ענת דוידוב, בטורה האישי בתכנית "איפה הכסף"ברדיו ללא הפסקה 103FM, התייחסה היום (רביעי) לסוגיית ההעסקה של בעלי מוגבלויות והציגה את המכשולים שניצבים עדיין ביציאה של אוכלוסייה זו לשוק העבודה.
ציבור הבוגרים עם מוגבלויות מהווה כמעט 20 אחוז מהאוכלוסייה בישראל. למרות שהמודעות שלנו הולכת וגדלה, עדיין קיימת אפליה ברורה בקבלה של אנשים עם מוגבלות לעבודה, הן במגזר הפרטי והן בציבורי.
אמנם בשנים האחרונות נעשו ניסיונות מצידם של יושב ראש ההסתדרות, שר הכלכלה ואירגוני העצמאים להעסיק עובדים בחקיקה- אבל בואו נבדוק עד כמה שווה לאדם עם מוגבלות לצאת לעבודה. מה הוא ירוויח, ומה הוא יפסיד מזה.
אז הנה הסבר קצר:
ב-2005 הוגש דו"ח לרון- דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת ענייני הנכים ולשילובם בקהילה. ההמלצה העיקרית שלה הייתה לקבוע מנגנון התניה של השתתפות במכרזים מטעם המדינה בשילוב אחוז מסוים שלהם בעבודה, המלצה שיושמה החל מ- 2009.
ובכל זאת יש פה כמה מוקשים. למשל- דו"ח לרון שהפך לחוק לרון, מהווה במידה רבה מעין "מלכודת דבש" עבור הנכים- אמנם הנכה מועסק, מוערך ומפתח קשרים חברתיים, אבל קצבת הנכות שלו מתקצצת משמעותית או אפילו מופסקת...אם הרווחתם יותר מ 5300 שקלים, מנכות קשה או יותר מ-4000 מנכות פחותה- הביטוח הלאומי עוצר מידית את הקצבה! אז מה אתם אומרים - שווה לאבד חלק משמעותי מהקצבה או את כולה , או לא שווה?
עוד מוקש- נכה מקבל במשך שלוש שנים קצבת עידוד זמנית במקום קצבת נכות. נגמרו שלוש שנים- נגמרה גם קצבת העידוד, והנכה לא זכאי לכלום!
תקשיבו ל מה שאומר אבנר סטפק- מנכ"ל ד"ש- שמעסיק אנשים עם מוגבלויות...
אז מה אתם אומרים- משתלם לנכה גם לצאת לעבודה וגם לאבד את הקצבאות שלו או לא שווה?
המדינה לא פראיירית. אל תהיו גם אתם!