בסוף אוגוסט 2014 פורסם דבר פריצה למערכות המחשב של לפחות חמישה בנקים גדולים בארה"ב ובכללם JP Morgan, תוך גנבת "ג'יגות של מידע".
באוקטובר הסיפור קיבל מימדים מוחשיים, מדהימים, כאשר התברר שבפריצה למערכות המחשב של JP Morgan נגנבו פרטיהם של 76 מיליון משקי בית ושבעה מיליון עסקים קטנים מבין לקוחות הבנק. הארוע הוגדר כאחד "מבין הפריצות הגדולות ביותר בכל הזמנים", תוך הפניית האשם לעבר ממשלת רוסיה או להאקרים רוסיים.
הבנק מסר כי הפריצה השפיעה על לקוחות אשר עשו שימוש באתר הבנק ובאפליקציות הסלולריות שלו וזו הביאה לגנבת מידע אשר כלל שמות, כתובות, מספרי טלפון, כתובות דוא"ל ועוד. אולם נטען כי לא נמצאו עדויות לכך שנגנב מידע פיננסי של הלקוחות. כלומר מספרי החשבון, סיסמאות ומספרי הביטוח הלאומי של אלו לא דלפו בפריצה.
כעת מתברר כי ככל הנראה לא בהכרח היה צורך במידע הפיננסי כדי להביא מחד גיסא רווח כספי לפושעים למול אובדן ונזק ללקוחות. מהפרשה שנחשפה ב-21 ביולי מתברר כי קבוצה בת חמישה (אשר שניים מהם מישראל) גרמה להונאה באמצעות הרצת מניות.
מהדיווחים השונים עולה כי בין השנים 2011 ו-2012 (דיווחים אחרים מתארכים זאת עד לעת האחרונה) בוצעה מניפולציה על ידי שני הישראלים, על פעילותן של לפחות חמש מניות שונות, אשר הביאה להם רווח של לפחות 2.8 מיליון דולר. זאת באמצעות שיטת הונאה אשר תוארה כ-“pump-and-dump” בה בוצעה מלאכת ניפוח ערכי המניות, בין השאר באמצעות משלוח מיליוני הודעות דוא"ל המעודדות את הקורבנות לרכוש "מניות חמות".
פעולה זו הביאה לעליה בערכן של המניות, אשר מכירתן הביאה רווח לנוכלים והפסדים למשקיעים. עוד נטען כי את הרווחים העבירו והלבינו אותם השניים שנעצרו בארצות הברית.
ההנחה הראשונית המתבקשת היא כי הרשומות הרבות אשר נגנבו במהלך פריצה זו שימשו כר לביצוע פעולת הרצת המניות באמצעות משלוח הודעות דוא"ל ללקוחות הרלבנטיים, אולם לפחות לפי הידוע עד כה מאמצעי התקשורת הרי שהודעת הבנק על הפריצה נמסרה באוקטובר 2014 בעוד שמלאכת הרצת המניות החלה כבר ב-2011.
פרשה זו נראית כהונאה וכהרצת מניות תוך שימוש באינטרנט לשם כך, מידת הקשר בין זו לבין הפריצה למחשבי JP Morgan וגניבת הרשומות, מעורפלת לפי שעה; בתקשורת נמסר כי העצורים "קשורים בפריצה", וכי לדברי גורמים אשר שמרו על עילום שם, הרשויות חושדות כי חלק מהעצורים – וכן האדם החמישי שטרם נעצר – "מעורבים בפריצה" וב"גניבת המידע".
אולם בבקשת המעצר בישראל מיום 22 ביולי אין כל עדות ממשית לקשר לפרשת הפריצה. הדבר היחיד במסמך זה אשר יכול לקשר את שתי הפרשות טמון אולי בסעיף 2 המתאר את העברות בגינן מבקשים שלטונות ארצות הברית את מעצר השניים. הסעיף השישי מבין השבעה מתייחס ל"גניבת זהות בנסיבות מחמירות".
לפי שעה ומהגלוי עד כה בפרשת הרצת המניות המהווה את ליבו של השיח התקשורתי, נראה כי בפרשה זו שימש האינטרנט אחת מהפלטפורמות להרצת המניות. אולם נראה כי אין בזו כל עיסוק בפריצה, פשיעה קיברנטית וכדומה. מה סוג הקשר בין שתי הפרשות? האם הפריצה למחשבי הבנקים היתה זמן רב לפני שהתגלתה ושימשה בסיס לפעילות הרצת המניות? אין ספק כי הזמן הקרוב יחשוף פרטים נוספים אודות שתי אלו.
ד"ר טל פבל, מומחה לאיומי אינטרנט וסייבר, המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית כנרת