דילמה מקומית: ההחלטה הגורלית של סילבן שלום

 גם במשרד הפנים המקוצץ יוכל השר הנכנס, אם רק ירצה, לערוך מהפכה כלכלית וחברתית שתשנה את חייהם של רבים מתושבי המדינה. מדובר בפער הגדול בין הארנונה שמשלמים התושבים, במידה שווה פחות או יותר, לסל השירותים הבלתי שוויוני שהם מקבלים בתמורה.

לאורך השנים מנסה המדינה לפצות על הפערים בין היישובים באמצעות "מענקי איזון" העוברים בעיקר לרשויות מוחלשות, אבל פערים של עשרות אחוזים נותרים בין השירותים שלהם זוכים תושבי ערים מסוימות, כמו תל אביב, לשירותים העירוניים שמקבלים תושבים בערים אחרות, שמשלמים לא פחות ולעתים קרובות אף יותר מתושבי תל אביב.

תל אביב נהנית ממינהל תקין יחסית, אבל היא אינה יעילה במיוחד ואינה מנוהלת טוב יותר מערים אחרות. ובכל זאת מצליחה העירייה לתחזק פארקים רחבי ידיים, לתמוך במוסדות תרבות, חברה וספורט בהיקפים שאין כדוגמתם בישראל, ועל הדרך לספק לתושביה חניה חינם בכל רחבי העיר, תוך שהיא שומרת על מדיניות תקציבית אחראית וקופה מפוצצת במזומנים.

אין כאן קסם פיננסי: מאות אלפי מטרים רבועים של משרדי ממשלה, בנקים, חברות מסחריות וצבא משלמים לתל אביב ארנונה במאות מיליוני שקלים בשנה. אין עסק יותר משתלם מארנונה לעסקים: בתמורה לארנונה הגבוהה הם דורשים שירותים מעטים בלבד. עסק אינו מייצר בדרך כלל הרבה אשפה וביוב. לבנק אין ילדים שצריך לבנות להם גן, בית ספר וגינת משחקים. אין פלא שבערים רבות מתקשות ועדות התכנון באישורים לתוכניות מגורים המביאות איתן תושבים הדורשים שירותים בתמורה למסים הגבוהים, אך מגלות יעילות מפתיעה בהקמת מרכזים רווחיים לעסקים ושירותים.

אולם לקראת סוף החודש הבא יעמוד שר הפנים החדש בפני דילמה שתחייב אותו ואת הממשלה כולה להחליט כיצד יש להמשיך לטפל באפליה בשירותים העירוניים. את ההחלטה הניח לפתחו של שר הפנים בית הדין הגבוה לצדק, הדורש לקבל החלטה ברורה בבג"ץ שהגישה עיריית בת ים נגד המדינה.

בת ים לא לבד

המחלוקת פרצה לתודעת הציבור ביולי 2014, כאשר שר הפנים גדעון סער הודיע לבית המשפט שהוא שוקל לאחד את עיריית בת ים עם עיריית תל אביב. רעיון המיזוג בין בירת העסקים של המדינה לעיר השיכונים האפרפרה עורר הד ציבורי עצום ודיון בערכה של תרבות מקומית. אבל שום תובנה תרבותית או אנתרופולוגית לא עמדה מאחורי הכרזתו של סער, אלא ניסיון נואש לפתור בעיה פיננסית.

בבת ים אין מרכזים עסקיים גדולים ולא מוסדות ממשלתיים. המוסד הציבורי הגדול ביותר שהיא מארחת הוא בית הקברות המחוזי, המכונה אומנם בית הקברות של חולון, אבל כולו, על מאות הדונמים שלו, נמצא בשטח בת ים, ושוכניו פטורים מארנונה.

את השירותים שהיא מבקשת לספק לתושביה נאלצת העירייה לממן מהארנונה למגורים שהיא גובה, והכסף אינו מספיק כדי לספק את סל השירותים הראוי לתושב. בצעד חריג אישר משרד הפנים לעירייה לכסות את גירעונותיה באמצעות מכירת נכסים - התנהלות תקציבית אסורה בדרך כלל, מכיוון שמכירת נכסים אינה יכולה לממן לאורך זמן גירעון שוטף בתקציב. סחרור המחירים בנדל"ן סייע קצת לעירייה, אבל בקרוב ייגמרו גם הנכסים, ופרנסי העיר ייאלצו לחפש מקור מימון אחר.

"אנחנו פועלים לשנות את מאזן ההכנסות, אבל השינוי לא יקרה בזמן קצר. בעוד עשר שנים לא נזדקק להקלות או לסיוע. אבל עד אז אנחנו צריכים להשלים 70 מיליון שקל לשנה כדי לספק את השירותים ההכרחיים על פי סל משרד הפנים", אומר ראש העיר יוסי בכר.

בתחילה דרשה עיריית בת ים לקבל לידיה שטח מסחרי השייך לחולון, אולם ועדת גבולות שדנה בבקשה המליצה שבמקום לקבל את השטח, תקבל בת ים נתח בהכנסות שמקבלות רשויות סמוכות מעודף שטחי המסחר שבשטחן. התביעה ל"חלוקה הוגנת" הייתה העילה לפנייתה של בת ים לבג"ץ, שהורה למדינה להסביר כיצד בכוונתה לפתור את הבעיה.

הרעיון לאחד את תל אביב עם בת ים, ובכך לפתור בהינף צו את הבעיה, היה הברקה תקשורתית. בהתאם לכך הוקמה ועדה בראשות ראש עיריית אשקלון לשעבר בני וקנין, שהתבקשה לבחון את שתי האפשרויות: איחוד בין הערים או פתרון של חלוקת הכנסות. מאחורי המונח "חלוקת הכנסות" מסתתרת תביעה שעיריית תל אביב תעביר לעיריית בת ים 250 מיליון שקל בשנה מתוך הכנסות הארנונה שלה. הסכום לא דרמטי במונחים עירוניים, אבל הוא עשוי לפגוע בעיקר במפעלי התרבות העירוניים ובסל שירותי החינוך הנדיב שלו זוכים תושבי תל אביב.

"העברה של 250 מיליון שקל לא תשווה אותנו למה שמקבלים תושבי תל אביב, אלא רק להשקעה שמקבל תושב חולון", אומרים בעיריית בת ים.

כששוחחתי עם וקנין לפני מספר חודשים הוא הסביר שהוועדה בראשותו עושה עבודה יסודית מאוד, והמלצותיה צפויות להימסר במועד מעורפל כלשהו בסוף הקיץ. אבל בבת ים הריחו מריחה וביקשו מבית המשפט לקצוב את מועד ההמלצות. וקנין התחייב להמלצות ביניים עד סוף יוני הקרוב. קשה להעריך מה יהיו המלצותיה של הוועדה. כל החלטה מאיימת לקעקע חומות בירוקרטיות עתיקות יומין. משרד האוצר, שנציגיו הופיעו בפני הוועדה, תומך מאוד באיחוד רשויות בגוש דן, ולא פעם ניסה לקדם איחוד רשויות שיצמצם מנגנונים בירוקרטיים וטובות הנאה פוליטיות. אבל השלטון המקומי בישראל חזק פוליטית מהממשל הארצי, וכל ההצעות סוכלו. גם במקרה של בת ים צפוי מאבק קשה, למרות הפתיחות שמגלה עיריית תל אביב.

"אני מקווה שהוועדה תקבל את ההחלטה הנכונה, והיא לא איחוד רשויות", אומר בכר. "מדובר במהלך מסובך מאוד, לא דמוקרטי וכמעט לא ישים. אין לי גם ביטחון שעיריית תל אביב יודעת לחלק את ההכנסות בין התושבים באופן צודק ושוויוני. תראה מה קורה בשכונות דרום העיר".

ומה הפתרון שהצעת לוועדה?

"יש רק פתרון שפוי אחד: חלוקת הכנסות. יש להקים מאגר של כל ההכנסות ממוסדות עסקיים וממשלתיים, ולחלק את הארנונה שהם משלמים בין כל הערים באופן שווה".

הפתרון המועדף יהיה ככל הנראה שינוי בחלוקת ההכנסות, באופן שיחייב את העיריות עתירות השטחים המסחריים לחלוק בזכייתן עם הרשויות החלשות יותר. אם יתקבלו המלצות אלה, צפויה מערכת התקצוב של הרשויות המקומיות כולה לעבור טלטלה. בת ים היא לא הרשות היחידה שתזכה לסבסוד צולב מצד עיריות עשירות, ותל אביב לא תהיה היחידה שתיאלץ לחלוק את הכנסותיה העודפות עם אחרים.

גם סילבן שלום, העומד בראש משרד הפנים, וגם שר האוצר משה כחלון, רואים עצמם "שרים חברתיים", והם ייאלצו לחשב מחדש את מסלול התקציבים העירוניים, ולהשוות לראשונה בתולדות המדינה את ההשקעה בחינוך, בתרבות ובשירותים אחרים שלהם זוכים התושבים בפריפריה ובמרכז הארץ. על הדרך אפשר יהיה להפסיק את הסבסוד הסמוי שנותנת השיטה לראשי עיריות המטרפדים בנייה למגורים על חשבון טיפוח קניונים ומרכזי עסקים.