בעקבות פרסום דוח מבקר המדינה היום (שני), ענת דוידוב הביעה את דעתה על משרדי הממשלה, בתוכניתה ב"רדיו ללא הפסקה 103FM": נכון שלא תופתעו אם נספר לכם שמספר התלונות נגד גופים ציבוריים רק גדל משנה לשנה? ונכון שלא תופתעו אם נספר לכם שבראש הרשימה מככב דואר ישראל, ואחריו משרד התחבורה, ואגף הגביה של רשות השידור, וצה"ל, וחברת החשמל ומשרד החינוך?



הנה מקצת התלונות מתוך דוח מבקר המדינה. תקשיבו למה שאומרת חברת הכנסת קארין אלהרר, יושבת ראש הוועדה לביקורת המדינה - ניצולת שואה, שאינה מקבלת קצבה חודשית, זכאית על פי חוק למענק שנתי בגובה 3,600 שקלים, מהרשות לניצולי השואה. האישה נפטרה, עוד לפני שבקשתה נבדקה, ומשהגיעה הבת שלה לקבל את המענק, סורבה בטענה שהאם נפטרה. אבל את המענק הזה מקבלים בדיעבד, לא למפרע! אז למה דחו אותה? ככה.



או למשל, אישה שפנתה לרשות המסים לקבל מענק עבודה. בחיטוט ב"עברה", נתגלה שהאישה הנה חלק מקבוצת רכישה, שאם וכאשר תצא העסקה לפועל, היא תהיה זכאית לדירה בבניין. אז למה מי שרוצה לגור בדירה צנועה, לא זכאי למענק עבודה? כי ככה עובד ההיגיון של רשות המסים. יש לך דירת שני חדרים? אתה עשיר. ויש עוד אלפי דוגמאות.

משרדי הממשלה אמורים לשרת אותנו, משרדי הממשלה, כמו גם הרשויות המקומיות ועוד גופים ציבוריים שהתחביב העיקרי שלהם הוא טרטור האזרח בהתנהגות מעצבנת מול קהל, באי מתן תשובה לפניות בכתב, ובסחבת רשלנית בטיפול בתלונות. רוצים לעקוף את הטרטורים? פנו לנציבות לתלונות הציבור. בכל שנה מצטברות על שולחנה של הנציבות עוד תלונות ועוד תלונות. האזרח הקטן, כמאמר השיר, משלם בגדול. אז אם השיר הזה נכתב לפני יותר משלושים שנה, זה אומר שגם הדוח הזה מן הסתם יעלה אבק במגירה.