לתפארת עסקי ישראל: היזמים הגדולים שלנו מספרים על הפרוייקטים שריגשו אותם

2. אתי רוטר (מנכ"ל משותף ב"קסטרו", דור שני לחברה שנוסדה ב-1950): "לפני שלוש שנים הושבתי את עצמי על ספסל הלימודים. התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב לתואר שני במנהל עסקים למנהלים. הידע שרכשתי השפיע על מהלכים בקסטרו. בעקבות קורס בחדשנות המוצר, פיתחנו את הג׳ינס המחטב הראשון בעולם. הלימודים והצלחת הג'ינס היו עבורי חוויה מרגשת ומעצימה".

3. ד"ר אלי פישר (ייסד ב-1964 עם רעייתו דבורה את חברת "ד"ר פישר"): "חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים, הגשנו בקשה למשרד הבריאות לייצר תרופה שפיתחנו לטיפול בזיהומים, פצעים וכוויות - הפולידין. בזמן ההמתנה לרישיון הבאנו את החומרים ארצה, ואז החלה המלחמה. התקשרתי למשרד הבריאות והפצרתי בהם לתת אישור, אבל כולם היו מגויסים. הודעתי להם שלמרות שאין לי רישיון, אני מתחיל לייצר את המוצר ושולח אותו לבתי החולים. התשובה שהם נתנו לי: 'אחרי המלחמה נתלה אותך'. שלחנו את המוצר לבתי החולים. אשתי דבורה ז"ל הדפיסה את הוראות השימוש על מכונת כתיבה. האישור הגיע אחרי המלחמה".

4. עמי פדרמן (סגן יו"ר מלונות דן, דור שני למקימי הרשת שהחלה את דרכה ב-1953): "כשאני חושב על כל מי שפגשתי מילדות ועד היום, מתחוור לי שלמעשה פגשתי אישית את כל ראשי הממשלה והנשיאים מאז הקמת המדינה. אך מעל לכל, ביקור הנשיא המצרי סאדאת היה האירוע המרגש ביותר. התגשמות חזון אחרית הימים של שלום שלא האמנו שיגיע בזמננו".

5. הראל ויזל (מנכ"ל ובעלים "פוקס". החיבור למותג נוצר לראשונה ב-1992, כשבני משפחת ויזל החלו בשיווק סיטונאי של מוצרי פוקס): "לפני מספר שנים חברת האופנה האמריקאית 'אמריקן איגל' חיפשה זכיין בישראל. ניגשה אלי אחת העובדת וסיפרה שהיא קרובת משפחה רחוקה של בעל השליטה ב'אמריקן איגל',  ג'יי שוטנשטיין. קיבלתי הזמנה לארוחת ערב משפחתית ברמת השרון. התנאי היחיד היה שלא נדבר על עסקים. לקראת סיום הארוחה סיפרה המארחת על כך שאספה תמונות היסטוריות של לוחמי צה"ל. אחת התמונות הייתה של אבי מסיני במלחמת ששת הימים, תמונה שמעולם לא ראיתי. זה היה רגע מרגש שחיבר בין העבר לעתיד". 

הראל ויזל. צילום: פלאש 90 
 

6. יפית גרינברג (ג.יפית החלה את דרכה בשנות ה-80, כשפיתחה ז'אנר חדש בתקשורת - כתבות פרסומיות): "בצעירותי מאוד אהבתי לקרוא ספרים. היה לי חלום לקנות חנות ספרים שרק אוכל לשבת בה ולקרוא כל היום. השנה נפלה בחלקי הזכות להיות בין אלה שלקחו על עצמם להוביל את רשת 'סטימצקי'. מעטים זוכים לעשות עסקאות שבהן הכסף שלהם הוא יותר מסך ערכו, נדבך נוסף בטיפוח התרבות". 

7. דוד פתאל (הקים ב-1998 את רשת מלונות "פתאל"): "אחד הרגעים המרגשים היה כאשר החלטנו לייסד מותג חדש באירופה תחת השם 'לאונרדו'. ראיתי את המותג שלנו, חברה ישראלית, מתנוסס בגאווה על גבי בניין מרכזי בברלין, שבעבר היה בניין המשטרה של מזרח גרמניה. כיום לאונרדו הוא אחד המותגים הגדולים בגרמניה".

8. איזי שרצקי (הקים ב-1994 את חברת "איתוראן"): "בשנת 1995 ביצעתי באופן אישי ביחד עם גדעון עזרא מרדף בהליקופטר אחרי רכב מיצובישי שנגנב מאזור כפר סבא. זה היה הרכב הגנוב הראשון ש'איתוראן' הצליחה לאתר, בין חברון לבית לחם, ולהחזיר ללקוח שמאוד התרגש. גם אני התרגשתי".

איזי שרצקי. צילום: יח"צ

9. אבישי אברהמי (הקים ב-2006 את חברת Wix  עם אחיו נדב אברהמי, ועם גיורא קפלן): "אתה מחכה לראות אם אנשים משתמשים במוצר שבנית, בזמן שהכסף הולך ואוזל. זה מורט עצבים. ביום שהתחלנו למכור מנויי פרימיום של Wix.com , היו 12 לקוחות שרכשו את החבילות. רווח של כ-120 דולר ממנויים חדשים כל יום. המספר חזר על עצמו גם ביום השני והשלישי. המשמעות הייתה שבכל חודש נוסיף מספיק משתמשים חדשים, מה שיאפשר לנו לשלם למישהו משכורת. וכך, כל חודש, נוכל לגייס עובד חדש. ברגע זה הבנתי שלעולם לא נצטרך לסגור. כיום החברה נסחרת בנאסד"ק".  

10. גדעון אוברזון (פתח ב-1963 את "אוברזון בוטיק"): "בשנת 1963 הצגתי תצוגה בפני נשות הדיפלומטים שאירחו את אשת נשיא חוף השנהב. הצגתי לה את הקולקציה והיא הזמינה שמונה מערכות לבוש שלמות. עם הכסף שהרווחתי ריהטתי את כל הסטודיו והדירה שלי. זה היה רגע מרגש ביותר בתחילת הקריירה שלי".

11. אבי פיאטוק (הקים ב-1997 עם סיגל קוטלר-לוי את רשת ("SABON": "אחד הרגעים המרגשים בקריירה שלי היה פתיחת החנות הראשונה שלנו ביפן ב-2008, מול עשרות עיתונאים ותור של לקוחות שמחכים מחוץ לחנות. ברגע הזה, בטוקיו, 22 שעות טיסה מהבית,  לא יכולתי שלא לחשוב על הדרך שעשינו מחנות קטנה לממכר סבונים ברחוב שינקין בתל אביב".  

12. אבי כץ (נשיא קרן "הגשמה", הקים ב-2013 את רשת "קופיקס"): "ניגש אלי הומלס ברחוב ואמר: "בעבר הייתי גומר לאסוף עשרה שקלים, הולך לפלאפל ליד, נותן את הכסף, ובעל המקום היה עושה לי טובה, שם לי מנה קטנה ונותן לי מים. הייתי משפיל את עצמי פעמיים: פעם לאסוף את הכסף, ופעם לקנות בזול. מאז שפתחת את 'קופיקס' חסכת לי השפלה אחת. אני משפיל את עצמי באיסוף הכסף, אבל אוכל ושותה כמו כולם". 

13. איציק אורן (הקים ב-1974 עם רעייתו שושי את רשת "שילב"): "שילב נולדה ביום העצמאות ה-26 למדינה יחד עם בננו השני, רן. מצאתי את עצמי מתרוצץ בין חנויות למצוא לתינוק כל מיני פריטים. תהיתי למה אין מישהו שמאפשר לעשות רשימה של המוצרים ולקבלם הביתה אחרי הלידה. שאלנו את עצמנו 'למה שלא נעשה זאת אנחנו?'. התחלנו לבקר בבתי ההורים שבדרך עם רשימת פריטים. הרוב התלהבו ועשו את הרשימה, ללא התחייבות וללא תשלום. המתנו במתח. הרגע הכי מרגש היה הטלפון הראשון שקיבלנו מאבא טרי. זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלנו מקדמה מלקוח. הבנו שהחלום הופך למציאות".

14. רונית רפאל (הקימה ב-1986 את הסניף הראשון של רשת מרכזי "רונית רפאל - מדע היופי"): "השקת המותג 

הבינלאומי L RAPHAEL GENEVE בשנת 2005 הייתה עבורי פריצת דרך והכרה בינלאומית לעסק שהקמתי במו ידי. מאז אנחנו ממשיכים לגדול בעולם".  

15. בני פדני (דור שני לרשת "פדני תכשיטנים" שהוקמה ב- 1950): "אחרי מלחמת יום הכיפורים פנו אלי זוג הורים שכולים, ובלבם כאב גדול ורצון להנציח בתכשיט ייחודי את בנם שנפל. לאם היה רעיון מדויק כיצד התכשיט צריך להיראות: תליון הצמוד ללבה, עטור ומשובץ יהלומים, ובמרכזו נפתחת תמונת בנה. נרתמנו ליצירה ועשינו זאת ללא מטרת רווח. עד היום אני זוכר את השיחות המרגשות עם ההורים, את תהליך העיצוב".

16. צורי דבוש (רכש ב-2001 את מפעל האלומיניום ''קליל''): "שנת 2006 הייתה השנה הראשונה שהמפעל עבר מהפסד לרווח. העובדים קיבלו את הבונוס הראשון אחרי שנים שהמפעל נאבק על חייו. ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה. החלטתי שנודיע לעובדים שרק מי שרוצה ויכול - יגיע לעבודה. במקביל הממשלה הודיעה שעובדים שיגיעו או שלא יגיעו לעבודה יהיו זכאים לתשלום מלא מצד המעסיק. למחרת הגיעו רוב העובדים, שעבדו תחת ירי הטילים. חשתי צמרמורת, התרגשות, הבנתי את עומק המחויבות שלהם כלפי 'קליל'".

17. שי שלו (דור שלישי ל"גלידות פלדמן", שהוקמה ב-1945): "בשנות ה-80, כשאבי גידל תותים לייצוא, היה חורף קשה והברד פגע באיכותם. נשארה כמות אדירה של תותים בדרך לפח. אבי שלח משאית מלאה בתותים לסבא שלי, למפעל הגלידות שלו. סבא החליט להמציא גלידות עם תותים. וכך נולדה גלידת וניל מצופה בתות שמיוצרת עד היום". 

18. מיכל נגרין (הקימה ב-1988 עם בן זוגה מאיר מותג הנושא את שמה לעיצוב תכשיטים ואופנה): "במבט לאחור, העובדה שאמא שלי הספיקה לחוות איתנו את תחילתו וצמיחתו של העסק, שאז רק החל להראות סימנים של הצלחה, הייתה מאוד מרגשת. פתאום היא רואה אותי עומדת על הרגליים, סקרנית ועצמאית, מוכנה להתחיל ללכת בדרך שלי".

19. פנינה רוקח (הקימה ב-1954 יחד עם בעלה מנחם את חברת הוופלים והעוגיות "מן"): "לא להאמין שמה שהתחיל לפני 60 שנה בעבודה ידנית של מנחם בייצור ופלים בתוך קופסאות פח במפעל קטן בבני ברק, צמח למותג מצליח במפעל חדיש, אוטומטי ומתקדם המשווק לכל רחבי העולם. אמרתי לילדיי שכל זמן שאני הולכת על הרגליים - אעבוד. בגיל 73 החלקתי ובמשך שנה לא יכולתי לקום. לולא הנפילה הזו, עד היום, למרות שאני בת 90, היו רואים אותי במפעל. התרגשתי מאוד מכניסת הדור השני לעסק, בני אלעזר ובתי ציפי".

20. יאיר מלכה (רכש בשנת 2000 סניף של אספרסו בר ופיתח אותו לרשת "קפה גרג"): "אחרי שרכשתי את האספרסו בר שהיה במרכז הכרמל, התחלתי לפתח אותו בחיפה ובסביבתה. במהלך השנים פתחתי עוד תשעה סניפים, והחלטתי לנסות גם בתל אביב. עם המון חששות פתחתי ב-2007 סניף בדיזנגוף סנטר. הרגשתי שהחלום מתגשם. מאז התרחבתי ל-103 סניפים". 

21. חוה זינגבוים, הקימה ב-2005 את חברת הקוסמטיקה הרפואית Hava Zingboim Cosmeceuticals): "במבצע צוק איתן השקתי סדרת מוצרי 'אקנה' לרופאי עור בניו יורק. העובדה שבאותם ימים רגישים מוצר ישראלי עם המארז בצבע כחול-לבן מוצא את מקומו על מדף של רופאי עור בינלאומיים ריגשה אותי מאוד".

22. שמואל דונרשטיין (רכש ב-2008 את "רב בריח"): "אחד הרגעים היותר מרגשים שחוויתי היה ב-2009. כשנה לאחר רכישת החברה מבית המשפט, לאחר פשיטת רגל, בה עשרות עובדים עמדו לאבד את מקום עבודתם, ולאחר השקעה של עשרות מיליוני שקלים, ראיתי פסי ייצור חדשים שמייצרים מוצרים ברמת האיכות והטכנולוגיה הגבוהה ביותר בעולם".

23. יעקב מרדינגר (דור שני לחברת "הצורפים" שהוקמה ב- 1952): "ב-1988 התבקשתי על ידי חסידי חב"ד לייצר פמוטים זהים לאלה של הרבנית ע"ה, אשתו של הרבי מילובביטש ז"ל. נכנסתי לחדר בו היא הייתה מדליקה את הנרות בביתם בברוקלין. ניתנו לי 15 דקות כדי לצייר את הפמוטים, כך שאוכל לשחזר אותם במדויק. זה היה מאוד מרגש. שרטטתי סקיצה מהירה. קדושת המקום גרמה לי לצרוב את הפמוטים במוחי, והתוצאה יצאה אחד לאחד". 

24. רזיאלה גרשון (הקימה ב-1980 בית אופנה הנושא את שמה): "ההפקה הגרנדיוזית של שבוע האופנה 'גינדי תל אביב' לפני כשנה עשתה כבוד למעצבים במציאות הישראלית הלא קלה. עבדנו מסביב לשעון, חודשיים ויותר, שהתנקזו לעשרים דקות של תצוגה. הוצפתי בהמון רגשות גאווה, תודה ואהבה".

25. סטלו רובינסון (הקים ב-1983 את חברת "מדיליין" ליצור ייבוא ושיווק תרופות): "קניית המותג NATURAL SEA BEAUTY מחברת 'לוריאל' בשנת 2010 וסיפוחו לארסנל המותגים של החברה הייתה מרגשת במיוחד עבורי. מותג זה, המבוסס על מינרלים מים המלח, מייצג את ארץ ישראל".  

26. רון לנדאו (דור שני לחברת "GIGI" מעבדות קוסמטיקה, שהוקמה ב- 1957): "רגעים מרגשים מתרחשים בכל פעם שאנו מוציאים משלוח אל מעבר לים. התחלנו עם הונגריה וכיום אנו החברה המקצועית הגדולה ביותר שם. לא מזמן התרגשנו למראה משלוח גדול ליפן".  

27. אורנה לוי (הקימה ב-1986 עם בעלה איציק את מותג התכשיטים  ""Yvel): "הרגע המרגש ביותר היה בזכייה הראשונה שלנו, בשנת 2005, בתערוכת 'קוטור' בלאס וגאס. זכינו במקום הראשון בתחרות עיצוב תכשיטים בפנינים, על עיצוב של סיכה מדהימה. שנים של עבודה קשה קיבלו הכרה".

28. אלון ליאור (הקים ב-2012 את "מלח 424", מלח בישול גורמה המיוצר בים המלח): "אנו מעסיקים 37 אנשים עם מוגבלויות ומזהים את האור והנשמה שהוכנסו על ידי כך לחייהם, תוך שיפור פעילות מוטורית מדהימה. כשאני רואה אותם, הלב מתמלא סיפוק וגאווה".

29. שגב משה (פתח ב-2005 את מסעדת "שגב" בהרצליה): "הרגע המיוחד ביותר עבורי היה לפני כמה חודשים, בעת הפתיחה המחודשת. אחרי עשר שנות פעילות, יצרנו את SEGEVART, שפה קולינארית חדשה המשלבת בין אוכל לאמנות. על השפה הזו עמלתי רבות במשך שנתיים". 

30. שלמה בוסקילה (מבעלי קבוצת בריל, רכש ב-1998 את רשת "גלי"): "הדבר שהכי ריגש אותי היה כשנפלה בידי ההזדמנות בשנת 2001 לפתח נעליים עבור חיילי צה"ל עם הטכנולוגיה המתקדמת בעולם. ידעתי שכמה שנים לאחר מכן הבן שלי ינעל את הנעליים האלו". 

31. רויטל לוי צוברי (יסדה ב-1999 עם מירב כהן את רשת laline""): "אחד הרגעים המרגשים היה  הטלפון שקיבלנו מהראל ויזל כמה שנים אחרי שפתחנו: 'שמעתי שיש לכן עסק יפה, יהיה מעניין להיפגש'. ב-2007 הוא רכש 50% מהרשת והשאר היסטוריה".

32. מיכאל אילוז (מנכ"ל "טבע נאות", שהחלה את דרכה ב-1946 בזכות קבוצת עולים מצ'כיה, אוסטריה וארגנטינה): "לפני כמה שנים נכנסתי לחנות שלנו באזור ירושלים. לקוחה ניגשה אלי עם דמעות בעיניים וביקשה להגיד תודה. 'הצלת לי את החיים. מאז שהתחלתי ללכת עם הנעליים האלה, אני יכולה לטייל בכל העולם. לפני כן הייתי מוגבלת בהליכה'. התודה הזאת חיממה לי את הלב". 

33. אהוד ברוניצקי (הקים ב-1972 את חברת "יזמקו" למיכון משרדי ושירותי מחשוב): "לאחרונה הושקה מכונת השתייה 'דרינקה' שאותה יזמתי. היא מייצרת משקאות חמים וקרים במכשיר אחד. הרגע המרגש שלי היה ביום שעמדתי מול האבטיפוס של המכונה ומזגתי לעצמי את כוס הקפה הראשונה. רעיון שלי הפך למוצר מוחשי". 

34. יוסי אלקובי (רכש ב-1978 את חברת "דקור" ליצור מטבחים): "בשנת 2000 היינו בשיתוף פעולה עם המכללה לאמנות ועיצוב 'אסכולה מימד'. עיצבנו מטבח בשם 'המטבח הצף', שעמד במרכז ללא תמיכה. באותו זמן הגיע ארצה פיני פרינה, מעצב על איטלקי. הוא אמר לי שהוא מקטלג את 'דקור' כאחת החברות הטובות והיצירתיות בעולם. שנתיים לאחר מכן הוא עיצב מטבח דומה שהופיע במילאנו. זה היה רגע חשוב ומרגש עבורי". 

35. אבי ברססט (דור שני לחברת "הולנדיה", שהוקמה ב-1981 ומתמחה בהנדסת שינה): "השיא מבחינתי היה במהלך מבצע צוק איתן. ראיתי כיצד העובדים האמיצים שלנו במפעל בשדרות נרתמים לטובת הכלל ומגיעים לעבודה, תחת אש, אזעקות ודאגה למשפחות". 

36. אלי זוגלובק (דור שלישי למפעל המזון "זוגלובק" שנוסד ב-1937): "אחד הרגעים המרגשים בחיי היה בהחלטה לחזור לארץ אחרי 16 שנים בארצות הברית. נקראתי לדגל על ידי אבי ודודתי כדי לנהל את מפעל החיים של משפחתי, שהוקם על ידי סבי וסבתי שברחו מגרמניה הנאצית לארץ ישראל".

37. גיא ברעם (הקים ב-1996 את "ברעם פרסום מקורי"): 

"בשנה האחרונה ניתנה לנו ההזדמנות לעטוף את קירות בית החולים לילדים בתל השומר בטפטים שעוצבו ויוצרו על ידי חברת "Wall&paper" שלנו. מטרת הפרויקט היא שיפור המצב המנטלי והפיזי של החולים הצעירים. מדובר בפרויקט פרו-בונו, עליו עבדו המעצבים שלנו שנה וחצי. ההירתמות של עובדי החברה והשותפים העסקיים הייתה מרגשת". 

38. מרים זהבי (הקימה ב-1982 עם בעלה יוסי את חברת הקוסמטיקה "כריסטינה"): "לפני כעשרים שנה, כשהרציתי בכנס רפואי בפריז, לקחתי טפטפת ריקה. הדגמתי איך בעזרת יצירת ואקום באזור פסי העצב בפנים וקווי מתאר השפתיים, אני יוצרת אפקט בוטוקס ללא הזרקות. אחרי ההרצאה ניגשה אליה אישיות בכירה מחברת 'שאנל' העולמית וביקשה לרכוש את הפטנט שלי. זה מאוד החמיא לי, אך העדפתי להשאיר את הפטנט לעצמי".

39. רני צים (הקים ב-2011 את מותג הקניונים "צים סנטר"): "מאז ומתמיד היה לי חזון להביא את המרכז לפריפריה. למרות עצות של יועצים רבים שטענו שאני מבזבז את כספי, החלטתי להקים מרכז קניות גדול בנתיבות. מאז הקמתי מרכזי קניות בערד, בית שאן ומעלות. הרגע המרגש היה בהשקה במעלות. היו שם אלפי מבקרים. ברגע הזה נפל האסימון. הבנתי את גודל הבשורה שהבאנו". 

40. חיים איתני (ב-1993 רכש את חברת "שטיחי כרמל" ומיתג אותה בתור "כרמל "Floor Design): "אחד הרגעים המרגשים היה כשנשיא מצרים סאדאת ירד מהמטוס בישראל. הוא פסע על השטיח האדום מתוצרת מפעלי כרמל, שם הייתי אז שותף עסקי".

41. חיים פרג (דור שלישי ל"תבליני פרג", שהחלו את דרכם  בלוב ב-1906): "כבר מגיל תשע נהגתי להכין שמן זית עם עלי ומכתש. בבגרותי רכשתי שמן זית בפחים מספקים חיצוניים. תמיד חלמתי על בית בד משלי. ב-2007 זכיתי להגשים את חלומי ולפתוח אחד כזה בקיבוץ גלאון. זה היה אחד הימים המאושרים שלי". 

42. אלחנן איכלברג (דור שני ל"המרשלג", מפעל למרציפנים ודברי מתיקה שנוסד ב-1955): "אבי, קרל איכלברג, היה עולה על סולם גם בגיל 80. הוא נפטר במפעל מדום לב. חלום חייו התגשם שאם כבר למות, אז במקום שהחשיב לבית יותר מכל, בבית המלאכה שלנו בדרום תל אביב. עם כל העצב, אני מאמין שכך היה צריך להיות". 

43. שחר וייסר (פתח ב-2010 בישראל את ""Get Taxi, המספקת הזמנת מוניות באמצעות אפליקציה): "הרגע שריגש אותי היה כשהבנתי שהשינוי שגט טקסי מובילה הנו רחב יותר, לא נוגע רק בשוק המוניות אלא בתחבורה בכלל. שינוי המשנה מקצה לקצה את הרגלי הצריכה ומביא אלטרנטיבה אפקטיבית גם לתחבורה הציבורית וגם לרכב הפרטי". 

44. רפי סלהוב (הקים ב-1982 באשקלון את חברת "רשפים דלתות"): "התחלנו ממסגרייה קטנה. רכשנו שטחים נוספים והתרחבנו. לפני כחצי שנה עברנו למפעל חדש. מאות דלתות מיוצרות מדי יום. זה היה עבורי רגע מרגש במיוחד, הגשת חלום".

45. גולן תשבי (דור חמישי למשפחת ייננים, שהחלה את דרכה בארץ ב-1882): "הרגע המרגש ביותר הוא הקמת מזקקת הברנדי של תשבי ב-1993. הבקבוק הראשון שיצא ממנה הוא נקודת המפנה ביקב. נפתח צוהר להבאת מותגים נוספים והקמת מסעדה".

46. אלון ליבנה (הקים בית אופנה בתל אביב ב-2011): "בשנת 2013 הייתי הישראלי הראשון שהציג את הקולקציה שלו בשבוע האופנה בניו יורק. זה היה בהחלט מרגש. נעם לי גם מאוד להלביש השנה את ביונסה, ליידי גאגא וקים קרדשיאן".

47. ערן לוין (דור שני לרשת האופנה "קרייזי ליין", שנוסדה ב-1986): "בימים אלה אני מגשים חזון חדש בפתיחת חנויות גדולות המייצרות חוויית קנייה אחרת. רגע מרגש זה מתחבר לי לאותו יום מרגש ב-1989, כשפתחנו את החנות הראשונה בקניון איילון ברמת גן".

48. קובי חקק (פתח ב-1989 עם אחיו אבי ודודי את הסניף הראשון של רשת "רולדין"): "החודשיים הראשונים מהפתיחה היו קשים. התחלנו לגדול במספר הלקוחות מיום ליום, עד שהגיע נר ראשון של חנוכה. באותו יום עמדו בתור מעל מאה אנשים כדי לקנות את הסופגניות שלנו".

49. דדי שוורצברג (הקים ב-2012 עם עדי רונן את אתר שופינג האופנה "Adika" שנרכש לאחרונה על ידי "גולף"): "כל יום אני מתרגש מחדש ממאות מכתבים מהלקוחות שמשתפים אותנו בחוויית הקנייה. אני חסיד של שירות לקוחות ומאוד הופתעתי שגם נערות צעירות יודעות להעריך ולפרגן על כך". 

50. איתן טרבלוס (הקים ב-1997 את רשת ההמבורגרים "אגאדיר"): "את הצלחת 'אגאדיר' אני חייב לאמי. לפני 18 שנה רציתי לארח חברים על בשר טוב, אלכוהול איכותי ומוסיקה עדכנית. אמא הלוותה לי 60 אלף שקל למטרת אירוח החברים, כמו שחלמתי. זה הפך להצלחה מטאורית". 

51. צורי אריאל (מנכ"ל חברת "שעוני עדי", שהוקמה ב-1985 על ידי תושבי קבוצת יבנה): "הכי מרגש אותי זה להגיע מדי בוקר למפעל ולפגוש חברי משק שחלקם עברו מזמן את גיל הפנסיה. הם קמים בחדווה לעבודה ונותנים דוגמה אישית לדור הצעיר".

52. שמואל בוקסר (הקים ב-1990 עם יאיר לרנר את "יקבי ברקן"): "בשנת 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, היו שתי סוללות תותחנים בכרם דישון, אחד הכרמים המובחרים של היקב. בכל תקופת המלחמה לא התאפשרה גישה לכרם. התקופה הייתה קריטית לבציר הענבים, ולאחר המלחמה, בהתרגשות רבה, ניגשנו ליקב. לשמחתנו, לא איחרנו את מועד הבציר. נוכחות סוללות התותחנים השפיעה על טעמם של הענבים, הם קיבלו טעמים עדינים של אבק שריפה. לפני כחודשיים, במהלך השקת יין הדגל 'קברנה סופרייר 2011', פתחנו גם סופרייר מבציר 2006. שוב גילינו מעט טעם של אבק שריפה". 

53. יצחק ברמן (דור רביעי ל"מאפיית ברמן" שנוסדה בירושלים ב-1875): "כל צאצאיה של הבובה קרישא, אמו של סבי, נולדו וגדלו לתוך העסק המשפחתי. אחד האירועים המשמעותיים הוא סיפור על אחי הצעיר יוסי, שמילדות אהב לעבוד במאפייה, גם בחופשות מהצבא. ביום חמישי ה-15 באוגוסט 1968 הוא ביקש ממני את אחד מרכבי המאפייה הישנים (שהיו מעודפי הצבא הבריטי), כדי שיוכל לחזור איתו לבסיס לסוף השבוע. הסכמתי, ובתום עבודתו הוא התבקש  לספק חלות לאחד מלקוחותינו, וכך עשה. בצאתו את ירושלים דרומה אף הספיק לקחת טרמפיסט צנחן. לקראת סיבוב שורש הוא חש משהו לא תקין בהגה וצעק לצנחן 'קפוץ, אני לא שולט ברכב'. הצנחן קפץ וניצל, יוסי הידרדר לתהום ונהרג. יום השישי הזה, ה-16 באוגוסט 1968, היה עבורנו יום השישי השחור. אילו לא הייתי מאשר לו לקחת את הרכב לסוף השבוע, הכל היה אחרת". 

54. יעקב מלאך (ב-1995 הפך לבעלים של חברת "אחוה"): "לפני 45 שנה התקבלתי לעבודה במפעל. התחלתי כעובד ייצור וכעוזר נהג. ב-1971 התחלתי לרכוש את חלקי השותפים (בהתחלה רק 14%), עד שבהדרגה הפכתי לבעלים של המפעל. הרגע המרגש ביותר היה ב-1997, כהחלטתי להעתיק את המפעל לברקן. כיום אנחנו עובדים כמעט עם כל מדינות העולם, מייצרים מדי יום 120 טון של מוצרי טחינה, חלבה ודברי מאפה".  

55. רבקה מאוזנר (הקימה ב-1975 עם בעלה יהושע את רשת האופנה "מאוזנר"): "כל המסע שלי ב'מאוזנר' הוא מרגש. החל מפתיחת העסק בסלון ביתנו בתל אביב, דרך פתיחת הסניף הראשון בדיזנגוף, התרחבות הרשת ל-14 סניפים, ועד הלבשת אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. אחד הרגעים המרגשים עבורי היה כשעיצבתי את שמלת הכלה של הבת שלי, יסמין. הרגשתי כי חלק ממני עומד איתה תחת החופה".

56. ירון אנג'ל (דור שלישי למאפיית "אנג'ל", שנוסדה ב-1927 בירושלים): "האירוע הכי מרגש מבחינתי היה הרגע שבו ראיתי כ-ארבעים מעובדי אנג'ל נושאים את החלה הארוכה ביותר בעולם אל מרכז העיר ירושלים. הכל התחיל מרעיון שהעלה אחד העובדים הוותיקים. מהר מאוד מצאנו את עצמנו במרתון אפייה של עשר שעות. העובדים התגייסו והתוצאה הייתה חלה קלועה באורך 20.75 מטר. הזמנו מאות ירושלמים לאכול כיד המלך". 

57. אלי אורגד (בעלי רשת "בורגראנץ'" עם אחיו יובל משנת 2008): "ב-2013 חתמה 'בורגראנץ'' על הסכם קיבוצי עם עובדיה. היה לנו חשוב שהפעם הראשונה בה בני הנוער פוגשים מסגרת של עבודה תשאיר אצלם זיכרון חיובי. החלטנו גם שאחת לשנה תצא משלחת מיוחדת של עובדי הרשת למסע זיכרון והנצחת השואה בפולין. המפגש עם המשלחת בשדה התעופה, רגע לפני הטיסה, היה מרגש ביותר".

 

אלי אורג. צילום: פלאש 90
 

58. מירי רוזנברג (מנהלת עם אחותה ורד היבשר את חברת "מפות יגר" שנוסדה ב-1960 על ידי הוריהן): "לאחרונה הייתי בקוצ'ין שבדרום הודו ופגשתי את שרה כהן, היהודייה האחרונה שנותרה במקום. שרה היא בעלת דוכן למפות רקומות מדהימות  וכמובן שהתעניינתי בהן. להפתעתי, גיליתי שהמפה עליה מונחות המפות למכירה היא שלנו, מלפני 30 שנים". 

59. רינה צין (מעצבת בגדי נשים, החלה את דרכה ב-1989): "בשנת 2005 הצגתי בתערוכה בניו יורק. פגשה אותי הקניינית של הכלבו "Takashimaya" - חמש קומות של בשמים, צעיפי משי, תיקים ובגדים מהמותגים הכי יוקרתיים, והכל ארוז בנגיעה יפנית מושלמת. אחרי שהקולקציה הראשונה שלי הגיעה אליהם לחנות, קיבלתי טלפון מהקניינית שהכל נחטף. זה היה רגע של אושר צרוף, שנמשך ארבע שנים רצופות עד שהמקום נסגר".  

60. אורן הולצמן (רכש ב-2013 את רשת "איל מקיאג'"): "הימים שלפני הרכישה היו מאתגרים, עם חוסר ודאות לגבי 220 עובדי החברה. קבוצה של עובדים ותיקים ביקשה להיפגש איתי וניסתה לשכנע אותי לרכוש את החברה. הם הציעו לתרום את חלקם על ידי קיצוץ שכרם בהתנדבות. הרגע הזה לימד אותי בפעם הראשונה על החיבור המדהים של העובדים למותג ולחברה". 

61. עמי בר-נהור (יסד ב-1989 את מותג ההנעלה לנשים BeautiFeel""): "הרגע שהכי מרגש אותי הוא הסיור הקבוע שאני עושה מדי יום במפעל בראשון לציון. אני רואה עובדים רבים המתפרנסים מייצור ויצוא נעליים איכותיות לכל העולם. עובדי פס הייצור שלנו הם משפחה לכל דבר, חלק בלתי נפרד מההצלחה".

62. משה וידרברג (דור שני למפעל "השחר העולה" שהוקם ב-1948): "בתחילת הדרך החברה החלה לייצר דברי מתיקה ושוקולד כמעט ללא ידע מקצועי. ממרח השחר העולה היה אחד המוצרים שפותח באותה תקופה וטעמו תפס במהירות את קהל הצרכנים. אנחנו גאים שזהו אחד המותגים המזוהים ביותר עם הישראליות. הוא נמצא כמעט בכל בית".

63. מרצי פרונט (פתח ב-1958 את מפעל תבליני "טעם וריח"):  "את העיסוק בתבלינים התחלתי בחנות 'האחים פרונט' בתל אביב, שנפתחה ב- 1940. מאוחר יותר פתחתי מפעל והיינו החלוצים ששמו את התבלינים במכלים סגורים המונחים על מדף באריזה מעוטרת זהב. התחלנו גם לפתח תבלינים חדשים ותערובות. הרגע המרגש היה כשהבנתי שאנחנו הבאנו את תבליני השוק הביתה, מבלי ללכת לשוק". 

64. ענת לוי (מנכ"לית יקב רמת הגולן שהוקם ב-1983 על ידי שמונה קיבוצים ומושבים): "אפשר לסמן תמונה אחת משנת 2010: עשרות מעובדי היקב ואני שתלנו את גפני 'כרם בר און' במושב אלוני הבשן. צפינו מלאי גאווה במאות שורות הגפנים שיצרו מרבד ענק".

65. מיקי שלוסר (הקים ב-2008 את חברת הטכנולוגיה הרפואית "אריקה כרמל - B CURE LASER"): "הרגע שהכי ריגש בעשייה המקצועית היה לחזות בלוגו הוועד האולימפי בישראל מתנוסס בגאווה על מכשיר 'בי קיור לייזר ספורט', בו משתמשים גם חברי הסגל האולימפי של ישראל". 

66. מרום שיף (מנכ"ל "ביו-פט", יצרנית מזון לחיות מחמד, שהוקמה על ידי קיבוץ מעברות בשנת 1972): "הרגע המרגש ביותר היה כאשר חתמנו על הסכם עם חברת 'צ'מפיון' הקנדית, שבחרה בנו להפיץ את המוצרים הייחודיים של מותגי 'אקאנה' ו'אוריג'ן'. בעקבות שיתוף הפעולה הזה קיבלנו פניות רבות מחברות ברחבי בעולם".

67. גרשון ברושי (הקים ב-1981 את רשת נעלי "קליגולה"): "את החנות הראשונה פתחתי ברחוב דיזנגוף בתל אביב. לפני כחצי שנה הושקה בחברה קולקציית נעלי גברים. הגעתי לאירוע  כעוד פעילות שנקבעה לי. כשנכנסתי לאותה החנות וראיתי את קולקציית נעלי הנשים הרחבה ולצידה קולקציה חדשה של נעלי גברים, התרגשתי מאוד. השתיל הקטן ששתלתי גדל לעץ עם 44 סניפים. דמעות עמדו בעיניי".