קראו לו "הכייס החייכן". כינו אותו טפלון. אמרו שהוא ילד הפלא של הפוליטיקה הישראלית. טענו שכל ההצלחה שלו עד היום נשענה על רפורמת הסלולר. כל הכינויים הללו הם נכונים ויש עוד אחרים.



חצי שנה לאחר הקמתה, שר האוצר משה כחלון ניצב בצד המנצח של ממשלת 61 המנדטים. אולי המנצח בה”א הידיעה. זה לא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעדיין לא החליט היכן הוא ממצב את עצמו ובאיזה מארבעת התיקים הוא ממקד את פעילותו. זה גם לא השר אריה דרעי, שבכל שבוע חוטף על הראש. זה גם לא נפתלי בנט שרצה להיות שר הביטחון, הסתפק בחינוך ולא מגיע למידת הצלחתו של כחלון. זה גם לא אף אחד משרי הליכוד שנתניהו הותיר להם פירורים.



במלאת חצי שנת כהונה לממשלה הנוכחית, נראה שכחלון גורף את הקופה. הדברים הללו נאמרים בכפוף לכך שהתקציב שיובא בשבוע הבא לאישור הכנסת יאושר, וכרגע אין סיבה שזה לא יקרה.
 

וזה לא שהוא לא מעד בדרך. היו לו נפילות ועוד איך. ההחלטה השנויה במחלוקת שלא לטפל במתווה הגז בשל ניגוד עניינים – קשריו האישיים עם איש העסקים קובי מימון, מבעלי מאגר “תמר” - לא תישכח במהירות. זאת טעות קשה, ולא רק מכיוון שלפני הבחירות התחייב כחלון בראיון לערוץ 2 שאין מניעה מצדו לטפל בנושא. כחלון טעה בשיקול דעתו משום שהעובדה שמימון חברו אינה עילה חוקית לנטרל את עצמו. הוא קודם כל שר האוצר של אזרחי המדינה, ורק לאחר מכן חבר של מימון. האחריות הציבורית עולה על ערך החברות. בנושא זה כבר דשו ועוד ידושו אם וכשיוחלט על יציאה לבחירות.


הרפורמה שהזניקה אותו. מיכאל גולן. צילום: חן חממה 
  
אני מנחש שכחלון נמנע מטיפול בגז שכן בכל סיטואציה הוא היה יוצא גרוע. לו תמך במתווה הגז, היה חוטף (ולא שכך הוא לא חטף) מארגוני הירוקים ומהאופוזיציה כפי שעשו לדרעי. לו היה מתנגד, הוא היה חוטף מנתניהו. אני מאמין שבתוך תוכו הוא אכן תומך במתווה.
 
הבעיה של כחלון היא שיותר מדי פעמים הוא מתחמק מטיפול בנושאים השנויים במחלוקת. יצר ההישרדות הפוליטי משתק אותו ומונע טיפול בנושאים בעייתיים. כך התחמק גם מהמחלוקת סביב הטבות המס לרשויות באזורי הפריפריה (את התיק הוא הפיל על הח"כ ויו”ר ועדת הכספים משה גפני). כך גם היה השבוע בסוגיית הרפורמה בחברת החשמל, שאת הטיפול בה הפיל כחלון על סגנו יצחק כהן (ש”ס).

תירוצים כמובן לא חסרים, כמו עיסוק ברפורמות ובתקציב ואילוצי לוח זמנים, אבל בשביל כל אלה הוא שר האוצר. האם בעקבות ההתחמקויות הללו ניתן לומר שההבטחה שהיווה כחלון בראשית דרכו הכזיבה?
 
לפנק לפנק לפנק

כחלון נקלע לכהונת שר האוצר בזכות ההצלחה היחסית של מפלגת כולנו (עשרה מנדטים) בבחירות האחרונות. הכותרת לתנ”ך הכלכלי שלו היא המילה רפורמות: רפורמה בבנקאות, רפורמה בחברות כרטיסי האשראי, רפורמה בביטוחי הבריאות וכמובן הורדת מחירי הנדל”ן. רק אתמול הכריז כחלון במשותף עם שר התיירות יריב לוין על רפורמה נוספת בתחום המלונאות, שתביא בתוך חמש שנים להפחתה של 20% בתעריפי הנופש בזכות קיצור הליכי הבנייה.
 
בזכות לחץ לא מתון שהפעיל על נתניהו, צויד כחלון לקראת צאתו למשימה בארגז כלים חסר תקדים במונחי הפוליטיקה המקומית, שאמור היה להבטיח את הצלחתו. חוץ ממשרד האוצר, כחלון קיבל לידיו ולידי אנשיו את משרד הבינוי (השר יואב גלנט), המשרד להגנת הסביבה (השר אבי גבאי), רשות מקרקעי ישראל, מינהל התכנון (שעבר ממשרד הפנים) ואת האחריות לכל החברות הממשלתיות המטפלות בענייני נדל”ן. בנוסף, הוא קיבל בכנסת את תפקידי יו”ר ועדת העבודה והרווחה ואת תפקיד יו”ר ועדת הרפורמות. אז מה הוא עשה עם כל הטוב הזה?
 
בראש סדר העדיפויות של כחלון הייתה הורדת מחירי הדיור. מבחינתו, מדובר בפיגוע חברתי המנציח פערים. על פי נתוני משרד הבינוי שפורסמו השבוע, מחירי הדירות החדשות ירדו ברבעון השלישי של 2015 בשיעור של 4% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד וב־6% בהשוואה לרבעון הקודם. אלא שמדובר בנתון זמני ונוטה כלפי מטה בגלל מתכונת החישוב הסטטיסטי, ומוקדם לחגוג את ירידת המחירים.

מחירי הדיור צפויים לרדת עוד בתוך שנה. איך זה יקרה? המחירים במכרזי מחיר למשתכן נמוכים ב־30% ממחירי השוק. אם אכן עד סוף 2016 ישווקו 70 אלף דירות בשיטה זו, המחירים ירדו לא רק נקודתית, אלא גם באזורים שסביב לנקודות המכרז.
 
שיטת מכרזים זאת עולה במונחים תקציביים מיליארדי שקלים, אבל אף אחד לא מתחשבן עם כחלון. העיקר שמחירי הדיור ירדו. עדיין לא ניתן להניף את דגל הניצחון, אבל אם הממשלה תוציא את שנתה הראשונה, זה יקרה במועד זה.
 
כחלון הבטיח במצע מפלגתו רפורמות, ואת מרביתן הוא משתדל לקיים. הוא גייס את נתניהו למאבק לא פשוט מול נגידת בנק ישראל קרנית פלוג ואילץ אותה לשלוף את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. הוא התחייב לאפשר לגופים חוץ־בנקאיים לגייס הון, וגם זה קרה.
 
את המלצות ועדת ששינסקי יישם כחלון על אף התנגדותו של נתניהו. בחושיו הפוליטיים הבין כחלון שההמלצות מתכתבות יפה עם האג’נדה החברתית, ולכן גם נלחם עליהן. בסוף היום הוא קיבל מחיאות כפיים גם מהאופוזיציה.
 
בנוגע לתקציב, שר האוצר עבד בשיטת לאומי קארד: לפנק לפנק לפנק. הוא פעל ללא לאות כדי לעמוד בכל ההתחייבויות שנתן ערב הבחירות. הוא הבטיח לשדרג את שכר חיילי החובה וכך נהג. הוא הבטיח לשפר את קצבאות הבטחת ההכנסה לקשישים חסרי פנסיה וכך נהג. אך הוא נכשל בהתחייבות להעניק דמי אבטלה לעצמאים. כאן פקידי האוצר שכנעו אותו שהפתרון המוצע אינו ישים בפועל.
 
המהלך שהדהים את כולם היה החלטתו השנויה במחלוקת של כחלון להפחית את המע”מ ב־1% ולגרוע מהכנסות המדינה כ־4.6 מיליארד שקל. שר האוצר אומר שצריך להחזיר את הכסף לאזרחים, אף שמבחינה כלכלית כבר עדיף היה להפחית את מס ההכנסה. ניתן לקבוע בוודאות די גדולה שעל הרבה פחות מזה התקשורת הייתה שוחטת את קודמו, יאיר לפיד. אצל כחלון משום מה זה עבר חלק.
 
עוד מוקש שעליו נמנע כחלון מלדרוך הוא יישום המלצות ועדת לוקר בנוגע לתקציב צה”ל ומשרד הביטחון. בשבוע שעבר בכנס אגף התקציבים הפתיע כחלון כשאמר שבקרוב יהיו לו חדשות בנושא. מה יקרה? נראה שגם בנושא זה כחלון ידחוף יותר מנתניהו ליישום לפחות של חלק מההמלצות (אולי לאמץ את התוכנית שצה”ל הציע). על אף כמה מעידות שהיו, כחלון יכול להתהדר בתעודת מחצית השנה. ציון כמעט טוב בממשלה בעייתית כזאת הוא הישג לא מבוטל.
 
מסביב לשעון


איך כחלון חסר הניסיון המקרו-כלכלי עשה את זה? ניסיונו הפוליטי העשיר, הסיטואציה החריגה של הקואליציה הנוכחית, אופיו הנוח וחריצות יוצאת דופן סייעו לו בצליחת המכשולים. בעניין החריצות, שר האוצר ביטל את כל החופשות בחו”ל שתכנן ודחה אותן לאחר אישור התקציב (בסוף החודש הוא ייסע, לראשונה מאז שמונה לתפקיד, לארצות הברית). הוא עובד מסביב לשעון כדי להצליח. הוא פעל במרץ כאילו בכל רגע הולכים להודיע על יציאה לבחירות, ולכן הוא רצה להגיע כשבאמתחתו כמה הישגים. 
 
כמו כן, כחלון נוהג כבוד בעמיתיו הפוליטיקאים מהקואליציה (בעיקר בראש הממשלה), אבל גם מהאופוזיציה. הוא לא ירגיז את נתניהו החשדן, אלא ילך איתו תמיד יד ביד. לבקשת גפני, הוא התייצב בוועדת הכספים למופע שנמשך כמה שעות וענה על כל השאלות. ביום שלישי השבוע הופיע אצל ח"כ איתן כבל בוועדת הכלכלה ודיבר על שוק הנדל”ן.


  לא ירגיז אותו. נתניהו. צילום: הדס פרוש, פלאש 90 


כאמור, הוא משתדל בכל כוחו לעקוף עימותים פוליטיים, אבל אינו מהסס לנקוט יוזמות נגד הגופים החזקים במשק כמו הבנקים, חברות הביטוח והקונצרנים הגדולים. הוא כבר עשה את זה ברפורמת הסלולר וכעת הוא ממשיך. כל אותם גופים אינם בסיס הכוח הפוליטי שלו, ולכן הוא כמעט ואינו סופר אותם. 
עם זאת, הוא בהחלט מתחשב בבסיסי הכוח שלו, ואחד מהם הוא עיר מגוריו חיפה.

עיר הכרמל זוכה ליחס יוצא דופן משר האוצר. אבי גבאי, השר להגנת הסביבה שלו, פועל במרץ כדי לאכוף את תקנות הזיהום המחמירות על העיר. כחלון עצמו הכריז לפני כמה חודשים על תוכנית השקעות במאות מיליוני שקלים, הכוללת בין השאר את שיפור פני העיר ושיקוע מסילת הברזל בכניסה לעיר. את תוכנית מחיר למשתכן השנייה הוא השקיע בקריית מוצקין. בדרך כלל הוא מתנזר מראיונות, אבל דווקא לרדיו חיפה הוא בחר להתראיין. ראש העיר יונה יהב צריך להיות מרוצה, כי לאחר שנים של בצורת, יש לעיר ידיד גדול בדמות כחלון. 
 
בעקבות הפרסום על כוונת סלקום לקנות את גולן טלקום, שהתניעה את הרפורמה בסלולר, כחלון יצא מדעתו. שר האוצר ראה בעסקה כמעט מעשה בגידה. האם הוא יצליח לטרפד אותה אף על פי שהאחריות לאישורה נמצאת בידי הרגולטורים האחרים? המפתח עובר דרך ביבי, שנוטה לתמוך בעסקה. אם ראש הממשלה ישתכנע שהעסקה תזיק לציבור ולו, ואם כחלון יתעקש מספיק עד כדי שיגור איום פוליטי, לא תהיה עסקה.
 
ולמרות הכל, שר האוצר מבין שתוחלת החיים של הממשלה הנוכחית היא קצרה. הוא היה רוצה לראות את המחנה הציוני בקואליציה. נראה שיום לאחר אישור התקציב (בדיוק בעוד שבוע) כחלון יעבוד במלוא המרץ להרחבת הממשלה.