ענת דוידוב דיברה בפתח תכניתה "איפה הכסף?" ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" על הפריפריה שמופלית לטענתה בכל קנה מידה, ועל אוזלת היד של הממשלה בנושא.
האם משהו השתנה בפריפריה לאחרונה? על פי המכתב שנישלח לראש הממשלה בשבוע שעבר על ידי ראשי רשויות בדרום, לא נעשה צעד משמעותי לא בביטחון, לא בחינוך ובוודאי שלא בתחום הבריאות הציבורית.
האם משהו השתנה בפריפריה לאחרונה? על פי המכתב שנישלח לראש הממשלה בשבוע שעבר על ידי ראשי רשויות בדרום, לא נעשה צעד משמעותי לא בביטחון, לא בחינוך ובוודאי שלא בתחום הבריאות הציבורית.
ציטוט: "אנו פונים אליך בבקשה לאפשר לנו את הזכות להיות כשאר תושבי ישראל, ולקבל שרותי בריאות ורפואה כוללים, נרחבים ואיכותיים, שיגנו על בני משפחותינו ועלינו" עד כאן ראשי רשויות בדרום. תקשיבו למה שאומר אלון שוסטר- ראש המועצה האזורית שער הנגב.
והנה תמונת מצב כוללת יותר- הן בדרום והן בצפון, מחכים לתור לרופא יותר זמן מאשר במרכז. הן בדרום והן בצפון, יש פחות מיטות אשפוז ושירותים מתקדמים מאשר במרכז. חולים נאלצים להיגרר כדי לבצע בדיקת MRI חיונית למרכז הארץ. הן בדרום והן בצפון, שיעור תמותת התינוקות גבוה הרבה יותר מאשר במרכז, ובאוכלוסיה הערבית שיעורם אף גבוה יותר יחסית לכל פרמטר, וזה רק קצה הקרחון.
הריחוק של התושבים בפריפריה הוא משמעותי בכל קנה מידה. הדרישות הבסיסיות והצודקות של ראשי הישובים בדרום קבילים גם לצפון- כמו הקמת עוד בית חולים, שיקום תחנות טיפת חלב ותגבור מוקדי לילה.
שרי בריאות מתחלפים כאן בהתאם לממשלות. כל שר מגיע עם אג'נדה- סדר יום משלו. רפורמות נשלפות כמזור אולטימטיבי לתחלואי הרפואה הציבורית. ההבטחות לאזרחים- בהתאם. כסף ניזרק לפח, ועד עכשיו- כלום ושום דבר. הדבר היציב היחיד בשנים האחרונות הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו שמדבר על חשיבותה של היציבות השלטונית. הוא כנראה יודע למה, אבל זה לגמרי לא מספיק!