שר האוצר הבא: מי יצליח למלא את התפקיד הקשה ביותר בממשלה?

שר אוצר אינו צריך להיות כלכלן, אבל רצוי שיהיה בעל ניסיון בניהול משרד ממשלתי בעל אופי כלכלי, שיכיר את המערכות הציבוריות ואת המציאות העסקית בישראל, ובעיקר שייהנה מעורף פוליטי מוצק שיקל עליו להעביר יוזמות חשובות. שני שרי האוצר האחרונים, יובל שטייניץ ויאיר לפיד, לא ענו על מרבית דרישות הסף והתוצאות היו בהתאם. הם יצרו גירעונות של עשרות מיליארדי שקלים ונחלו כישלון חרוץ בהתמודדות עם האתגרים העיקריים שניצבו בפניהם: הורדת יוקר המחיה ומחירי הנדל"ן, ריסון תקציב הביטחון והקטנה משמעותית של הפערים החברתיים-כלכליים.
 

גם לבחירות הבאות לא מציגה יש עתיד מועמד משמעותי לאוצר. לפיד עצמו אומנם צבר ניסיון בשנתיים בהן כיהן בתפקיד אבל היה זה ניסיון רע, שגרם בין היתר לירידה חדה בפופולריות שלו. לפיד לא נראה כמי שמעוניין לחזור לתפקיד שבו התקשה כל כך להצליח.
 

למועמד מספר 5 ברשימה, יעקב פרי, יש ניסיון עסקי כמנכ"ל בנק מזרחי-טפחות וקודם לכן כמנכ"ל סלקום. אך הוא אינו נחשב לדמות כלכלית בולטת ועברו העסקי עשוי להיות לו דווקא לרועץ: פרי עשוי להיחשד בחוסר אובייקטיביות אם יצטרך לקבל החלטות הנוגעות לתחום הבנקאות. פרי משובץ ברשימה בעיקר מתוקף עברו כראש השב"כ, ולפיד מדבר בו כמועמד לחברות בקבינט המדיני-ביטחוני.
 

מפלגת השלטון הוותיקה, הליכוד, עשירה באנשים בעלי כישורים, לפחות תיאורטיים, למלא את התפקיד: בנימין נתניהו עצמו היה שר אוצר וזכה למחמאות על הישגיו בתפקיד. אבל נראה שאם לא יצליח להיבחר מחדש, יעדיף לפרוש מהחיים הפוליטיים ובוודאי לא למלא תפקיד של שר אוצר. 
 

מועמד בכיר וריאלי לתפקיד הוא שר התחבורה ישראל כץ, שנחשב לשר היעיל ביותר בממשלה הנוכחית. כץ אומנם אינו כלכלן, אבל הוא עומד בראש אחד המשרדים הכלכליים החשובים, הוא היטיב לטפל במשברים ברכבת ישראל, קידם את פתיחת התחרות בענף התעופה, יזם ודחף לקידום התחרות בנמלים באמצעות הקמת נמלים פרטיים, והוא מצטייר כנקודת אור בממשלה שמרבית שריה כושלים. 
 

גם שר הפנים גלעד ארדן הוא מועמד ראוי: הוא עורך דין על פי השכלתו, חריף ופעלתן. משרד הפנים שאותו קיבל לאחרונה הוא המשרד הגדול הראשון שארדן מנהל. בעבר ניהל בהצלחה שני משרדים קטנים בעלי אוריינטציה כלכלית, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד התקשורת. בכהונתו הקצרה במשרד התקשורת הצליח להתניע את פירוק רשות השידור לקראת הקמתה של רשות חדשה. לארדן יש גם ניסיון כיו"ר ועדת הכלכלה.
 

מועמד נצחי לתפקיד הוא שר התשתיות, האנרגיה והמים סילבן שלום, שכיהן בעבר כשר אוצר (2001-2003). הייתה זו קדנציה בעייתית בסופה נקלע המשק למשבר כתוצאה מהאינתיפאדה השנייה. הוא הוחלף על ידי נתניהו, שבתקופתו יצא המשק ממיתון. שלום נותר שר בכיר ומילא בין היתר את תפקיד שר החוץ והשר לפיתוח הנגב והגליל. הוא רואה חשבון ומשפטן בהשכלתו, כשיר ומוכן לחזור לאוצר. אבל כהונתו האחרונה כשר התשתיות אינה נחשבת למוצלחת, והוא נתפס כמי שאחראי למחדל הקשה בהיערכות המשק לניצול משאבי הגז.
 

המחנה הציוני הציבה במקום ה-11 את מי שנראה כמועמד המבטיח והפופולרי ביותר לתפקיד: פרופ' מנואל טרכטנברג, כלכלן רב מוניטין שבילה שנים רבות במערכות הציבוריות, ועמד בראש הוועדה שהגישה לממשלה תוכנית כלכלית לאומית בערבות מחאת 2011. החולשה היחידה של טרכטנברג היא חוסר ניסיון בניהול מאבקים פוליטיים וציבוריים, לחם חוקו של כל שר בכיר בממשלה. אבל זוהי חולשה קטנה יחסית. 
 

למחנה הציוני יש לפחות עוד ארבעה מועמדים היכולים להיכנס לתפקיד שר כלכלי בכיר: שלי יחימוביץ' אומנם חסרת ניסיון מיניסטריאלי, אבל עם היסטוריה של פעילות ענפה בתחומים הרלבנטיים בכנסת. לראש הרשימה יצחק הרצוג יש ניסיון כשר התיירות ושר הרווחה, וניסיון כעורך דין במשרד המסחרי הגדול הרצוג-פוקס-נאמן. לעמיר פרץ יש ניסיון מיניסטריאלי כשר ביטחון ושר לאיכות הסביבה, ורקע חברתי-כלכלי כמזכיר ההסתדרות. אראל מרגלית (מקום 12) הוא איש עסקים בעל ניסיון והיכרות עמוקה עם שוק ההייטק ובעל פרופיל דומה לזה של שר הכלכלה נפתלי בנט, אך הוא חסר את העוצמה הפוליטית הנדרשת. 
 

ראש רשימת כולנו משה כחלון מכוון עצמו לתפקיד שר האוצר, ונסמך על הצלחתו במשרד התקשורת: הוא פעל במרץ לפתיחת השוק לתחרות והצליח להכניס לענף הסלולר שלושה מתחרים נוספים. התחרות הובילה לירידה של עשרות אחוזים בחשבונות הסלולריים, וכחלון קיבל את מלוא הקרדיט על השינוי.
 

במשרד התקשורת הוכיח כחלון יכולת ביצוע ונכונות להיאבק ללא מורא לטובת הצרכן. אלה תכונות חשובות אבל משימותיו כשר אוצר יהיו מורכבות בהרבה. ה"טייקונים" הם יריב חלש מאוד שכמעט תמיד נכנע לשרים נחושים. הניהול המושחת והבזבזני במשרד הביטחון וארגון העובדים של חברת החשמל הם אתגר רציני הרבה יותר.  
 

בבית היהודי יש שלושה אישים בעלי רקע בתחום הכלכלי: לבנט ניסיון כמנהל ויזם הייטק. הוא מסיים כהונה סבירה כשר הכלכלה, והאוצר עשוי להיות אופציה ריאלית לאחר הבחירות. גם שר השיכון אורי אריאל יכול להיות מועמד סביר לתפקיד. כשר השיכון הוא לא הצליח להוריד את מחירי הדירות, אבל הוביל תוכנית מקצועית להגדלת ההיצע והורדת המחירים, ומאחוריו היסטוריה של פעילות מוצלחת בוועדת הכספים. ניסן סלומינסקי, שצבר ניסיון כיו"ר ועדת הכספים, הוא איש חביב ולא סמכותי שמעטים רואים בו מועמד פוטנציאלי לניהול משרד ממשלתי חשוב. 
 

מה שמעיב על סיכוייה של הבית היהודי לתפוס את משרד האוצר הוא תדמיתה הציבורית כמפלגה סקטוריאלית, המנסה לתעל תקציבים רבים ככל האפשר להתנחלויות. לכן ספק אם שר אוצר ממפלגה זו יזכה לאמון הציבורי הנדרש למילוי תפקידו.
 

בעבר הוזכר גם אביגדור ליברמן כאופציה לתפקיד שר אוצר. אבל פרשת החקירות בקרב חברי מפלגתו ועסקניה, וצניחתה בסקרים, מקטינות מאוד את סיכויה לקבל משרד כלכלי.