בשנת 1991.

קרן המטבע הבינלאומית התגייסה לסייע, נתנה אשראי של 4.5 מיליארד דולר, היצוא הרוסי גבר בשל פיחות המטבע וההכנסות עלו למזלה של רוסיה, בעיקר בשל האמרת מחירי הנפט. התוצאה: עלייה בתוצר בשנת 2001 ב־6.4%, ירידת האינפלציה ל־21% וצמצום האבטלה ל־9%. המשבר הרוסי היה זעזוע לעולם, אף שהתוצר של רוסיה היה רק 4.2% מהתוצר העולמי, שכן חלקה של רוסיה בקרב המדינות המתעוררות כלווה היה גדול, וכאשר בורחים ממתעוררת אחת מתחיל גל של בריחה משאר המתעוררות, וכך נוצר משבר אג"ח בינלאומי של המדינות, שמתגלגל לאג"ח בינלאומי של הקונצרנים.

מה שלמדנו

מהמשבר הרוסי הוא שכאשר ישנו לחץ על הסכר, במקרה זה ניסיונה של רוסיה לשמור על שער החליפין כבר בסוף 1997 באמצעות מכירת דולרים, הוא נפרץ. במקרה זה איבדה רוסיה בגלל ההתערבות בשוק המט"ח 6 מיליארד דולר. לקח נוסף הוא שאי אפשר לקבע שער חליפין בכוח לאורך זמן, גם לא באמצעות רצועת ניוד, ניסיון שנכשל גם בישראל טרם תוכנית הייצוב של יולי 1985.

עוד למדנו שיש צורך לבצע קיצוץ פיסקלי תוך העלאת ריבית כדי למנוע קריסת מערכות המשק, ושאי אפשר להסתמך על מחירי סחורות ביום המשבר. במקרה של רוסיה, המשבר העולמי שפרץ היה כה גדול, שמחירי הסחורות שעליהן נסמכה רוסיה, בעיקר נפט, נפלו וגרמו לחור בתקציב. נוסף על כך, רוסיה למדה על בשרה כי גביית המסים ביחס לתוצר הייתה בשנת 1997 נמוכה למדי, רק 15% מהתוצר. זה לא מחזיק מים, בייחוד כאשר הסכרים נפרצים. המלחמה הראשונה בצ'צ'ניה עלתה הון, 5.5 מיליארד דולר, שלרוסיה לא היה. כאשר אמון הציבור נפגע, ישנה "ריצה על הבנקים". החוסכים רצים ומוציאים כספם מהמערכת. כתוצאה מכך המערכת הבנקאית אינה מתפקדת והמשק קורס. עד היום המשק הרוסי חלש, לא מגוון, תלוי יתר על המידה בנפט וחסר בסיס איתן שיוכל לעמוד בפני סנקציות אמריקאיות, כפי שקורה כיום.

מה שמותר לארה"ב

ב־15 בספטמבר 2008 התפרץ המשבר הכלכלי הגדול, משבר ה"סאב־פריים". העולם הפיננסי התמוטט עם קריסת בנק ליהמן ברדרס לאחר שבועת הנדל"ן התפוצצה. שורש הבעיה היה ניפוח מחירי הבתים בשל הריבית הנמוכה שהונהגה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001. כאשר הגיבוי קרס ונעלם, מחזיקי האג"ח מגובה משכנתאות ביקשו את כספם. בנקים, חברות ביטוח וחברות פיננסיות חוץ־בנקאיות, וכך גם תעשיות בארה"ב, התמוטטו או פשטו רגל, והתהליך הקרין פיננסית על כל העולם והפך למשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז השפל הגדול שפרץ בארה"ב בשנת 1929.

הגדולה של האמריקאים הייתה שכבר בנובמבר 2008 הכריז הבנק הפדרלי, הפאד, על תוכנית חסרת תקדים להדפיס 600 מיליארד דולר כדי לרכוש אג"ח מגובה שהונפק על ידי שתי חברות העל למשכנתאות החצי ממשלתיות - "פאני מאי" ו"פרדי מק". בהמשך הגדיל הפאד את רכישתם של ניירות ערך רעילים, עוד אג"ח מגובי משכנתאות ואפילו אג"ח ממשלתי.

ההערכה היא כי הפאד הגדיל את מאזנו באמצעות ההדפסה, שנועדה לרכוש אג"ח רעילים ואחרים בהיקף של 3 טריליון דולר. לא היה לזה אח ורע בהיסטוריה. האמריקאים עשו זאת והצילו את העולם לאחר שנכנס למיתון בגללם. האמריקאים פעלו כך אף שידעו שאחת הסיבות לפרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה ההיפר־אינפלציה בגרמניה. בהמשך, שני הנשיאים, ג'ורג' בוש וברק אובמה, פעלו בתחום התקציבי להגדלת הסיוע לחברות נחשלות. רק לאחר שהניסיון האמריקאי הצליח מעל ומעבר, האירופאים והיפנים והבריטים עשו כמותם. לפני זה הם רעדו מפחד.

הנקודה החשובה כאן היא שהאמריקאים יכלו להרשות לעצמם להדפיס סכומי עתק, מפני שהעולם האמין במשק האמריקאי וביכולתו. מאחורי המטבע האמריקאי עומד משק חזק, יעיל וצומח, שיכול לתמוך בו. ממש לא כמו במקרה של רוסיה שסקרנו לעיל.

המציא תיאוריה

ב־10 באוגוסט 2018, ציוץ אחד של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכה בטורקיה קשות. הנשיא הכריז על הכפלת שיעור המכס על היבוא מטורקיה, ל־50% על פלדה ול־20% על חמרן. וצריך לזכור שהצעד הזה ננקט נגד מדינה החברה בברית נאט"ו, שהייתה עד לא מכבר בת ברית קרובה של ארה"ב.

טראמפ פעל כנראה, שוב, תחת לחצים של בוחריו האוונגליסטים, שכועסים שמטיף שלהם עצור בכלא הטורקי באשמת שיתוף פעולה עם הקושרים בעת ניסיון ההפיכה הכושל לפני שנתיים. לאחר ההודעה צנחה הלירה הטורקית ב־ 14%, הבורסה התרסקה, התשואות של אג"ח טורקי זינקו והביאו לזעזוע גם לשוקי אירופה, שבה מערכת הבנקאות חשופה לטורקיה.

הנשיא האמריקאי לא ניסה להסתיר דבר ואמר כי היחסים בין טורקיה לארה"ב "אינם טובים כרגע". ארה"ב היא היעד העיקרי של יצוא פלדה טורקית. עשרות מיליארדי דולר של מחזיקי האג"ח בשווקים המתעוררים נכנסו לרעדה. כל המשקיעים זוכרים את אפקט הדומינו של "השפעת הרוסית" ומשבר הסאב פריים. לא נעים.

כמו במקרה של המשק הרוסי לפניו, גם המשק הטורקי היה חולה עוד לפני טראמפ, ולא היו חסרים תמרורי אזהרה. הגירעון בחשבון השוטף של טורקיה הגיע ל־6.5% מהתוצר. למימון גירעון זה טורקיה נזקקת להון זר, והרבה. הגירעון הפיסקלי שהפך לגירעון בחשבון השוטף נגרם בשל מדיניות הרחבה פיסקלית מכוונת לאחר ניסיון ההפיכה בקיץ 2016, כדי להחזיר ולתחזק הצמיחה. וכך, במחי ציוץ בטוויטר, המשק הטורקי נפל. נציין לזכותו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן כי בשנות השפע, דווקא לאחר משבר 2008, התוצר הטורקי עלה ב־60% מאז 2009 ל־750 מיליארד דולר, והוא מהווה כיום 6.5% מהתוצר של גוש היורו. אבל ארדואן לא הסתפק בכך וביקש לשחד את קהל הבוחרים שלו באמצעות עוד תקציבים ועוד העברות לבוחריו ולנאמניו. כתוצאה מכך הגירעון בחשבון השוטף גדל.

לרוע מזלה של טורקיה, מחירי הנפט החלו לעלות בשנה האחרונה והכבידו על המשק הטורקי, שתלוי כמעט לחלוטין ביבוא אנרגיה. בעיה נוספת: כמו הרוסים בצ'צ'ניה, הטורקים עסוקים עד צוואר בסדרת מלחמות בסוריה, בכורדיסטן וכן נגד הכורדים הטורקים במזרח טורקיה, ומדובר בהוצאה תקציבית שאינה נושאת פירות. עול נוסף: טורקיה קלטה כ־3.5 מיליון פליטים מסוריה, והיא מממנת אותם בעיקר על חשבונה, עם סיוע קל של האיחוד האירופי. נוסף על כל הצרות, יש לטורקיה נשיא שהמציא תיאוריה חדשה בתחום הכלכלה, שעיקרה: העלאה בריבית תורמת לאינפלציה. לכן הוא לא מאשר להעלות את הריבית בזמן. וצרה אחרונה: האמריקאים, לאחר עשור, החלו להעלות ריבית. הדולר נמצא בתהליך התחזקות מאז אפריל, וכתוצאה מכך התיאבון לניירות ערך של שווקים מתעוררים נמצא בירידה מתמדת.

התוצאה של כל האמור לעיל הייתה עלייה בשיעור האינפלציה בטורקיה לכ־16%, ומדד מחירי היצרן עלה ב־24%, כפול ממה שהיה בינואר. עליות כאלו היו מחייבות עלייה בריבית, אבל הבנק המרכזי, מתוך פחד מהסולטן ארדואן, הותיר את הריבית על כנה, 17.75%.

בריביות הגבוהות בטורקיה לא היו הרבה ברירה לחברות העסקיות ולקונצרנים בטורקיה, אלא ליטול סיכון וללוות במט"ח. היקף ההלוואות של הסקטור העסקי עומד על 220 מיליארד דולר. ברור שעם פיחות כזה, שום גוף עסקי לא יכול לעמוד בהחזר ההלוואות שנטל. פיחות הלירה הטורקית בשנה האחרונה הסתכם בכ־40%.

לזכותה של טורקיה נאמר כי הבנק המרכזי לא ניסה למנוע את נפילת הלירה בכוח, אחרת היה מאבד חלק גדול מיתרות המט"ח שלו. עוד נציין כי למרות המשבר, טורקיה אינה במצב קריטי כפי שרוסיה הייתה לפני 20 שנה. המשק הטורקי מודרני וחזק. התעשייה מתקדמת, הניהול מערבי מיטבי ויש חופש עסקי, כל עוד לא פוגעים בארדואן.

הבעיה היא כיצד מחלצים חברות עסקיות שלוו: קרן המטבע הבינלאומית או גופים בין־ממשלתיים עולמיים יכולים לחלץ מדינה, אך איך מחלצים קונצרנים עסקיים פרטיים? קרן המטבע הבינלאומית נמצאת תחת הגמוניה אמריקאית. מושבה בוושינגטון, 17.5% מהמימון שלה מגיע מארה"ב. הקרן לא תחלץ את טורקיה ללא התניות קשות ולאחר עצימת עין של וושינגטון, כלומר אישור של טראמפ. מובן שללא עזרה מבחוץ, חדלות הפירעון של חברות טורקיות תתפשט ותוביל לכאוס במשק הטורקי.

אומנם ארדואן פנה לרוסיה לעזרה, אך זו עצמה מנסה להיחלץ מלפיתתו של טראמפ, שהודיע על העמקת הסנקציות עליה בעקבות הרעלת מרגל לשעבר על אדמת אנגליה וכיבוש קרים. כתוצאה מכך הרובל עצמו צונח - 14% ירידה מול הדולר מאז תחילת אפריל. בעוד כמה שבועות, הגישה של מערכת הבנקאות הרוסית לדולרים תוגבל עד מאוד.

המסחר ייפגע

הבעיה היא שאם המערב לא ייצב את הנעשה באסיה הקטנה, המחלה הטורקית עלולה להתפשט לשווקים מתעוררים נוספים כגון מקסיקו, אינדונזיה, ברזיל ודרום אפריקה, כולן עם אג"ח שנסחר במסגרת השווקים המתעוררים. אג"ח זה עלול לאבד מערכו, ומשבר כזה עלול להתפשט גם למערכת הבנקאות האירופית, שהלוותה מאות מיליארדי יורו לטורקיה. שלוש המלווות הגדולות הן ספרד (81 מיליארד דולר), צרפת (35 מיליארד דולר) ואיטליה (19 מיליארד דולר). מדינות כאלה יכולות להיכנס בקלות לקשיים, ואז המשבר יתפשט לכל מדינות אירופה לאורך הים התיכון, כולל יוון, שטרם התאוששה.

גם המסחר ייפגע. מאז 2009 עלה היצוא של האיחוד האירופי לטורקיה ב־80%, בעוד היבוא מטורקיה לגוש עלה ב־88%. אבל אם אין כסף, אין מסחר. וכשאין מסחר, יש פגיעה בתוצר של אירופה. פגיעה כזו, לצד בעיות למערכת הבנקאות החשופה לטורקיה, יכולים להביא לנפילת היורו בשל ההטמעה כי סיום המדיניות המרחיבה בגוש היורו מתרחק.

בשנה הקרובה ממשלת טורקיה והבנקים הטורקיים אמורים לשלם ריבית וקרן שמועד פירעונם הגיע לסכום של 16 מיליארד דולר. מהיכן יביאו את הכסף? בינתיים הלירה הטורקית מתאוששת בשל מגבלות שהטיל הבנק המרכזי על עסקאות שבמסגרתן סוחרים יכלו לעשות שורט על הלירה. צעד זה אינו ישים לטווח בינוני. לאורך זמן, טורקיה תשלם מחיר כבד על התגרותה בטראמפ.

ואם המשבר יחדור לאיטליה, אירופה ממש בסכנה. איטליה, בתוצר שלה, גדולה פי שמונה מאשר יוון הזעירה, שהובילה לזעזועים למערכת הכלכלית והפיננסית של אירופה. אין פלא שהבנק המרכזי של אירופה הודיע כי משבר מתמשך בטורקיה עלול לגרום לבעיות במערכת הבנקאות ביבשת אירופה.

אחת מאבני הנגף של אירופה היא איטליה, שבה הוקמה ממשלה ימנית שכלל לא מעניין אותה מה החברות בגוש היורו או באיחוד האירופי אומרות. זה סיכון לאירופה מצדה של הכלכלה השלישית בגודלה ביבשת. הצירוף של משבר טורקי עם מערכת בנקאות איטלקית שבה חדלות הפירעון בעלייה, עלול להתברר כקטלני. יחס החוב לתוצר של איטליה הוא 130%. ממשלה פופוליסטית, שאמורה לאשר תקציב נדיב באוקטובר, בניגוד לדרישות נציבות האיחוד האירופאי, ממשלה שאדישה לסכנות - עלולה להיות מתכון הרה אסון לכלכלה העולמית. האם התמוטטות גשר בכביש מהיר בגנואה היא אינדיקציה למה שצפוי? נקווה שלא.