השר להגנת הסביבה אבי גבאי היה גיבור השבוע: בסוף השבוע שעבר הוא עוד ניהל מאבק בראש הממשלה בנימין נתניהו, שניסה לטרפד את הופעתו בדיון על מתווה הגז בוועדת הכלכלה. הדיון מתקיים על פי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, המחייב את נתניהו להתייעץ עם ועדת הכלכלה בטרם יחתום על מתווה הגז השנוי במחלוקת, ויעקוף בכך את סמכותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, שהתפטר בגלל התנגדותו להסכם.
לוועדת הכלכלה אין סמכות למנוע מהממשלה לחתום על המתווה. יו"ר הוועדה איתן כבל יכול היה לפטור את עצמו בדיון פורמלי קצר, שממילא אינו מעלה ואינו מוריד. אולם כבל הודיע על החלטתו לערוך דיון מקיף וממצה במתווה הגז. נתניהו החשדן הריח אמבוש: לשכתו הייתה בטוחה שכבל מתכוון להפוך את דיוני הוועדה להפגנת כוח של מתנגדי המתווה.
זו הייתה טעות. את אווירת הכיכרות השאיר כבל מחוץ לחדר, והדיונים היו הבירור הציבורי המקיף והמעמיק ביותר שהתקיים במתווה. בזה אחר זה עלו פקידי ממשלה המעורבים במו"מ ותומכי המתווה, וליבנו את הסוגיות הרבות הקשורות בו. אבל הזמנתו של גבאי, השר היחיד שהצביע בממשלה נגד המתווה ולא הסתיר את ביקורתו, הייתה בעיני נתניהו הוכחה מרשיעה.
נתניהו טען שכחבר ממשלה מחויב גבאי להחלטותיה ולכן אסור לו להופיע בוועדה, המצפה ממנו, מן הסתם, להסביר את התנגדותו. כדי להוסיף תוקף לעמדתו הודיע נתניהו שלא יצרף את גבאי לנסיעתו לוועידת האקלים בפריז, שבה משתתפים מנהיגים מ־183 מדינות, ומהווה במה מרכזית להצגת מדיניותה של ישראל בנושא הגנת הסביבה, תחום אחריותו של גבאי.
גבאי טען שבצד חובת הנאמנות שלו להחלטות הממשלה הוא כפוף, כיתר חברי הממשלה, לכנסת, ואינו רשאי לסרב להזמנת ועדה של הכנסת להופיע בפניה. הפתרון נמצא בחוות דעת שנשלחה לצדדים הנצים ממשרדו של היועץ המשפטי לממשלה, ובה נאמר שגבאי יופיע בפני הוועדה, אך לא ישמיע בה דברי ביקורת ישירים או עקיפים על עמדת הממשלה. חוות הדעת הרגיעה את הרוחות. גבאי נסע עם נתניהו לפריז. למחרת הוא כבר ישב בוועדת הכנסת, הקריא נאום זהיר מהכתב וענה ככל יכולתו, במסגרת מגבלות היועץ, לשאלות הח"כים.
בסיום ההופעה לא נותר ספק: גבאי מעוניין מאוד שייחתם מתווה גז, אבל לא בנוסח שאישרה ממשלתו. הוא חושב שהמדינה הייתה צריכה להכתיב לחברות הגז תנאים קשוחים בהרבה, לחייב אותן למכור את הגז במחירים נמוכים יותר, לקבוע שיטת מיסוי פשוטה וברורה יותר, ולנקוט אמצעים שיבטיחו פיתוח מהיר וביטחון באספקה. החלטת הממשלה מחייבת אותו אומנם לתמוך במתווה המוצע, אבל לא לשנות את דעותיו.
התנגדותו למתווה הקימה לגבאי יריב בעייתי בתוך הממשלה: שר האנרגיה יובל שטייניץ, שמנסה בכל כוחו להביא לאישורו המהיר של המתווה ובטוח שמדובר בתוכנית מצוינת. המתיחות בין שני השרים גברה לאחר שגבאי מתח ביקורת פומבית על שטייניץ, שכינה את המפגינים נגד המתווה "אנרכיסטים". כפי שיתואר בהמשך, הקרב לא הסתיים בחילופי הדברים האלה.
"מתח בריא"
בדרך מהכנסת למשרד סיפר גבאי על ועידת האקלים בפריז. "ראש הממשלה נאם נאום מרשים מאוד. באמת. יש מודעות גדולה מאוד. היום העולם מבין את הבעיה, וזה יצא מהידיים של מחבקי העצים. זה כבר לא עסק של ירוקים ותנועות מחאה. היום מובילים את השינוי מנהיגים ומנהלים שמבינים את המשמעות של זה, ואת המשמעויות הכלכליות העצומות שיש למאבק בהקטנת הפליטות המזהמות".
נאומו של נתניהו היה קצר ונמלץ: "בעוד שישראל מגלמת תפקיד מוביל בלוחמה בטרור, אנו גם מגלמים תפקיד מוביל בהתמודדות עם שינוי האקלים". אבל לא היה בכוחן של המילים היפות להסתיר את האמת. בעוד שמדינות המערב מצליחות לייצר עשרות אחוזים מהאנרגיה שהן צורכות בטכנולוגיות נקיות לחלוטין ובלתי מתכלות, מציגה ישראל ייצור סמלי של 2.7% אנרגיות מתחדשות מצרכיה.
לקראת הוועידה התכנסה הממשלה וקיבלה החלטה על יעדים חדשים להפחתת פליטת גזי חממה והגברת השימוש באנרגיות מתחדשות, לאחר שהחלטות קודמות התמסמסו ולא יצאו לפועל: עד 2030 תוקטן צריכת החשמל ב־17% לפחות, היקף הנסיעה ברכב פרטי יפחת ב־20%, שיעור השימוש באנרגיות מתחדשות יגיע ל־17%.
הממשלה הקציבה ליישום ההחלטות 800 מיליון שקל והורתה לשרים לאנרגיה, הגנת הסביבה והאוצר להגיש תוכנית לביצוע בתוך 45 יום. חיש מהר פרצה מחלוקת בלתי ניתנת לגישור בין הצדדים, ובכירים במשרדי הממשלה טוענים שלחוסר האמון בין שטייניץ וגבאי יש משקל רב בסכסוך. המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה הודיעו שכל אחד מהם, בנפרד, יגיש תוכנית משלו.
הגעתם לוועידת האקלים עם נאום יפה וללא תוכנית מעשית.
גבאי: "אין עם זה שום בעיה. המשתתפים בוועידת האקלים לא נדרשים להציג תוכנית מפורטת, אלא רק לומר מה היעדים, ולהציג את התקציב המוקדש להשגתם. הרגשתי שיש הערכה רבה למה שאנחנו עושים".
הוועידה הקודמת, בקופנהגן, הייתה כישלון. גם שם נאמו נאומים יפים, אבל בפועל נעשה מעט.
"יש תמיד הרבה חשדנות וחוסר אמון. היו טענות בנוגע לסין, שלא ברור כל כך מה המשמעות של ההתחייבות שלה. הפעם יש אווירה אחרת. ממשל אובמה מחויב הרבה יותר לשמירת כדור הארץ ומחויב פחות לעסקים, כפי שהיה בתקופת הנשיאים הרפובליקנים. הפעם האמריקאים הציגו יעדים מאוד אגרסיביים, והם פועלים. בוועידה ראינו גם את המחלוקת בין המדינות המתפתחות והמדינות המפותחות: מדינות אפריקה טוענות שהמדינות המתועשות הן שגרמו להרס הסביבתי וכעת עליהן לשלם את המחיר. מדינות אירופה זורמות עם זה ופועלות להקמת קרנות שישקיעו במיזמים של אנרגיה ירוקה ושימור הסביבה במדינות המתפתחות".
ובינתיים אצלנו, משרדי הממשלה מתקוטטים ולא עושים כלום.
"אני מאמין שנפתור את המחלוקות. הבעיה היא עם משרד האנרגיה, נתנו לחתול לשמור על השמנת: משרד האנרגיה מסרב להקטין את השימוש בפחם מזהם, כי הוא זול ונוח לכולם".
יש טענה שמדובר גם במתח אישי בינך לשר האנרגיה שטייניץ.
"קיימים חילוקי דעות טבעיים בין המשרד להגנת הסביבה למשרד האנרגיה. זהו מתח בריא".
הפחם זול, וחברת החשמל מחויבת לפעול על פי שיקולים עסקיים.
"אנחנו לא מציעים שהיא תחדל להשתמש לחלוטין בפחם. היום היא משתמשת במקסימום האפשרי כדי להקטין ככל האפשר את ההוצאות. אנחנו מציעים שהיא תוריד את השימוש בפחם למינימום, ותפוצה על תוספת העלות באמצעות התעריף".
כלומר, צרכני החשמל ישלמו יותר.
"מדובר בתוספת מחיר שולית ביותר של אחוזים בודדים".
לחברת החשמל יש פרויקט שאמור לצמצם את הזיהום מפחם למינימום.
"אלה מסננים יקרים מאוד, המותקנים רק על חלק קטן מהיחידות והשלמת הפרויקט תארך עוד כמה שנים. גם לאחר ההתקנה הם לא יגיעו לדרגת הניקיון של השימוש בגז. במקום להתקין את המסננים פשוט יותר לעבור לגז נקי".