1. האקזיט הבריטי: המשבר שנוצר בבריטניה בעקבות הברקסיט מעניין פחות את מקבלי שכר המינימום בישראל, ששכרם עולה מהיום ל־4,825 שקל לחודש. השכר משתפר, נתוני התעסוקה מצוינים, והצרות של הכפריים האנגלים לא מעניינות אותם.
אם יש השפעה כלשהי עלינו, היא בעיקר עקיפה. הנגידה קרנית פלוג יכולה לסמן לעצמה בעקבות המשבר וי גדול. הוא בא לה בטוב. בימים שבהם מניות הבנקים הבריטיים מתרסקות, הבנקאות הישראלית שבה והוכיחה את חוסנה הפיננסי. כריות הביטחון ההוניות שנתפרו מבעוד מועד עשו את שלהן והבטיחו איכות שינה מעולה למפקחת חדוה בר. המשבר עשה את העבודה השחורה גם במדיניות המט"ח: השקל פוחת ביחס לדולר וביקר לראשונה זה זמן רב באזור ה־4 שקלים.
לו המשבר היה פורץ מספר שבועות לפני פרסום המלצות הוועדה לרפורמה בבנקאות, ייתכן בכלל שההמלצות היו חלביות יותר. בוויכוח שבין תחרות ליציבות, היציבות הייתה זוכה למשקל הראוי בימים שבהם מדד הפחד עולה. הבנקאות ממשיכה לשרוד אף על פי שהיא בקושי מחזיקה את הראש מעל המים. הבנקאים נאנקים תחת מגבלות ההון ומתקשים לחלק דיבידנדים. מוצבים בפניהם יעדי התייעלות יומרניים. דוחות הבנקים למחצית 2016 (בעצם של כל החברות הציבוריות) נסגרו אתמול (30 ביוני). בקרוב ניווכח שהמשבר בבריטניה, שקיזז חלק מהעליות בבורסה, בא בזמן לא טוב. הרבה מאוד כסף נשפך על תוכניות ההתייעלות.
בנק לאומי ספציפית ייפגע מהמשבר עקב השקעותיו בלאומי בריטניה והפסדי השער שייגרמו מפיחות המטבע הבריטי. לפני שבועיים בלבד הזהירה מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק־עמינח את שר האוצר כי הבנקים קרובים לקצה העליון של המגבלות (20% מסך האשראי לענף הבנייה). "כבוד השר: אם לא יהיה אשראי לבנייה, מחירי הדיור ימשיכו לעלות", הזהירה מנכ"לית הבנק.
כחלון יכול להסכים איתה או שלא, אבל הרבה הוא לא יכול לעשות. המשבר בבריטניה העניק סנטימנט חיובי למחנה השמרני בבנק ישראל. הדבר השתקף בדברי הביקורת המרומזים של הנגידה השבוע על מדיניות תקציב. הדברים נאמרו בתדרוך המוניטרי התקופתי שנקבע לכתבים הכלכליים בירושלים מראש. התזמון היה מושלם, אבל בשורה התחתונה שמענו את אותן זמירות: הריבית האפסית נמצאת כדי להישאר איתנו לפחות עד סוף 2017; תחזית הצמיחה, שכבר עודכנה בעבר כלפי מעלה, שבה והופחתה. ובפעם המי יודע כמה בשלוש השנים האחרונות, השגת יעד האינפלציה (1%־3%) תידחה לימים טובים יותר.
אגב, אולי הגיע הזמן שלאחר שלוש שנים של כישלון מחפיר בהשגת היעד (המשימה העיקרית של הבנק המרכזי לפי החוק) תואיל הממשלה לעדכן את היעד למשהו יומרני פחות? האם לא הגיעה העת לשים קץ למהתלה המכונה יעד האינפלציה?
מיד אחרי התדרוך לכתבים זומנו לבנק ישראל בכירי האוצר, בראשות המנכ"ל שי באב"ד, למפגש "תיאום ציפיות". באוצר התיישרו עם הערכות בנק ישראל, וגם שם חושבים שלמשבר השפעה שולית על המשק. בינתיים הוקם באוצר "חדר מצב" למעקב אחר האירועים. מדובר בלא יותר ממשרדה של החשכ"לית מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שם עוקבים בדריכות אחר התנודות בתקווה לניצול הזדמנויות.
המשבר מזיז בעיקר לענקי ההשקעות הבינלאומיים, ששפכו במהלך יוני לשווא עשרות מיליוני דולרים על סקרים בניסיון להעריך את תוצאות המשאל. אחד מהם הוא המיליארדר ג'ורג' סורוס, שהחזיר הפעם חלק מהרווחים שגרף על ההימור ב־1992 על פיחות הליש"ט. לפי תוצאות המשאל הם חייבים לפטר את הסוקרים, שקיבלו כסף קל וגרמו להפסדים כבדים (בהנחה שתיקי ההשקעות הותאמו לתחזיות המוטעות).
אצלנו לא לקחו סיכונים. בנק ישראל מנהל בזהירות מופלגת את תיק ההשקעות. הבנקים המפוקחים מכל עבר נמנעו, בניגוד למשבר 2008, מהשקעה באיגרות זבל אמריקאיות כדוגמת ה־MBS של בנק הפועלים. ורק האוצר פספס משהו: לפני שלושה חודשים גויסו בארה"ב מיליארד דולר באיגרות לעשר שנים בתשואה של 2.94%. באוצר טענו שזאת הריבית הנמוכה ביותר ששולמה בהנפקה דולרית. חבל. השבוע ניתן היה לגייס את הכסף בריבית נמוכה עוד יותר. אבל עדיין לא מאוחר. הריבית האפסית נמצאת כאן כדי להישאר לפחות עד סוף 2017.
2. המשאל ששווה טריליונים:
איתי בן זאב, סמנכ"ל בכיר בבנק לאומי והאחראי על שוקי הון, לא ישכח במהרה את יום שישי מלפני שבוע. בן זאב (41) מתאר את מה שקרה בחדרי המסחר ביום המשאל על התנתקות בריטניה מהאיחוד כ"טירוף".
לפני הצטרפותו ללאומי עבד בן זאב בבנק ההשקעות מריל לינץ', והוא יודע דבר או שניים על פאניקה בינלאומית. הפעם זה היה שונה. "נשארתי בבנק עד שלוש לפנות בוקר. מדובר באירוע קיצון שבניגוד לאחרים, כמו קריסת ליהמן ברדרס, לא הגיע בהפתעה. תאריך המשאל היה כתוב ביומן. רוב השווקים לא תמחרו כראוי את הברקסיט, וכשזה קרה היה טירוף של עבודה. ההצבעה הסתיימה ב־12 בלילה, ואז הסתמן רוב של 52% לתומכי ההישארות. כשלושה שבועות לפני ההצבעה דובר על רוב של 70%. שבוע קודם צומצם הרוב ל־60%, וערב ההצבעה ל־52%. מתברר שהרבה אנשים לא אומרים במדגמים מה הם חושבים באמת. היו שהאמינו לסטטיסטיקות של סוכנויות ההימורים בבריטניה, הנחשבים בדרך כלל לאמינים".
מה קרה בשעות שלאחר מכן?
"תוצאת האמת הראשונה הגיעה באחת לפנות בוקר מגיברלטר. לקראת שתיים הגיעו תוצאות מניוקאסל ומסנדרלנד, ועדיין היה ברור שהקרב יהיה צמוד. לקראת שבע בבוקר ההתנתקות הפכה לעובדה מוגמרת והחל מבול הטלפונים. בשישי הארכנו את הפעילות בחדר המסחר עד ארבע אחרי הצהריים".
האם ידוע על לקוחות שהפסידו כסף גדול?
"בניגוד לעבר, לא ידוע לי על כאלה. בגלל שהאירוע לא נחת בהפתעה, מי שיכול היה צמצם חשיפות, גם לקוחות מסחריים כמו יצואנים. הליש"ט נסחרה שבוע לפני המשבר ביחס של כ־1.5 לדולר וצנחה ל־1.32, שפל של 30 שנה. אף יצואן לא רוצה להיות חשוף לתנודה של יותר מ־10%. קראתי שג'ורג' סורוס היה 'לונג' על ליש"ט כי חשב שהבריטים יישארו, אבל גם הוא טעה. הלקוחות פעלו הפעם בזהירות. בבדיקה שנעשתה התברר שירידות בבורסות הביאו להתאיידות טריליוני דולרים, והייתה מעין שמחה לאיד".
איפה היה הפספוס הגדול שגרם להפסד כספים גדול כל כך? איך אתם בבנק יצאתם מזה?
"בחטיבת שוק ההון אנחנו מנהלים גם חדרי עסקאות שנותנים שירותים ללקוחות, וגם את ה'נוסטרו' (חשבון ההשקעות העצמי) בהיקף הגבוה מ־100 מיליארד שקל ואת המאזן הפיננסי של הבנק. עקבנו באופן שוטף אחר המתרחש, ואפילו בשתיים לפנות בוקר סגרנו חשיפות. יצאנו מהמשבר בסדר גמור. נערכנו מראש, היינו נזילים וניהלנו את הסיכונים כראוי. הכסף שלנו מושקע בהרבה אפיקים, והוא מושקע בכפוף לקווי ההנחיה הכלליים. קיימנו דיונים בהנהלת הבנק לקראת ההצבעה, במהלכה ואחריה. אנחנו כל הזמן עם האצבע על הדופק".
מדוע השווקים הגיבו בקיצוניות כל כך גדולה לברקסיט? אילו נזקים כלכליים עלולים להיגרם?
"הציפייה לתוצאה מנוגדת הביאה לתנודות קיצוניות. הבורסות עדיין לא נרגעו. הבנק המרכזי באנגליה הזרים נזילות לבנקים מחשש לאפקט ההידבקות, ומניות הבנקים הגיבו בירידות. אירוע כזה עלול לשנות סדרי עולם. חברה פושטת רגל לא בגלל גודל המאזן אלא בגלל בעיות נזילות. בריטניה היא מרכז פיננסי עולמי, ומגזר זה מהווה כ־20% מהתל"ג הבריטי. יו"ר ענק הבנקאות האמריקאי JP מורגן הודיע בסוף השבוע לעובדים שהוא שוקל להעתיק מלונדון את המרכז הפיננסי. בנקים אמריקאיים נוספים בודקים את העתקת הפעילות מלונדון לפרנקפורט או לפריז. 75% מהמהגרים באנגליה עובדים שם מכוח תקנות האיחוד האירופי. מי מהם יקבל ויזה ומי לא? יותר ממיליון בריטים עובדים באירופה, מה יהיה איתם? הסכמי הסחר עם האיחוד יבוטלו וישונו להסכמים פחות טובים. הרגולציה בבריטניה תשתנה. בשלב זה אין יכולת לתמחר כלכלית את כל ההשלכות האלה, אבל ברור שקיימת אי ודאות שמעלה את רמת הסיכון".
תקופה של אי וודאות
אתה רואה אפשרות שהבריטים יחזרו בהם ממשאל העם?
"הסבירות נמוכה מאוד. אומנם יש עדיין שנתיים עד להשלמת המהלך, אבל באיחוד רוצים להאיץ אותו. כעת מדברים על מודלים חלופיים לשיתוף פעולה, כמו זה השווייצרי או הנורווגי. אנחנו נכנסים לתקופה של אי ודאות פוליטית".
מה צפוי בכלכלה העולמית בשנים הקרובות?
"בשבע השנים האחרונות היו הרחבות כמותיות וריבית אפסית שהתחילה בתקופת הנגיד האמריקאי בן ברננקי. שפכו הרבה כספים ותמרצו את השווקים והם עלו. אבל הבנקים מיצו את הכלים, הסיפור הסיני עם המינוף הגדול בעייתי, והברקסיט לא תורם לכל אלה. העולם מחפש קטר צמיחה שכרגע לא נמצא. הריבית האפסית תישאר תקופה יותר ארוכה. התשואות על תיקי ההשקעות בחמש עד עשר השנים הקרובות יהיו נמוכות מאלה שהורגלנו להן עד היום. כיום לא רק איגרות החוב של גרמניה לעשר שנים נסחרות בתשואות שליליות, אלא גם אלה של בריטניה.
"משקיעים לא מפנימים שבהשקעות אג"ח הם בעצם מפסידים על הכסף. זאת אחת הסיבות לכך שהציבור בישראל נוהר לנדל"ן, שם ההשקעה נתפסת כעסק יציב. כשקונים מניות הם מתקשים להכיל את התנודות, וזה מכניס אותם ללחץ. בשוק הדיור המחיר יציב יחסית. אני צופה שוק תנודתי ותשואות נמוכות".
לאור התחזית השלילית, איך אתה מסביר את עליות השערים בבורסה השבוע?
"מדובר בתיקון טכני. יש משקיעים שרואים שבמניות שירדו ב־8% הזדמנות קנייה. אלה המשקיעים הטכניים. אי אפשר לומר שהשפעת הברקסיט הסתיימה. בתקופה הקרובה נראה תנודות לשני הכיוונים. לגופים המוסדיים יש הרבה כסף, ואין להם אפשרויות השקעה. בגלל שהריבית תהיה נמוכה לטווח ארוך יותר, ייתכן שגם הבורסה תהיה חלופת השקעה. לצד הריבית האפסית, החברות האמריקאיות התייעלו והרווחיות השתפרה, מה שהסביר את העליות".
3. טיסה לשום מקום:
על הנסיעה הזאת לאפריקה עובד נתניהו כבר מספר חודשים. העיתוי אינו מקרי: במרכז הנסיעה שתצא מישראל בשני הבא, טיסה לאוגנדה לציון 40 שנה למבצע אנטבה, שבו נפל אחיו יוני. אחרי הביקור המרכזי מגיעים הנושאים הנוספים. אחרי הטקס באנטבה יבקר נתניהו ברואנדה ויניח זר לזכר קורבנות רצח העם. בשלב הבא יצטרפו לביקור בקניה ובאתיופיה אנשי עסקים המעוניינים בהידוק הקשרים עם מדינות אפריקה.
הכוונות הטובות והעמקת הקשרים עם היבשת השחורה חיוניות. במשרד ראש הממשלה נחשפה השבוע תוכנית השקעות בהיקף 50 מיליון שקל באפריקה, כולל פתיחת נספחויות. אלא שארגון הצד העסקי של הביקור נראה כחלטורה אחת גדולה. אנשי העסקים הודרו ולא יצורפו למטוס נתניהו, בניגוד למקובל בביקורים עסקיים של ראשי מדינות. לפני כשנתיים, בתפקידו כשר חוץ, ביקר ליברמן באפריקה, וצירף למטוסו פמליה נכבדה של אנשי עסקים. הוא התרוצץ איתם ממקום למקום וכשצריך הוא גם היה מוכן להתחפש למענם למכשף אפריקאי. אחד מחברי המשלחת סיפר לי שליברמן ממש יצא מכליו כדי לפתוח דלתות ולקדם אינטרסים עסקיים.
נתניהו לא יצרף למטוסו את אנשי העסקים בגלל וטו של רעייתו שרה, המגובה בחוות דעת משפטית. כשאנשי עסקים מצטרפים לראש ממשלה, הם לא רק חוסכים בהוצאות וחשים מכובדים אלא גם מצליחים ליהנות מערך מוסף עסקי שבא לידי ביטוי ביחסם של העמיתים הזרים.
משימת הרכבת רשימת אנשי העסקים הוטלה על מנכ"ל מכון הייצוא עופר זקס. כפי שחשפתי אתמול, ועדת מינויים במשרד החוץ אישרה השבוע את מינויו של זקס כשגריר ישראל באיטליה והוא יפנה את מקומו לטובת מנכ"ל הליכוד גדי אריאלי, שממנו רצה ביבי להיפטר (כפוף לאישור ועדת האיתור ודירקטוריון מכון הייצוא).
בלשכת נתניהו דילגו ביודעין או שלא על אחד הגופים המרכזיים בקשרים עם היבשת השחורה, והיא לשכת המסחר ישראל־אפריקה. למרות היכרותה העצומה עם אפריקה, אף אחד לא ספר אותה או התייעץ עמה היכן כדאי לבקר.
ניסו בצלאל, נשיא הלשכה החדש, שקל תחילה להצטרף אבל ויתר. אחיו חזי בצלאל ייסע. התעניינתי לדעת כיצד הם מתייחסים להדרתם מהמסע. ממשרדו של ניסו בצלאל נמסר שהוא "אכן עמד לנסוע אבל בשל נסיבות שאינן צד בעניין נאלץ לבטל. בצלאל נבחר כנשיא הלשכה לפני שבוע ויסייע בכל דרך להגברת הקשרים הכלכליים של חברות ישראליות באפריקה".
במכון הייצוא פרסמו קול קורא והודיעו לכל המעוניינים הרלוונטיים בנסיעה להירשם. לא כל מי שרצה התקבל, ולא כל מי שהתקבל היה מוכן לממן את ההוצאות הכבדות. הנרשמים חויבו להזמין את הטיסות בעצמם (העלות באתיופיאן איירליינס היא כ־3,000 דולר) ומקומות בבתי המלון. ההיענות לא הייתה מרשימה ומספר הנרשמים נאמד ב־50־60. אלה הגיעו בעיקר מהתעשיות הביטחוניות.
חוץ ממנכ"ל מכון הייצוא ייסעו נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש ומנכ"ל נטפים רן מידן. ברשימה גם נציגי החברות מגל, ח.מר טכנולוגיות, אורעד, אלביט מערכות, רפאל והתעשייה האווירית. דובר משרד רה"מ מסר בתגובה לטענות: "משלחת אנשי העסקים אורגנה על ידי מכון הייצוא, ועם כל הכבוד לכולם אי אפשר לבוא בשום טענה למשרד ראש הממשלה".
4. מי צריך מלונות באילת:
לפני ימים אחדים נפגש ראש עיריית אילת מאיר יצחק הלוי עם יזם מוביל המייצג קבוצת משקיעים מחו"ל. היזם סיפר שהתכוון להקים באילת מלון ומרכזים מסחריים אך נאלץ לחזור בו בגלל הוראה חדשה של רשות מקרקעי ישראל. יצחק הלוי נדהם לגלות שהרשות שינתה את אחד הסעיפים הקטנים שבחוזה הגדול והופתע לגלות שאילת הוצאה בפועל ממפת אזורי העדיפות הלאומית (עם כל ההטבות המשתמעות מכך).
באותיות קטנות, שניתן לראות רק במיקרוסקופ, נקבע על ידי רשות מקרקעי ישראל שמגרשים שעליהם ייבנו בתי מלון יחויבו לא רק בהיטל השבחה (של 50%) אלא גם בהיטל נוסף של 31%, אם הפרויקט בטווח של עד 1 ק"מ מהחוף. כדאיות הקמת בתי מלון חדשים הפכה לאפסית, כי מי רוצה לבנות מלון ללא חוף ים לצדו.
אילת צוינה במפת אזורי העדיפות הלאומית שלא במקרה. זאת העיר היחידה הנהנית מפטור ממע"מ. מלונאים הבונים בה זוכים למענק של 20% מהיקף ההשקעה. משרד התיירות יזם באחרונה אפשרות לשימוש ב־20% מהחדרים שייבנו לצורכי דירות נופש. אז איך ייתכן שכולם מבינים את חשיבות אילת חוץ מהמינהל? ראש העיר נזעק ופנה בדחיפות לאוצר ולרשות מקרקעי ישראל. הוא תמה כיצד מצד אחד ממריצים את התיירות אך מצד שני פוגעים ביזמים באמצעות תקנות הזויות.
התקנה החדשה כבר הביאה לביטול תוכניות אחדות, כמו הכוונה להפוך את פרויקט עיר המלכים הכושל למלון בן 1,000 חדרים. יזמים אחרים כמו דוד פתאל התאימו את עצמם לרוח הרגולציה בצורה מקורית. פתאל הפסיק לבנות מלונות חדשים, והוא מתחבר למלונות קיימים ומתפעל אותם (בהנחה שהממונה על ההגבלים לא ימנע את המהלך, כפי שנעשה במלון "הנסיכה").
שאלה מעניינת אחרת, משפטית באופיה, נוגעת לגורל הפרויקטים סביב ים המלח. האם גם ים המלח הוא בגדר "ים" שבנייה ברדיוס של 1 ק"מ ממנו תחויב בהיטל נוסף של 31%? ברשות מקרקעי ישראל לא הופעתו מפנייתי, והבהירו שבעקבות פניית ראש עיריית אילת הסוגיה נמצאת בבדיקה מחודשת.
"מדיניות ההנחות במינהל נקבעת בהתאם להנחיות הרלוונטיות", נמסר מהמינהל. "המגבלה על מתן הנחות במתחמים ברדיוס של עד 1 ק"מ נקבעה כבר ב־2012, ואין שינוי במדיניות. המגבלה חלה רק על מקרים של פטור ממכרז ולא בהקצאות. הרציונל שבהחלטה הוא שאין הרבה שטחים הסמוכים לחופי הים, והם בעלי שווי כלכלי ניכר ופוטנציאל פיתוח גבוה. בעקבות הפנייה נבדקת הסוגיה מחדש ומתקיימת עבודת מטה. גם סוגיית ההגדרה של ים המלח נמצאת בבחינה".