קינן, שאמור היה לסיים את תפקידו לקראת סוף 2017, לאחר שמונה שנות כהונה, הקדים את פרישתו, בין השאר מחשש לאובדן כ־10 מיליון שקל מתנאי הפרישה. הסיבה לכך היא מגבלת השכר, המונעת תשלום העולה על 2.5 מיליון שקל לשנה.
הסכמי הפרישה הנוכחיים שנקבעו לקינן (250% פיצויים או פנסיה מוקדמת - י"ש) חורגים כאמור בכ־10 מיליון שקל בהשוואה למגבלת השכר. מכיוון שהמגבלות נכנסות לתוקף בעוד חצי שנה, וקינן מחויב לפי הסכם העבודה שלו בהודעה מוקדמת של חצי שנה, תזמון ההודעה נעשה לקראת הרגע האחרון. קינן דיווח ביום חמישי האחרון למפקחת על הבנקים על החלטתו לפרוש.
רכב - מה משתלם יותר לקנות או לקחת בליסינג
15־20 עובדים בכירים חשופים לבעיה דומה, בהם גם אריק פינטו ממלא מקום המנכ"ל, המוזכר להחליף את קינן בניהול בנק הפועלים. פינטו, כמו קינן, עובד בבנק הפועלים יותר מ־35 שנה. אם פינטו ימשיך בבנק, בהנחה שאכן יקבל את תפקיד המנכ"ל, הוא יאבד זכויות בשווי של מיליוני שקלים.
אלא שהבעיה אינה רק בבנק הפועלים. חשיפה דומה קיימת גם בקרב מנהלים בבנק לאומי, שצברו ותק של יותר מ־15 שנים, ובראשם המנכ"לית רקפת רוסק־עמינח. בלאומי בוחנים כיצד תנהג עמינח, למרות שבעת האחרונה היא הודיעה לבכירים בבנק שאין לה כוונת פרישה והיא תמשיך לנהל אותו בטווח הנראה לעין.
בינתיים הבנקאים מתייעצים עם אנשי מקצוע מהתחום כדי להחליט כיצד לנהוג. המדובר בין השאר באילן לוין, לשעבר הממונה על השכר באוצר ובפרופ' אסף חמדני, מומחה לדיני חברות.
במקביל נבחנת האפשרות לפנות ליועץ המשפטי לממשלה כדי לקבל חוות דעת אם חוק שכר השכירים חל גם על הסכמים קיימים. נזכיר כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם וב־OECD בפרט, שבה חלות מגבלות גורפות כאלה.
באיגוד הבנקים נמשכות בינתיים ההכנות לעתירה לבג"ץ, והבנקאים שכרו את שירותי עו"ד רלי לשם, ממשרד עורכי הדין מיתר ליקוורניק. לעתירה האפשרית יש מספר עילות, שהמרכזיות הן חוקיות ההחלטה וכן פגיעה אפשרית בחוק יסוד זכויות האדם וחירותו. גם איגוד חברות הביטוח מטפל בנושא באמצעות עו"ד דוד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים.
אלא שלא כל החברות הפיננסיות מצטערות על היוזמה להגבלת שכר הבכירים, המיטיבה בפועל עם בעלי השליטה. כך למשל קבוצת הביטוח הראל ובית ההשקעות מיטב ד"ש כבר הודיעו על אימוץ ההחלטה במסגרת מדיניות השכר החדשה.
נזכיר כי צבי סטפק, יו"ר בית ההשקעות, מבקר במשך שנים את מדיניות התגמול בחברות ציבוריות, בטענה שזו חרגה מזמן מתחום הטעם הטוב.