1. זובור פקידותי
החשבת הכללית באוצר מיכל בויאנג'ו-עבאדי לא האמינה שזה קורה לה. בתחילת השבוע שיגר מנכ"ל בית החולים הדסה זאב רוטשטיין מכתב רווי השמצות נגדה: "המגה-אגו שלך מסוגל להעביר אותך על דעתך ויצר את דברי ההבל והרשעות במכתבך לדירקטוריון... שטויות שכתבת בנושא האוניברסיטה יותר ממתמיהות... מפליא בעיני איך פעם אחר פעם את נופלת בפח", ועוד פניני לשון נוספות.
בויאנג'ו-עבאדי לא נותרה חייבת ובמענה יוצא דופן השיבה: "אגף החשב הכללי לא יירתע מההתקפות של רוטשטיין וימשיך לתמוך בבית החולים הדסה מתוך אחריות לבריאותם של המטופלים". לו אני במקומה, הייתי מבליג ותחת זאת מתלונן בנציבות על העלבת עובד ציבור. אבל היא בחרה להסתפק במכתבה, וגם בדברי התוכחה נגד רוטשטיין של מנכ"ל האוצר שי באב"ד.
היריבות בין השניים עתיקת יומין, עוד מהזמן שרוטשטיין ניהל את בית החולים שיבא. תרופה לעוצמת היריבות המרה עדיין לא נמצאה, ועם השנים היא רק התעצמה. בויאנג'ו-עבאדי הפכה לנמסיס הרשמי של ענף הבריאות. הסכסוך התורן נוגע להיעדר שיתוף הפעולה עם החשב המלווה מטעם האוצר בהדסה. לטענת האוצר, כל עוד החשב ממודר ואין פיקוח ובקרה, לא יועבר כסף לבית החולים. שלשום שוגרה סוף-סוף מהדסה לאוצר ערימת מסמכים שנועדו להוכיח שלהדסה אין מה להסתיר.
קשה להאמין שמנהל בית חולים ממשלתי היה מעז לתקוף בצורה כל כך בוטה פקיד ציבור בכיר, אלמלא היה מקבל גיבוי מהפטרון שלו, יעקב ליצמן. שר הבריאות, שחרד בעיקר למגזר החרדי, קרא לשר האוצר משה כחלון לפטר את החשבת הסוררת. מדוע? מכיוון שכשומרת סף לא הסכימה שיעשה ככל העולה על רוחו בבתי החולים ויצפצף על הנהלים. היא גם הוציאה למכרז את הטיפול בשוק התרופות, שטופל עד כה דרך המונופול שראל.
ליצמן בטוח שתפקידה של בויאנג'ו-עבאדי אמור להיות ישיבה בעזרת הנשים בבית הכנסת, לעשות קו-לו-לו ולהשליך סוכריות טופי בבר מצוות. בויאנג'ו-עבאדי, שאינה מוסמכת להשיב לליצמן כגמולו, נאלצת להבליג.
אין זו הפעם הראשונה שליצמן בז לנשים. פעם גירש מלשכתו את סמנכ"לית המשרד. פעם אחרת תקף את המפקחת על הביטוח באוצר על השינוי בביטוחים הסיעודיים. "ההבדל ביני ובינה הוא שהיא לא שר ואני שר. אני בעזרת השם נמצא בהסכם קואליציוני", קבע באדנות. בהזדמנות אחרת התבטא נגד התערבות הנגידה במערכת.
השבוע, בכנס "כלכליסט", לא היסס להמליץ להכניס את היד לכיסם של החילונים באמצעות העלאת מס הבריאות כדי לממן את הרפורמה בביטוחי הסיעוד. "למרות שלי ולכחלון היו לא מעט ויכוחים, אני יודע שהוא רוצה ברפורמות הסיעוד. הוא שר סופר-חברתי שרק נותן ונותן לציבור. ואני תוהה איך הוא לא מתרומם בסקרים ואני כן. את התשובה לחלק שלי אני יודע: זה בא מלמעלה", הוסיף ליצמן בארוגנטיות.
אז הנה לנו שר הנושך את היד שהאכילה את המפלגות החרדיות בקצבאות הילדים, בטיפולי השיניים חינם לילדים ובקצבאות לאברכים שאינם יוצאים לעבוד. ואנחנו הפראיירים עדיין בוחרים בו לשר הפופולרי בממשלה.
ליצמן ורוטשטיין הם רק דוגמאות המעידות על הכלל. פקידי ציבור, בעיקר מהאוצר, הפכו לשק החבטות של הפוליטיקאים. אלה המתוסכלים ממעמדם הפוליטי הירוד, מכוונים את האש לגופם של אנשים במקום לגופו של עניין. גם יו"ר ועדת הכספים משה גפני, שהוא במקרה ממפלגתו של ליצמן (יהדות התורה), תוקף תדיר את הפקידות הבכירה. הוא כבר הדביק לאמיר לוי, הממונה על התקציבים, את התואר "שקרן", וביזה את המפקחת על הביטוח.
על רקע זה אין להתפלא שעוזי דיין, יו"ר מפעל הפיס, מעז לתקוף את הפקידות הבכירה באוצר, שממנה הוא אמור לקבל את רישיון ההפעלה של מפעל ההגרלות. שלשום קרא ח"כ איתן ברושי להדיח את אבי שמחון, היועץ הכלכלי של נתניהו, על דברים שאמר נגד החקלאים.
מצד שני, למרות ההתקפות, פקידי הציבור חייבים ללמוד להבליג ולא לתקוף את הפוליטיקאים. בניגוד לבכירי האוצר שלמדו לספוג ולהמשיך, מקורביו של בנימין נתניהו, רן ברץ ויואב הורוביץ, תקפו בעזות מצח את שר התחבורה ישראל כץ בפרשת עבודות הרכבת בשבת. לו השר כץ היה מעוניין בסקנדל או פסטיבל, הוא צריך היה להתלונן נגד שני הליצנים בנציבות על הפרת הוראות התקש"יר.
נכון שפקידי האוצר טועים לעתים, גם כשהם בטוחים שכמשרתי ציבור הם עושים רק את הדברים הנכונים. גם נכון שלעתים הם מכניסים את השרים הממונים עליהם לפינה, אבל זו אינה עילה להשתלח בהם. מסע ההפחדה הזה, שעלה מדרגה בשנה האחרונה, רע בסופו של דבר לכולנו.
2. פרס לעידוד התעשייה
לנוכח ההידרדרות בבריאותו, סרטון עידוד קניית תוצרת כחול-לבן שהעלה לפייסבוק הנשיא לשעבר שמעון פרס עלול להיות האחרון שלו. נקווה שלא. בסרטון המליץ איש רב פעלים זה על קניית פירות וירקות כחול-לבן ופרגון לתעשייה הישראלית.
פרס הוא חלק מקמפיין רחב שמנהל מטה כחול-לבן בראשות ד"ר רון תומר. אנשיו הגיעו השבוע לנשיא לשעבר כחלק מקמפיין בפייסבוק המיועד לצעירים. במסגרתו העלו סרטונים של חברי כנסת כמו איילת נחמיאס ורבין, של כמה סלבס צעירים ושל הצעיר הנצחי פרס.
יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת איתן כבל לא העלה סרטון, וטוב שכך. השבוע בחר לצנן את ההתלהבות. "הישראלים מגדילים את הקניות בחו"ל. חבילות הפכו למרכיב העיקרי בפעילות הדואר. אני מציע לתעשיינים לבצע בדק בית. נהיה מוכנים להירתם לרכישה תוצרת כחול-לבן אם באמת נרגיש שגופים תעשייתיים ואחרים אינם מתנהגים בחזירות. המשימה של התעשיינים היא שהססמה 'קנה כחול-לבן' לא תישאר ריקה מתוכן".
הקמפיין משתלב בקמפיין רחב יותר שהושק השבוע ביוזמת ראשי הארגונים העסקיים. התעשיינים מתריעים על מצב המשק, הצמיחה המידרדרת, סגירת מפעלים, ירידה ביצוא, הפגיעה בפריון, הרגולציה המשתוללת והחשש שכל אלה יביאו לפיטורים. נשיא התעשיינים שרגא ברוש הקפיד שהקמפיין לא יכלול התקפות אישיות נגד פוליטיקאים כמו שר האוצר כחלון או ראש הממשלה נתניהו.
ברוש בחר להתאפק, אף שהמעורבים בפוליטיקה העסקית יודעים שדם רע זורם בינו לבין כחלון. מי שקרא השבוע "מעריב" גם מודע לעובדה שפגישה מתוכננת בין ברוש לראש הממשלה על ענייני המשק בוטלה ברגע האחרון ביוזמת ביבי. קודם לפגישה המתוכננת עם ברוש, התעניין נתניהו אצל כחלון אם הפגישה עם ברוש תפריע לו. לכחלון זה לא הפריע.
הקמפיין החדש חף כאמור ממוטיבים אישיים ונועד להוכיח שתקציב המדינה במתכונתו הנוכחית מאכזב ואינו מספק את הסחורה. בכנס של פירמת ראיית החשבון BDO הדגים ברוש למה הוא מתכוון: "בעשור האחרון ירד קצב הקמת מפעלים מ-65 ב-2005 לארבעה ב-2015. אם ב-2005 החזיקו 16% מהתעשיינים מפעלים וקווי יצור בחו"ל, בעוד שלוש שנים 50% מהתעשיינים יעבירו לשם את קווי הייצור".
דברים שאמר שמואל דונרשטיין, הבעלים של מפעל רב בריח באשקלון (שאגב, גם הוא סבל מפגעי הרגולציה והבירוקרטיה), מדגימים מה הוא חושב על עתיד התעשייה: "בתעשייה המסורתית הבינו שבלי ליצור ערך מוסף גבוה לא נוכל למכור בשוק המקומי או בחו"ל. כדי לקיים תעשייה שתתחרה באירופה נצטרך להשקיע בטכנולוגיות. אין טעם לייצר פה גרביים או חולצות. מוכרחים לעבור למוצרים שהראש הישראלי עומד מאחוריהם".
חזרה לקמפיין התעשיינים. הסיפור שמדגים אולי טוב מכולם את מצב התעשייה הוא הסיפור של מפעל נעלי בריל. המפעל בראשון לציון העסיק בשיאו 185 עובדים ומכר בכחצי מיליארד שקל לשנה, מרביתם למשרד הביטחון. לפני כשנתיים נסגר המפעל והעובדים נשלחו הביתה, לאחר שמשרד הביטחון הפסיק את רכש הנעליים. אגב, הסכם הסיוע הביטחוני מארה"ב שנחתם השבוע, בהיקף 3.8 מיליארד דולר לשנה, מאפשר להמיר רבע מהיקפו לשקלים לרכישות כחול־לבן.
אבל זה לא עניין את משרד הביטחון, שהחליט משיקוליו להפסיק את הרכש למרות לחצים של חברי כנסת. וכאן מגיע הטוויסט בעלילה. לאחר שהמפעל נסגר מכרו הבעלים את המכונות והציוד ליזם בדרום אפריקה. קווי הייצור הועברו לשם, ואת המפעל הישראלי החליף מפעל משגשג ומצליח לתפארת התעשייה הדרום אפריקאית. ומי נמנה עם קוני הנעליים של המפעל הדרום אפריקאי? ניחשתם נכון. משרד הביטחון האמריקאי.
3. נדנדת המדד
מדד המחירים לצרכן מזכיר בחודשים האחרונים את ריקוד הטנגו: שניים קדימה וצעד אחורה. לאחר שבארבעת החודשים האחרונים המדדים עלו ברציפות (השיא היה במדד יולי שעלה ב-0.4%), הגיע מדד אוגוסט והפך את הקערה על פיה.
המדד שפורסם אתמול וירד ב-0.3% הפתיע את החזאים שהעריכו מדד אפס. מדד אוגוסט אינו עוד מדד משעמם. המדד היורד מסמל שהמשק רחוק עדיין מהתאוששות. האינפלציה, למרבה הבושה, רחוקה זו השנה השלישית מיעד המדיניות הממשלתית של 1%-3% לשנה.
אם בחודשים האחרונים הצריכה הפרטית הריצה את הקונים לשוק המכוניות, למוצרי הצריכה ולסוכנויות הנסיעות ופרנסה את האינפלציה והצמיחה, מתברר שלכל חגיגה יש סוף. מחירי ההלבשה וההנעלה ירדו באוגוסט. מחירי האנרגיה חזרו לרדת ובעקבותיהם מחירי התחבורה הציבורית. עליית המחירים בשוק הדיור מתמתנת. הדיור עלה אומנם באוגוסט לפי הסטטיסטיקה ב-0.1% והשלים בתוך שנה זינוק של 6%, אבל העלייה דועכת.
נזכיר שלאחר פרסום מדד יולי התגלע ויכוח בנוגע למתכונת מדידת מחירי הדיור. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מחירי הדיור, שאינם כלולים במדד, ירדו ביולי לראשונה זה שנתיים ב-0.3%. השמאי הממשלתי טל אלדרוטי קטע באיבן את מצהלות השמחה שבקעו מלשכת כחלון, כשקבע שברבעון השני של 2016 המשיכו המחירים לעלות. אתמול התברר כאמור שהם עלו גם באוגוסט.
הוויכוח על שיטות המדידה עדיין לא הסתיים. בלשכת כחלון טוענים בתוקף שבתוך חודש-חודשיים המחירים יחזרו לרדת. שר האוצר מקדם בכל הכוח את פרויקט "מחיר למשתכן", שיספק דיור בהנחה של 25%-30% ל-60 אלף זוגות צעירים. "מדובר בשכבת זוגות צעירים שתפחית משמעותית את עוצמת הביקוש לדיור בשוק", טוענים בלשכת שר האוצר. על השאלה מה עם 600 האלף הנותרים החיים באזור המרכז שלא קיבלו עדיין טלפון מאראלה הם מתקשים לענות.
בדיוני הוועדה המוניטרית נחשף השבוע שגם בבנק ישראל סבורים שבעיית הדיור טרם נפתרה ולחצי הביקוש נמשכים. הריבית האפסית של 0.1%, הקיימת כבר שנה וחצי, תישאר ברמתה לפחות עוד שנה נוספת. זה המצב, אפילו אם הנגידה האמריקאית ג'נט ילן תפתיע ותעלה החודש את הריבית.
4. רפורמות ללא הפסקה
מאז נכנס לתפקידו כיו"ר ועדת הרפורמות, גזרת המאבקים של ח"כ אלי כהן הולכת ומתרחבת. השבוע הוא הכין סדרת פעולות לפני ומאחורי הקלעים להגשמת האג'נדה הכלכלית של בעל הבית משה כחלון.
למשל, נחשפת כאן לראשונה ועידת פסגה סגורה שהתקיימה לפני שבוע עם נשיא התעשיינים שרגא ברוש ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לקידום היוזמה לסוף שבוע ארוך. על השאלה היכן עומדת יוזמה זו משיב כהן: "אני מקיים מגעים מתקדמים על ההסתדרות ונציגי המעסיקים והתעשיינים כדי למצוא את האיזון הנכון בין התועלת לפגיעה האפשרית במשק. אין ויכוח שמספר ימי העבודה בישראל הוא הגבוה מבין מדינות ה־OECD ומספר ימי החופשה הוא הנמוך ביותר.
"ההסתדרות, המגבשת מתווה מול המורים, תומכת בי. התעשיינים המכירים בחשיבות הנושא מבקשים כתנאי לתמיכה צעדים משלימים להגברת הפריון, כמו חינוך טכנולוגי ועידוד השקעות הון. את כל אלה אנחנו בוחנים בשיחות עם האוצר ומנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר".
מה בדיוק הקשר של גרונר לסוגיה?
"הוא בוחן את ההשלכות במסגרת בדיקה כוללת של נושא העבודה בשבת באמצעות ועדה שהוא עומד בראשה. השבוע נפגשתי עם גרונר והוא הבטיח להיות פוזיטיבי. גם הוא מודע לצורך לאזן בין חיי העבודה לחיי המשפחה. אני מתחייב שסוף שבוע ארוך יתרחש במהלך 2017 ואני מקווה שזה יקרה כבר בתחילת השנה".
נעבור לרפורמה בבנקים. היכן היא עומדת ומה הציפיות שלך ממנה?
"הרפורמה עברה קריאה ראשונה, ודיונים בכנסת החלו בשבוע שעבר. בשני הקרוב הם יתחדשו. זאת רפורמה היסטורית, כי 47 שנה לא נפתח בנק בישראל. היא חשובה לצורך יצירת מערכת תחרותית ויעילה. בנק ישראל פעל עד היום נכון בנושא שמירת יציבות הבנקים, והגיע הזמן לעבור לשלב עידוד התחרות. בנק ישראל תומך ברפורמה עם מספר סייגים, כמו פריסת לוחות הזמנים להפחתת מסגרות האשראי. מצד שני, האוצר, כך נאמר לי על ידי יעל מבורך, מעוניין לחזק את הגנות הינוקא למתחרים הפוטנציאליים בכרטיסי האשראי".
האם אתה מסוגל להסביר לי מה תיתן הרפורמה לצרכן? איך תשפיע על הכיס?
"מערכת הבנקאות היא כיום ריכוזית. הגדלת מספר השחקנים תועיל לתחרות. חברות כרטיסי האשראי עשויות להפוך לבנקים, וגם לגורמים חדשים יהיה תמריץ להפוך לבנקים דרך ההקלות. יותר תחרות תהפוך את הלקוח למחוזר. משקי הבית ייהנו מירידה בריבית ובעמלות. למגזר העסקים הקטנים תהיה יותר נגישות לאשראי. הריכוזיות פוגעת בצמיחה. אם לעסקים קטנים קשה להשיג אשראי, הצמיחה במשק נפגעת".
התעשיינים טוענים שאין מספיק מנועי צמיחה. אתה מקבל את זה?
"הצמיחה עומדת על 2.5% לשנה אבל היעד חייב לעמוד על 4%. התקציב הנוכחי כולל מנועי צמיחה כמו הפחתת מס החברות, הפחתת המס לחברות הייטק, הפחתת המס לשכירים במעמד הבינוני. תזכור שאנחנו נמצאים בשפל היסטורי מבחינת רמת האבטלה. אבל בהחלט יש עדיין מה לעשות. צריך להכשיר כוח אדם מקצועי שחסר בתעשייה. אנחנו פועלים להגדיל את מספר המועסקים בתחום הנדל"ן, שהוא הקטר של המשק. גם הצריכה הפרטית היא מנוע צמיחה לגיטימי. אנחנו פועלים להוריד את שיעורי המס לשכירים כך שההכנסה הפנויה תגדל".
מה הרפורמה הבאה שאתה מבשל בוועדה?
"השקענו עד היום 9 מיליארד שקל בנושאים חברתיים. אני מוביל מהלך שיסייע להגדלת ההשקעה בתשתיות באמצעות הגופים המוסדיים כדי להימנע מהגדלת הגירעון בתקציב המדינה. לגופים המוסדיים יש כסף פנוי של 1.4 טריליון שקל. מדוע הכסף צריך ללכת להשקעה במק"מ או באיגרות חוב של המדינה בריבית אפסית ולא בתשתיות סולידיות? אני מתכוון להוביל מהלך שיחייב הגדלת ההשקעה בתשתיות תוך שמירה על יעד הגירעון. אשב על המהלך עם שר האוצר ובכוונתי לזמן את הגופים המוסדיים לפגישה. הם ישמחו להשתתף במכרזים. כבר העליתי את הנושא מול הממונה על שוק ההון".
ובמה תטפל לקראת מושב החורף של הכנסת?
"שני הדברים העיקריים על סדר היום הם המשך קידום הרפורמה בבנקים, והרפורמה במכון התקנים. אני מעריך שהחיסכון בייעול מכון התקנים יסתכם ב־500 מיליון שקל אבל אני עדיין בודק את המספרים. כמובן שגם נושאים שוטפים כמו הנדל"ן ימשיכו לעמוד על הפרק".