סוד האושר הישראלי: איך זה שכל כך טוב לנו?

בין דפי הדוח מתואר באופן מצמרר כיצד העבירה המדינה, במהלך מחושב ומתוכנן, אלפי אזרחים מבוגרים אל מתחת לקו העוני, באמצעות הצמדת קצבאות הזקנה למדד במקום לשכר הממוצע. מה שלא נכתב בדוח הוא שכך נעשה גם עם קבוצות מוחלשות אחרות, כמו נכים. 
 

אולם ה־OECD הפתיע עם דוח נוסף, שפורסם לצד הדוח הכלכלי, תחת הכותרת: מדידה והערכה של הרווחה (Wellbeing) בישראל. המושג Wellbeing כולל בתוכו איכות חיים, תחושה סובייקטיבית לגבי איכות החיים שלנו. בדיקת OECD כללה בהקשר זה נתונים אובייקטיביים כמו שיעורי התעסוקה, צפיפות הדיור, מספר שעות העבודה השבועיות, תוחלת החיים וביצועי מערכת החינוך, לצד נתונים סובייקטיביים כמו תחושת הביטחון, מידת הסיפוק בתנאי החיים ושביעות רצון כללית מהחיים. 
 

הממצאים השוו בין תושבי ישראל לתושבי 33 החברות האחרות ב־OECD, כולן מדינות מפותחות שרמת החיים הממוצעת בהן גבוהה משמעותית. על פי המחקר, הישראלים מרוצים מחייהם הרבה יותר מאזרחי המדינות העשירות יותר. 
 

רבים הופתעו מהממצאים. התקשורת ההמונית בוודאי אינה משקפת תמונה נינוחה ואופטימית: מחירי הדיור, שחיקת מעמד הביניים, שלטון המלבה כאסטרטגיה תחושה של איום ביטחוני מתמיד ומחמיר, חוסר אמון במוסדות ציבוריים ותחושה של שחיתות גואה - כל אלה ועוד גורמים לרבים לחשוב שאנחנו חיים באחת הפינות היותר קשות של העולם.   

  
 

מזכ"ל OECD, אנחל גורייה, הודה שהוא אינו יכול להסביר את הממצאים, ובשיחה עם כתבים אמר ש"אולי מדובר באופי של עם. יש עמים שתמיד מודאגים ממשהו, ויש עמים שהם יותר נינוחים. אני מניח שזהו האופי של הישראלים", אמר גורייה. 

"אין תלות בין עושר לאושר"
 

לפסיכולוג הארגוני מאיר יעקב יש דווקא הסבר אחר לתופעת האושר הישראלי. יעקב, מנכ"ל חברת "צוות אופטימום יועצים לפיתוח ארגוני", אומר שזה לא שהישראלים מנותקים מהמציאות, אינם רואים או אינם מבינים מה קורה סביבם. להפך. הם מחוברים היטב. בעיקר לעצמם. 
 

"אז נתחיל מכך שהמסקנה הלוגית המתבקשת היא שאין בהכרח תלות בין עושר לאושר", אומר יעקב, "ייתכן שתפיסת הפער נוכח הממצאים מייצגת בעיקר את הפריזמות שלנו להסתכל על העולם, ולאו דווקא את הדינמיקה שיוצרת את חוויית האושר. העובדה שההורים שלנו עבדו למשל בפולגת והסנדוויץ' לבית הספר היה לחם אחיד עם מרגרינה ועריסה, לא ממש הפריעה לנו להיות מאושרים". 

"ד"ר מרטין סליגמן מוביל ב־15 השנים האחרונות את חקר 'מדע האושר', או בהתייחסויות אחרות, תחושת ה־Wellbeing או 'הפסיכולוגיה החיובית'. השאלה שממנה יצא סליגמן, היא זו: מדע הפסיכולוגיה הקלאסי מוטה להתמודדות עם הלקוי ומטרתו להביא את המטופל אל ה'נורמלי', למה לא לשאוף מעבר לזה? בואו נתבונן באנשים מאושרים ונלמד מה עושה אותם לכאלה, מה מחולל חיים מאושרים. הוא זיהה שלושה מחוללים עיקריים לאושר: החיים הנעימים, החיים הטובים והחיים המשמעותיים. החיים הנעימים הם הרובד הכי 'דק': מנעמי החיים, והכי חשוב - לדעת באמת לחגוג אותם. מבחינה זו, אנחנו הישראלים מסודרים: יש לנו חומוס, אחלה חופים, שמש, בחורות יפהפיות".

"כפי שאמרתי, זהו הרובד ה'דק', ואם תרצה 'השטוח'. בהקשר זה סליגמן מדבר על 'אפקט גלידת הפרנץ' ונילה': זה מטריף בלק הראשון. בלק הרביעי כבר שכחת למה כל כך רצית את זה... חוויית העונג היא קצרת חיים. הסיפור האמיתי מתחיל ברובד הבא, 'החיים הטובים'. כאן מתחיל באמת להיות מעניין. החיים הטובים, לגרסתו, הם חיים של קשרים, מעורבות, זיקה, קהילה. החיים שמקדמים את חוויית האושר הם אלו שמאופיינים במעורבות אמיתית וזיקות עמוקות לאנשים שסביב, חוויית תמיכה, ערבות הדדית, חוויה של קהילה חיה מגיבה, תוססת. עשרות האלפים שהתייצבו כאיש אחד על מנת ללוות חייל בודד בדרכו האחרונה היא רק דוגמה אחת מיני רבות. אנחנו לא ממש מודעים אולי, אבל כנראה שבתחום הזה החברה הישראלית מובילה בצורה בולטת. האתוס ש'לא משאירים פצוע בשטח' גובר אצלנו על שיקולים של תועלת ועלויות. וזה רק קצה הקרחון של תרבות בעלת מאפיין גבוה מאוד של סולידריות".

"כאן אנחנו צריכים לשאול באיזו מידה מה שאנחנו עושים הוא בעל משמעות עבורנו. באיזו מידה יש תחושה שקמים בבוקר אל משהו שיש לו ערך. כפרטים וכחברה, רווחת אצלנו חוויית מעורבות ב'משהו גדול יותר מ־ד' האמות האישיות', שכולנו חלק ממנו: מחויבות שבאה לידי ביטוי בשירות הצבאי, למשל, והתגייסות של רבים לפעילות קהילתית התורמת גם לתחושת האושר האישי. צירוף שלושת הממדים יכול להסביר במידה רבה את חוויית האושר, ובאותה מידה הוא יכול לספק גם מפתח לגורם שעלול לאיים על חוויית ה־wellbeing שלנו כמדינה".

"לא בהכרח. הדברים הם דינמיים, מושפעים מהמציאות הסובבת ומשינויים המתרחשים במדינה. שני המשפיעים הגדולים על חוויית האושר: 'החיים הטובים' ככל שהדברים נוגעים לתחושת הסולידריות והערבות ההדדית; 'החיים המשמעותיים' ככל שהדברים כרוכים בתחושה של אותנטיות, הירתמות אמיתית ל'יצירה של דבר גדול ומשמעותי מאיתנו' - נמצאים תחת איום מתמיד. ככל ש'פיגמנטים' של פלגנות יחלחלו אל תוך ההוויה הישראלית ויצבעו את המציאות, ככל שתחושת הציניות והפערים הכלכליים יהפכו לדומיננטיים, כך ניתן לצפות כי חוויית האושר תאוים, ותלך ותתכרסם. חשוב להבין, זה לא המחסור החומרי שמשפיע ופוגם בחוויה האותנטית של האושר, אלא תחושת חוסר ההוגנות, הציניות והניכור.