מה עובר על הדולר? אתמול נקבע שערו היציג של המטבע האמריקאי על 3.56 שקלים בלבד, ירידה של כ־10.5% מתחילת 2017 ושל כ־3% בחודש מאי. לירידה החדה בערך הדולר מול השקל סיבות רבות, ובהן חוזקו של המשק הישראלי וכן תשואה חיובית על אגרות חוב ממשלתיות שמחזקות את ביקוש ההשקעה לשקל ומעלות את ערכו ועוד. אלא שההשפעות של התחזקות השקל על הכלכלה הישראלית שליליות בעיקרן. אמיר חייק, נשיא התאחדות המלונות, אומר ל"מעריב־השבוע" שהנזק לבתי המלון בישראל מהתחזקות השקל עשוי להגיע לכ־300 מיליון שקל ב־2017.
לדבריו, "העלייה בשער השקל פוגעת בבתי המלון בשלוש חזיתות; ראשית, היא מייקרת את העלות בדולרים, ביורו, בליש"ט, או בכל מטבע אחר, וכשמוצר או שירות כלשהו מתייקר, הביקוש לו פוחת". חייק, נשיא ההתאחדות, הוסיף: "שנית, בתי המלון מתקשרים עם סוכני תיירות בחו"ל בחוזים בעיקר בדולרים. המשמעות: שבסופו של דבר הם מקבלים תמורה בדולר, שערכו יורד לעומת השקל - אך את ההוצאות משלמים בשקלים. במצב כזה, בתי המלון מוכים פעמיים - הכנסותיהם בשקלים פוחתות, והעלייה בעלות הנופש בישראל במטבע זר עולות. כך נוצר מצב של מצב של עלייה יחסית בהוצאות וירידה בהכנסות".
לטענת חייק, "זה לא הכל. העלייה בשער השקל מוזילה את חבילות הנופש בחו"ל, מה שמגדיל את מספרם של הישראלים הנופשים מעבר לים. אם לא יהיה תיקון בשער החליפין, אני מעריך שהפסדי המלונות בישראל עשויים להסתכם בכ־300 מיליון שקל השנה".
רון תומר: "היצואנים נפגעו קשה"
אלא שבתי המלון אינם היחידים שנפגעים מהעלייה בשער השקל. גם היצואנים סובלים וכך גם המשק הישראלי כולו, משום שהיצוא מהווה כ־40% מהתל"ג. יו"ר ועדת הכלכלה של התאחדות התעשיינים רון תומר אמר ל"מעריב־השבוע": "התחזקות השקל פוגעת קשה ביצואנים כי היא מייקרת את התוצרת המקומית בדולרים, ביורו, ובליש"ט. ייקור התוצרת הישראלית פוגע בכושר התחרות, והיצואנים, כדי שלא לאבד שווקים, סופגים את ההתייקרות ומקטינים את מתח הרווחים שלהם. במקרים מסוימים הם גם מוכנים לסבול הפסדים, העיקר שלא לאבד שווקים - כי יצואן שאיבד שוק לא יכול לחזור אליו".
לפי נתוני התאחדות התעשיינים, העלייה בשער השקל במהלך 2017 "אכלה" כשליש ממתח הרווחים של היצואן הישראלי. המשק הישראלי נפגע מהעלייה בשער השקל גם משום שיצואנים רבים מעבירים קווי ייצור לחו"ל, למקומות שבהם עלות הייצור נמוכה יותר. קו ייצור שעובר למדינה זרה פירושו פחות מקומות עבודה, במיוחד בפריפריה, שבה נמצאים חלק גדול ממפעלים אלו.
נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג התייחסה לאחרונה בדיון בוועדת הכספים של הכנסת להתחזקות המטבע הישראלי ואמרה: "חלק מייסוף השקל מוסבר בעוצמתו של המשק שלנו, חלק אחר נובע מסיבות אחרות, וכשזה קורה אנחנו מנסים למנוע את הייסוף באמצעות התערבות בשוקי המטבע".
ואכן בנק ישראל מתערב בשווקים באופן אינטנסיבי. בשנת 2008 יתרות המטבע הזר של ישראל הסתכמו בכ־28 מיליארד דולר ואילו היום הן הגיעו ל־105 מיליארד דולר. אלא שלא קל להילחם נגד העלייה בשער השקל לנוכח ביקושים ההשקעתיים. אחת הסיבות לביקוש ההשקעתי לשקל היא התשואות הגבוהות יחסית של אגרות חוב ממשלתיות לעשר שנים. בישראל התשואה מגיעה לכ־2% בממוצע לשנה, לעומת 0.33% בלבד בגרמניה, 0.67% בצרפת ו־1.5% בספרד.
"לא ניתן להיאבק בשוק"
מאחר שישראל כבר לא נחשבת למקום מסוכן מההיבט הגיאופוליטי, משקיעים רבים מוכנים להשקיע באג"ח של ממשלת ישראל, במקום באלו של גרמניה, צרפת או ספרד. רונן מנחם, הכלכלן הראשי של בנק מזרחי טפחות, אמר: "שערו של השקל גבוה ביחס לדולר כי המצב הכלכלי טוב יחסית - אבטלה נמוכה, אינפלציה נמוכה, צמיחה גבוהה ועוד. אך כשבוחנים את שערו הנוכחי של השקל לעומת שער הדולר ובוחנים פרמטרים שונים כמו אינפלציה, ריבית, שיעור צמיחה ועוד, אני מגיע למסקנה ששערו הנוכחי של השקל ביחס לדולר אינו חורג בהרבה משערו הריאלי".
מנחם הוסיף: "באשר לבנק ישראל, אני סבור שהוא לא יכול להיאבק בכוחות השוק, אלא מקסימום לבלום קפיצות חריגות קצרות זמן. לבנק ישראל אין הרבה אופציות כדי לבלום עלייה בשער השקל. אך אם שערו הנוכחי של השקל פוגע ביצוא ובתיירות, הדרך היחידה שנותרה לבנק ישראל היא לקבוע רצועה קבועה של שער מינימום ומקסימום - וכשהשער חורג לרכוש או למכור מטבע זר ככל שיידרש. זאת לא שיטה שהצליחה במקומות שבהם היא נוסתה, אך היא בכל זאת אופציה".