המועמדים הסופיים לתפקיד הממונה על ההגבלים

מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה עמית לנג העביר אתמול לראש הממשלה ומ״מ שר הכלכלה והתעשייה בנימין נתניהו את שמות המועמדים שעליהם ממליצה ועדת האיתור לתפקיד מנהל הרשות להגבלים עסקיים במקום הממונה הפורש, פרופ' דיוויד גילה: עו"ד אורי שוורץ ועו"ד מיכל הלפרין.
 

שוורץ מכהן היום כממלא מקום הממונה. הלפרין ממשרד עורכי הדין מיתר ליקוורניק גבע לשם טל הועסקה בעבר כיועצת המשפטית של הרשות.
 

בוועדת האיתור היו חברים לנג; אילה גונן, נציגת נציבות שירות המדינה; עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה; פרופ' נינה זלצמן, נציגת האקדמיה; ונציג הציבור, דוד לפלר.
 

לאחר ראיונות של תשעה מועמדים החליטה הוועדה להציג שניים סופיים ולא מועמד אחד בלבד, בנימוק ש"לכל אחד מהם יתרון ייחודי מובהק שונה מזולתו". נתניהו, כשר הכלכלה, אמור לבחור את הממונה ולהעביר את ההמלצה לממשלה.

 

לעו"ד שוורץ יתרון מסוים על פני עו"ד הלפרין. ראשית, הוא תמך במתווה הגז, מה שאמור לתת לו נקודות זכות אצל נתניהו, שהציב את העניין בראש סדר העדיפויות שלו. שוורץ תמך ביישום המתווה עוד לפני שהבוס הישיר דיוויד גילה הגיש את התפטרותו. גישתו לסוגיית ההגבלים היא שאין לקדש סיסמאות כמו "ריכוזיות" או "תחרות" אם בסופו של דבר הצרכן נפגע מהם במחיר. יש להניח שגישתו זו, המתכתבת יותר עם המגזר העסקי, תעניק לו כאמור נקודות זכות. 
 

עו"ד הלפרין מנוסה מאוד בדיני ההגבלים מתוקף תפקידה בעבר כיועצת המשפטית של הרשות. היא צברה ניסיון בתחום בזכות מעברה למשרד עורכי דין גדול המתמחה בייצוג לקוחות גדולים מאוד מהמגזר הפרטי. אם תיבחר לתפקיד ייתכן שתיאלץ לחתום על הסדר המונע ממנה טיפול בשורה של לקוחות עסקיים מהמובילים במשק כמו חברת תנובה.
 

תפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים נחשב עד לפני כמה שנים אפור למדי. הוא עלה לכותרות מיד לאחר המחאה החברתית והצורך בביזור מוקדי הכוח במגזר העסקי. המקרה הכי בולט שטופל בתקופת גילה נגע למונופול שנוצר בקרב חברות הגז לאחר מציאת קידוח "לווייתן".
 

הממונה הקודם התלבט מאוד בנוגע לדרך הטיפול בסוגיה. בסופו של דבר, לאחר שהתברר כי לא יקבל גיבוי פוליטי בהתמודדות אפשרית מול החברות בבית הדין להגבלים עסקיים, הוא נאלץ להתפטר. בעקבות כך השתמש נתניהו בסעיף 52 העוקף את הממונה, ובכך אפשר את הוצאתו לפועל של מתווה הגז.