בשבוע שעבר נפגשה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג עם נציגי התעשיינים. מדובר בפגישה סגורה, שעצם קיומה לא דלף עד כה. היצואנים הביעו את דאגתם ממצב הדולר והנגידה הזדהתה עם טענותיהם. היצואנים מודאגים, שכן הפגיעה כבר אינה נחלת התעשייה המסורתית בלבד. היא מתחילה לחלחל לענפי ההייטק והאלקטרוניקה - וזו חדשה רעה. יצוא הסחורות והשירותים לארה"ב עמד ב־2016 על 21 מיליארד דולר ומהווה כרבע מהיצוא במשק.
השער היציג נשחק מתחילת 2017 ועד אתמול ב־7.5%. כלומר הפגיעה ביצוא לארה"ב בלבד מסתכמת בכ־1.5 מיליארד דולר. זה כבר לא משחק ילדים.
יו"ר מכון היצוא רמזי גבאי אמר לי אתמול בדאגה: "אנחנו מיואשים. היצואנים לגוש הדולר כבר לא מסוגלים לשרוד ומתחילים לדבר על העברת קווי ייצור לארה"ב. הכדאיות לכך תגדל אם רפורמת המס של טראמפ תעבור. צריך לעשות הכל כדי לעזור לנו. היינו שמחים לו היה נקבע שער מיוחד ליצואנים, של 3.9 שקלים, או מקבלים סיוע בכל דרך אחרת".
אך למרות קריאות התחינה של היצואנים, גבאי ונשיא התעשיינים שרגא ברוש אינם ממהרים לתקוף את בנק ישראל. לדידם, הנגידה עושה הכל כדי לסייע - ולראיה יתרות המט"ח, שהסתכמו בסוף אפריל ב־105 מיליארד דולר.
היצואנים מצפים להתגייסות גם משר האוצר משה כחלון, אבל למעט נטרול חלק מעסקות המטבע (כמו נטרול השפעת המס על עסקת מובילאיי בהיקף 1.25 מיליארד דולר) הרבה לא נעשה. אז נכון שהנגידה עושה הרבה - אבל אין זה מספיק, וגם המסרים המשוגרים משם סותרים לעתים.
בהודעות הבנק המרכזי נאמר כי ההתערבות בשוק תיעשה רק כדי למתן את התנודה - ולא כדי להשפיע על המגמה. מצד שני, בבנק מדגישים שאין כל תקרה למעורבות וכי רף 110 מיליארד הדולר אינו קיים.
ובינתיים: הספקולנטים חוגגים
הספקולנטים רואים את הנעשה ומחייכים. הם ממשיכים להטריד את הבנק המרכזי במשחקי חתול ועכבר, ומנצלים את שעות המסחר הדלילות בסופי השבוע כדי להכות ולברוח. למרות הריבית האפסית (0.1%) שנותרה אתמול ללא שינוי זה החודש ה־26, הספקולנטים קונים שקלים ומוכרים דולרים.
הם מכירים את הרגלי ההתערבות של בנק ישראל, כמו שחיזבאללה למד בעל פה את תנועות חיילי צה"ל בצפון. בינתיים אף אחד לא מצליח להפתיע אותם.
אבל אפשר גם אחרת. קחו לדוגמה את הבנק המרכזי השווייצרי, המנהל מלחמת חורמה במניעת התחזקות הפרנק המקומי. יתרות המטבע שלו מסתכמות בכ־600 מיליארד דולר. לפי הנתונים, הבנק בשווייץ הרוויח בניהול היתרות ברבעון הראשון של 2017 7.9 מיליארד דולר: 5.3 מיליארד על השקעת כספי המט"ח ו־2.2 מיליארד נוספים על השקעה בזהב.
מאזני בנק ישראל ל־2016 מצביעים מנגד על תוצאה מספרית זהה לבנק השווייצרי המרכזי, אבל במינוס: בנק ישראל הפסיד 5.3 מיליארד שקל. מבלי להיכנס לפלפולים החשבונאיים, זאת השורה התחתונה.
הגיע הזמן שבנק ישראל יהיה צפוי פחות ויפתיע במהלכי חירום אגרסיביים ולא שגרתיים בניהול היתרות. הגדלת חשיפת ההשקעות כדי להגן על התעשייה היא אחת מהן. אומנם בנק ישראל הגדיל במעט את הסיכון, אבל מדיניות ההשקעות שלו עדיין סולידית.
מומחה קרנות הגידור אבי טיומקין ביקר לפני כמה שבועות בחומרה את מדיניות ניהול היתרות. לטענתו, בנק ישראל הפסיד בשנה האחרונה 15 מיליארד דולר כיוון שלא השקיע באגרות ממשלת ארה"ב, אף שמדובר בהשקעה הבטוחה והנזילה ביותר.
"בכל חברת השקעות אחרת המנהלים האחראים היו הולכים הביתה", רמז טיומקין לעתיד הנגידה. הוא לא התלוצץ, אף שבבנק המרכזי לא התרגשו. "התשואה בטווח הביניים גבוהה מהתשואה של מק"מ, וניהול היתרות נעשה לפי תפיסת הסיכון של הוועדה המוניטרית, התואם את הצורך לנזילות גבוהה בשעת חירום", נאמר בתגובת בנק ישראל.
עוד הדגישו כי בנק ישראל זוכה להערכה על אופן ניהול יתרות המטבע וקיבל פרס של המגזין הנחשב "סנטרל בנקינג". עם כל הכבוד, סביר שגם בבנק המרכזי מאמינים שקבלת פרס, יוקרתי ככל שיהיה, עדיין אינה ערובה להגנה על התעשייה.