1. תחושת חמיצות
התקציב הדו־שנתי שאושר אתמול הותיר בפה מעין תחושת חמיצות. ממש על קו הגמר חווה שר האוצר משה כחלון תאונת עבודה, כשלראשונה בתקופת כהונתו פרצה שביתה - שהסתיימה אחרי יום אחד. הרשויות הושבתו משום שלטענתן התבקשו לקצץ 230 מיליון שקל מתקציבן. באוצר דיברו על מספר נמוך בהרבה, כ־40 מיליון שקל. התקציב הדו־שנתי הסתכם ב־906 מיליארד שקל, אז איך ייתכן שלא נמצאו 40 מיליון שקל למניעת השביתה?
בנימין נתניהו התחפש למבוגר האחראי, אבל אמירותיו, שלפיהן הנחה את הצדדים לפתור את המשבר, נותרו ריקות מתוכן. משה כחלון הלך הפעם עד הסוף. בלחץ החרדים חסרי הסבלנות אושר התקציב בנוהל חפוז. כחלון הבהיר כי לא ייכנע לסחטנות של חיים ביבס, יו"ר המרכז לשלטון מקומי. אף על פי שביבס מקורב לנתניהו, כחלון הימר נכון שהוא ימצמץ ראשון. מול כחלון, ראש הממשלה לא היה מסוגל להושיע אפילו את הליכודניק השרוף. מומלץ לכחלון להשיל את תדמית הנחמדות ולאמץ דפוס התנהגות קשוח גם במוקדי סכסוך אחרים.
אגב, אילו באוצר היו מתאמצים, ניתן היה למצוא את הכסף לרשויות בקלות. התקציב ל־2017־2018 משופע ברזרבות של מאות מיליוני שקלים שניתן להזיז מצד לצד. להזזת תושבי עמונה מצד לצד כן נמצאו מהרגע להרגע 150 מיליון שקל. לדחיית הפעלת תאגיד השידור הציבורי החדש מ־1 בינואר ל־30 באפריל, לדרישת נתניהו, נמצאו מקורות המימון.
וקיימת אפשרות נוספת. אילו שבעת חברי הכנסת המופלאים היו מוותרים על כספי החלוקה בהיקף 236 מיליון שקל שנפלו בחיקם, הבעיה הייתה נפתרת. הכסף זרם ל"עושי צרות" מקצועיים או "מאכערים לרגע" שסחטנותם אומנותם. הם פונקו בעמלת הצלחה על הירתמותם הפוליטית. אורן חזן, שאיים להצביע נגד התקציב וביקר בחריפות את חוק מיסוי דירה שלישית, זכה ל־10 מיליון שקל. יו"ר ועדת הכספים משה גפני זכה ב־80 מיליון שקל והפך לסנטה קלאוס של המגזר החרדי, לאחר שהתעקש שלא לפתוח מחדש את הדיון במיסוי דירה שלישית למרות חוות הדעת המשפטיות שקיבל. בעקבות אישור החוק, כחלון התקשר במוצ"ש האחרון ופרגן. את המחמאה פדה גפני בהמחאה של 80 מיליון שקל.
ומה עושים עם הכסף? המעושרת נאוה בוקר תנצל את ה־10 מיליון שקל שקיבלה לפיתוח תשתיות הכנרת. בינתיים הכנרת מתייבשת ואנחנו מתביישים. דוד אמסלם ינצל את כספי הזכייה, בסך 20 מיליון שקל, לפיתוח חופי רחצה חדשים. נזכיר שאמסלם הוא תושב ירושלים והקשר היחיד בין חופים לעיר הקודש הוא "חוף ירושלים" שבסוף רחוב אלנבי בתל אביב.
בישראל ביתנו של אביגדור ליברמן שתקו כי כבר הספיקה להם תסבוכת אחת של פאינה קירשנבאום. גם בבית היהודי של נפתלי בנט לא צייצו כי הספיקה להם עמונה.
הסיפור המתסכל מכולם שייך לחברי הכנסת של כולנו, שלא קיבלו צלצול מאראלה. ח"כ אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, טען בדיוני התקציב כי מדובר בשוחד פוליטי וקרא לח"כים לוותר על התשלום. אלא שאנשי כולנו מבינים היטב שהצעות החקיקה של ח"כים כמו אלי כהן, רועי פולקמן או רחל עזריה, שכחלון מאשר, עולות הרבה כסף. בתקציב החדש אישר כחלון 230 מיליון שקל עבור תוכניתה של עזריה, למימון תשלום מוגדל לנשים יולדות המקדימות את חזרתן לעבודה. זה כמעט אותו סכום שקיבלו שבעת הח"כים המופלאים.
תוכנית עזריה קיימת רק על הנייר, אבל זה לא הפריע לכחלון לשריין מראש את הכסף. כך שהביקורת של אנשי כולנו לוקה בהתחסדות מסוימת. לזכותו של שר האוצר יאמר כי הצליח לנתב חלק מה־906 מיליארד שקל על פי האג'נדה החברתית של כולנו. יש לציין שהוא עשה את זה לא רע.
2. היכונו ל־1 בינואר
לצד הביקורת על נוהלי אישור התקציב, חייבים להודות שלא הכל שחור בתקציב וברפורמות לשנתיים הקרובות. חלק מההצלחות הושגו אומנם בכפייה, עם אקדח שהוצמד לרקה, אבל בכל מקרה השפעתן על הכיס מבורכת. מכיוון שהיוזמה לחינוך פיננסי עדיין לא הגיעה לידיעת האוצר ואיש לא טורח לעדכן את הציבור בדבר זכויותיו, נפרט כאן את עיקר השינויים.
שכר המינימום יעלה החל מ־1 בינואר ל־5,000 שקל לחודש. מדובר בפעימה נוספת בהעלאת השכר שהחלה לפני שלוש שנים. שכר המינימום עמד אז על 3,850 שקל ובעוד שנה יטפס ל־5,300 שקל. הקרדיט מגיע בעיקר לאבי ניסנקורן מההסתדרות.
מינואר 2017 ישונו מדרגות המס, כדי שהנטו למרוויחים עד 20 אלף שקל יגדל ב־150־200 שקל לחודש, על חשבון מקבלי המשכורות הגבוהות. לשכירים יתווספו שני ימי חופשה לשנה, בזכות יוזמתה של ח"כ רחל עזריה (כולנו).
יוזמות נוספות המיטיבות עם הכיס, שמשום מה מכונות "רפורמות", נכנסות אף הן לתוקף. מדובר בהפעלת קרן ברירת מחדל המפחיתה משמעותית את דמי הניהול ומאפשרת חיסכון של מאות שקלים לשנה. גם תוכנית "חיסכון לכל ילד" יוצאת לדרך. הכסף, שיזרום לחשבונות הילדים רטרואקטיבית ממאי 2016, יאפשר לילד שהגיע לגיל 18 לצבור כ־20 אלף שקל שישמשו אותו בחייו הבוגרים.
וישנם גם השינויים בביטוחים הסיעודיים. הרפורמה האוסרת על שיווק ביטוחים קולקטיביים נדחתה בשנה, אבל מי שירצה ביטוחים מוזלים יוכל לרכוש אותם על פי תוכנית שיזם האוצר.
אבל לא הכל ורוד. תעריפי החשמל יתייקרו מ־1 בינואר ב־3.7%. למה? כי מחירי הפחם המשמשים לייצור חשמל זינקו ביותר מ־40%. משום מה, כשמחיר הדלק בעולם צנח מ־50 דולר לחבית ל־27 דולר, מחירי הבנזין למכוניות ירדו בשוליים. כשהיורו היציג ירד לראשונה מתחת ל־4 שקלים, מחירי המכוניות ומוצרי החשמל המיובאים לא ירדו. אז למה להזדרז ולהעלות את מחירי החשמל?
ותזכורת אחרונה בהחלט: בניגוד לתוכניות המוקדמות, גיל הפרישה לפנסיה לנשים לא יועלה החל מ־1 בינואר ל־64 ויישאר על 62. בימים הקרובים יעדכן המוסד לביטוח לאומי על השינוי. האם זה טוב או רע? כל אישה תחליט לעצמה.
3. תחזיות או לא להיות
להלן התחזית העדכנית שלי: בימים הקרובים נוצף בשפע של כנסים ואירועים תקשורתיים שבמוקדם התחזיות הכלכליות ל־2017. מדובר בכנסים של דן אנד ברדסטריט, כלכליסט, אופנהיימר, לאומי ואחרים. "סקרים הם כמו בושם טוב", אמר בעבר שמעון פרס המנוח, "כיף להריח אבל מסוכן לשתות". כנ"ל לגבי תחזיות כלכליות.
הביקורת הפופולרית כלפי חזאים ואנליסטים למיניהם היא שהם טובים בלחזות את העבר. נחמד לגלות כל פעם מחדש כיצד תחזיות מתרסקות, ואיך אלה שבאמת מצליחים הופכים לגיבורי השעה. הבעיה העיקרית שלי בנושא היא בעיקר עם חזאים "המדברים מהפוזיציה" ומקדמים תחזיות המתכתבות עם האינטרסים שלהם.
נחזור שנה לאחור, כשענק הבנקאות הבינלאומי HSBC העריך ב־19 במרץ 2015 כי ריבית בנק ישראל, שעמדה על 0.1%, תהפוך לשלילית, ושבנק ישראל ירכוש איגרות ב־70 מיליארד שקל. מדובר בתחזית יומרנית, שתוך ימים ספורים ניתן היה לדעת אם היא נכונה או לא. התחזית שהודלפה גררה זינוק מיידי של הדולר היציג מ־3.99 שקלים ל־4.04 ולזינוק של 1.5% במדד המניות ת"א 25. מי שידע על כך מראש הרוויח הרבה מאוד כסף. אלא שבפועל, בכל 21 החלטות הריבית שקיבלה מאז הנגידה קרנית פלוג, היא נותרה ללא שינוי ועומדת על 0.1%. כמובן שבנק ישראל לא השקיע אפילו שקל באיגרות חוב ובוודאי לא בהיקף 70 מיליארד שקל.
ברור שהיו שידעו וגרפו הון ממידע הפנים, אבל לא ברור אם נפתחה חקירה ואם כן מה היו תוצאותיה. מחדל HSBC לא הפריע לסיטי בנק להנפיק שנה מאוחר יותר תחזית דומה. במרץ 2016 העריכו כלכלני הבנק שריבית בנק ישראל, שעמדה על 0.1%, תהפוך עד מאי לשלילית. גם זה לא קרה.
בנקים המשגרים תחזיות ובמקביל מנהלים עבור עצמם ועבור לקוחותיהם פוזיציות מט"ח ובנכסים פיננסיים אחרים במיליארדי דולרים, נמצאים בניגוד אינטרסים משווע. כל אמירה שלהם, עם כל הכבוד לדיסקליימר שהם מספקים, נגועה באינטרסים נוספים.
אבל גם אם נניח שהחזאים נקיי כפיים ומצליחים לעשות את הבלתי ייאמן ולדייק ברמת המיקרו (כמו האפשרות לקריסת הבורסות), הם נכשלים בניתוח סביבת המקרו. מעטים חזו את הברקזיט הבריטי לפני חצי שנה. בעקבותיו הרוב העריכו שהבורסות יקרסו, אבל גם כאן הם טעו. לא פגשתי חזאי שהעריך כי היורו ייחלש עד כדי כך ששערו היציג יירד השבוע אל מתחת ל־4 שקלים.
מעטים עוד יותר חזו את ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב. בתי השקעות מובילים חזו שחורות לבורסות אם ינצח. וראו זה פלא: לאחר שטראמפ נבחר לא רק שהבורסות לא קרסו, אלא שבורסת הנאסד"ק הגיעה לשיאים חדשים.
הברקזיט ובחירת טראמפ משפיעים על הריבית, שער החליפין, הבורסות, מחירי הנפט והנדל"ן ויחסי הסחר בעולם. לכן כשבבית השקעות העריכו בתחילת השנה שמחירי הנפט יגיעו עד סוף 2016 ל־100 דולר לחבית (כיום הם בקושי סביב 50 דולר), זה לא יותר מסתם הימור. כשטוענים שמיסוי דירה שלישית יזניק את מחירי השכירות, כשבשנה האחרונה הם עלו ב־1.5% בעוד שמדד הדיור זינק ב־9%, צריך להיזהר שלא ליפול במלכודת.
אבל יש גם אחרים. עופר קליין, הכלכלן הראשי בבית ההשקעות הראל, סיפק השבוע תחזית שקולה על שוק הדיור. אין זאת הפעם הראשונה שקליין מנתח את ההתפתחויות הכלכליות יפה, אף על פי שאינו תמיד פוגע בול. קליין הסביר כי "המשך עליית הריבית על המשכנתאות ונתונים גבוהים יותר של התחלות בנייה בפועל (נתון עדכני לשנת 2015 של 53 אלף) יאטו ב־2017 את קצב עליית מחירי הדיור".
4. מחצית הכוס המלאה
סגן שר האוצר איציק כהן (ש"ס) נוהג לספר בבדיחות שנמוכי קומה כמוהו רואים את מחצית הכוס המלאה. ללא קשר לסנטימטרים, ח"כ כהן הוא איש חביב ואופטימי מטבעו. "אנחנו באוצר חושבים שהגיעה העת לעשות אמנה בין הרגולטורים, שלפיה הם יתחייבו לא להחמיר את הרגולציה במשך כמה שנים. אני מאמין וחושב שצריך לקדם אמנה כזו", אמר השבוע בכנס התאגידים השנתי של רשות ני"ע והמליץ: "בואו ניקח את הערך הנפלא מתורתנו הקדושה ונדבר על 'שנת שמיטה'. יש להכריז על 'שמיטה'. תנו לרפורמות לשאת פרי ולשוק קצת אוויר ולעקוב אחרי ביצוע ההוראות והחוזרים הרבים שכבר ניתנו בעבר".
מכיוון שמפעל הרגולציה העיקרי נמצא באוצר עצמו, שאלתי אותו אם לא הגיע הזמן לעשות סדר אצלו בבית ולבלום את גל התקנות והחוזרים. כהן: "אני בהחלט ער לכך ואתה צודק. אבל צריך להבחין היטב בין חוזרים והוראות שבאים להגן על הצרכנים והמבוטחים לבין חוזרים שבאמת אפשר להימנע מהם. אני בדעה שצריכים להרגיע ולעקוב אחרי הביצוע לפני שמוציאים חדשים. אני לא יכול לדבר בשמה של דורית סלינגר. את השאלה אתה יכול להפנות אליה. אני יכול לדבר בשם עצמי וזה לדעתי מה שצריך לעשות: להרגיע ולתת קצת מנוחה תוך שמירת האינטרסים של הצרכנים".
אישרתם שלשום את התקציב. נמתחה עליו ביקורת רבה. מה תגובתך?
"אני באמת אחרי כמה לילות ללא שינה ושמח שהתקציב אושר אתמול לפנות בוקר. בנסיבות הקיימות התקציב מצוין: יש תוספות ללא אח ורע בתחומי החברה, הבריאות, הרווחה, החינוך, לקשישים וחיסכון לכל ילד. כל זה בנוסף למנועי צמיחה כמו הורדת מס חברות ועידוד השקעות. חוק ההסדרים כולל רפורמות שיעבירו את המשק לצמיחה. כחלון עודד את הצמיחה ובמקביל דאג שהתקציב יהיה עם הפנים לאזרח. ברוך השם, גביית המסים היא מעל למצופה, וזה מאפשר יותר כספים למטרות רווחה".
אבל אתה מתעלם מהביקורת הקשה הנוגעת לקיצוצים בתקציב, ומצד שני העברת כספים לחברי כנסת מהליכוד.
"הקיצוצים נוצרו כתוצאה משינויים שנעשו בתקציב בכנסת, ולקחנו את זה מראש בחשבון. החידוש הגדול בתקציב הוא שגם כספי ההסכמים הקואליציוניים מממנים את התוכניות החברתיות. פעם הכספים היו ניתנים לשימוש חופשי, והיום הסיפור נגמר. מה שאתה אומר נכון, אבל מה לעשות? זאת הדינמיקה לאישור תקציב, ואם הכסף הולך למקומות טובים ולתוכניות טובות אז זה רווח נטו.
"אם אתה שואל אם אני שמח על כך, אז לא. אבל לפחות השיטה השתנתה. אין יותר כספים ייחודיים. הכספים לא הולכים לחברי כנסת לקדם אג'נדה אישית אלא ליעדים חברתיים. הם חייבים להגיד מראש למה הם מייעדים אותם. התופעות הקשות שהיו פעם נגמרו. אנחנו בש"ס לא קיבלנו כספים, כי אנחנו חלק מהתוכניות בתחומי החינוך והרווחה".
אתמול הסתיימה השביתה ברשויות המקומיות. מדוע לא פתרתם את הבעיה ומנעתם את השביתה המיותרת?
"שר הפנים הוא יו"ר המפלגה שלי ולכן קצת קשה לי להתבטא. הוא הצביע בממשלה בעד הקיצוץ. קודם לכן הקצו כספים רבים לצפון ומענק האיזון לרשויות הוכפל. קצת צניעות מצד ראשי הרשויות לא תזיק. לא עושים דברים כאלה. לא ניתן לפתוח מחדש את המו"מ לאחר שהתנאים כבר סוכמו. אני עדיין לא מבין את העילה לשביתה, אבל אני סומך על שר הפנים".
מה קורה עם היוזמה שאתה מוביל להשקעה באיגרות חוב הצמודות למדד הדיור?
"נמתין לכניסתו של החשב הכללי החדש רוני חזקיהו, שאמור להוביל את המהלך. אני מאוד תומך בתוכנית, כי לפי הביקוש לאיגרות החוב, אפשר יהיה לדעת את הלך הרוח הציבורי לגבי מחירי הדיור. זה יהיה המדד האמיתי שינטרל את כל האינטרסנטים שעושים קמפיינים לפי הפוזיציה שלהם".
גיל הפרישה לנשים אמור היה לעלות ב־1 בינואר 2017, אבל לאחר שנים של דיונים הוא שוב נותר תקוע במקום.
"זה קרה כי הלובי הנשי חזק ואי אפשר להתגבר עליו. השאלה היא אם בכלל רוצים להתגבר עליו. אף אחד לא רוצה ללכת נגד ארגוני הנשים. לדעתי, צריך היה לדחות את גיל הפרישה, וחבל שדחו את ההחלטה. 62 הוא גיל צעיר והדחייה טובה לנשים. אישה צריכה ביטחון במקום העבודה. ההתנגדות של שדולת הנשים אינה עניינית. אבל אני נגד פתרון בכפייה, וייתכן שצריך היה לקבל את ההחלטה באופן וולונטרי".
היו טענות קשות על כחלון בנושא מיסוי דירה שלישית. מה עמדתך בנושא?
"אני תומך לחלוטין בחוק, במיוחד כשמטרת האוצר היא לא לגבות כסף. מס השבח מוחזר, ותופעל קופת גמל להשקעה בנדל"ן עם כל יתרונות ההשקעה, כולל פטור ממס רווחי הון. המטרה היא לשחרר עשרות אלפי דירות לשוק חזרה. לא הגיוני שאנשים יחזיקו שלוש דירות ויותר ולא ישלמו מס. אין לי ספק שהחוק יעשה את שלו ואלפי דירות ישתחררו לשוק. בעלי הדירות הם בדרך כלל בגילים 55־57. אם הם קנו דירה להבטחת הפנסיה, הפטור ממס רווחי הון בקופה החדשה יהיה תחליף לפנסיה".
אז מתי המחירים יירדו? אתה היית קונה היום דירה לילדים שלך?
"בשום פנים ואופן לא. דירה היא כמו מניה הנמצאת במחיר הגבוה ביותר שלה. אישית, לא הייתי מציע לילדים שלי לקנות. כחלון נחוש לפתור את בעיית מחירי הדיור והוא עושה את כל המאמצים. קשה לענות מתי המחירים יירדו, אבל אין לי ספק שבהתמדה בסוף הם יירדו. קשה לי לתת לך תאריך מדויק".
מדברים כבר חמש שנים על ירידת המחירים וזה לא קורה.
"נכון, אבל מאז לא נעשה שום דבר. נכון שבשנה האחרונה המחירים עלו ב־9%, אבל ההשפעה של כל הצעדים שלנו תורגש בשנים הקרובות. בשוק הנדל"ן קשה מאוד לצפות את העיתוי המדויק".
אומרים ששוק ההון הישראלי והבורסה נמצאים במשבר. איך יוצאים ממנו?
"נכון שהבורסה עברה תקופות קשות מאוד, אבל אני מאמין שהפעילות של היו"ר שמואל האוזר, החלפת ההנהלה ואבחון הבעיות יעשו את שלהם, והבורסה תצא לדרך חדשה. אני חוזר ומדבר על הצורך בהקלה ברגולציה במקביל לדאגה לאזרחים. חייבים לראות מה מכביד ואיך לאפשר לחברות להיכנס לרישום למסחר. אני לא מדבר נגד הרגולציה אלא נגד ההכבדה".