את המונח "צמיחה כלכלית" רבים מאיתנו שמעו ועדין שומעים בשנים האחרונות, הן באמצעי התקשורת והן מפיהם של פוליטיקאים וכלכלנים רבים. אך האם אנו באמת מבינים מה עומד מאחורי המונח? והאם אותה צמיחה שמדברים עליה בכלל מורגשת בחייו של הציבור הרחב בישראל או שמדובר במצג שווא?
פנינו לרו"ח שי צבאן, מרצה למימון וחשבונאות בחוג לניהול האקדמית גליל מערבי וזוכה פרס המרצה מעורר ההשראה לשנת 2016 מטעם אגודת הסטודנטים הארצית, על מנת שיסייע לנו להבין האם אנו באמת חיים בתקופה של צמיחה כלכלית.
מה עומד מאחורי המונח "צמיחה כלכלית"?
"צמיחה היא אחת מהתוצאות הרצויות ביותר בכלכלה ובכלל. כדי להבין מדוע היא כה רצויה, צריך להתחיל מההגדרה הבסיסית הכלכלית של מחסור - אקסיומה הקובעת כי בעוד שלרצונותיו של האדם אין למעשה גבול, המשאבים העומדים לרשותו מוגבלים. החתירה לצמצום הפער היא בבסיס הפעילות הכלכלית, ואחד מהפתרונות לה עובר דרך צמיחה.
"צמיחה למעשה מגדילה את נפח ה"עוגה" ממנה פורסים לאדם הפרטי ולמשק את מאווייו, והיא מתאפשרת בעיתות של הגדלת ביקושים, שיפורים טכנולוגיים, התייעלות כלכלית ולעתים גם התערבות ממשלתית רלוונטית. אינטואיטיבית, וכפי שתיארתי באופן גס למדי, המונח צמיחה כלכלית מקושרת באופן די מיידי לשיפור בתחום הרווחה. בהיבט מדידת הצמיחה, הרי שהיא משתקפת בגידול מתמשך בתוצר (שווי המוצרים והשירותים המופקים במשק).
הגידול בשווי התפוקה – בתוצר, מגדיל את מקורות המשק, שבתורם מאפשרים צריכה עודפת והשקעות שמעודדות ומלבות עוד יותר את הצמיחה ובכך משפרות את תנאי התעסוקה והשכר וכן את רמת החיים של כולנו. עד כאן, ברמת כלכלה שנה א' ובראייה אוטופית שלא תמיד מתקיימת, ואני משער שעוד נדון בכך".
למה כוונתך בהגדרת צמיחה היא אוטופית?
"כלכלנים מנפנפים בנתוני הצמיחה כמוצאי שלל רב. מנפנפים בפנינו בפורמט של נתונים סטטיסטיים מסמאי עיניים ומשמחי לב לגבי שיעורי עלייה בתוצר, בשכר הריאלי ובצריכה, הגבוהים יותר ממדינות רבות אחרות, ונאים בפני עצמם. על פי עקרונות קפיטליסטיים, גם אם צמיחה או העליה הנובעת משכבות צרות (עליונות) באוכלוסיה, מחלחלת לאחר מכן בעקבות גידול בהשקעות ובהעסקה גם לשכבות החלשות יותר. ואכן, לכאורה, אם הושגה צמיחה בשיעור משביע רצון, המדיניות הכלכלית הגשימה את יעדיה. אבל רק לכאורה. כי השאלה הבאמת מעניינת היא האם אנחנו מרגישים אותה, ואם יורשה לי להיות מעט גס – למה אנחנו בכל זאת מבואסים".
האם הציבור באמת חווה את אותה צמיחה שמתפארים בה קובעי המדיניות הכלכלית?
"כאדם שאיננו מקרו-כלכלן מובהק, זו השאלה הבאמת מעניינת לדעתי. האם נתוני הצמיחה הסטטיסטיים אכן מתורגמים לרווחה באופן מעשי ובאופן נתפס על ידינו – על ידי הציבור? הרי, אם אכן המשק צומח, מזה תקופה ארוכה – ישאל עצמו ההדיוט – אם חל גידול בשכר הריאלי בשיעורים חד ספרתיים גבוהים, ושיעורי האבטלה קטנים – מדוע אנו מלינים על סטגנציה וקשיי קיום, יוקר מחיה ואי שביעות רצון כללית מהמצב הכלכלי? מדוע אנחנו מרגישים ש"זה לא זה"?
לטעמי הבעיה טמונה בתפיסת המציאות ובהבנתה, שהינה חשבונאית יותר מאשר כלכלית. ראשית על ידי הציבור ובהמשך ככלי לחינוך על ידי מקבלי ההחלטות. בפרט, בעוד שבכלכלה אחד העקרונות הבסיסיים הוא השוויון בין המקורות לבין השימושים, החשבונאות דורשת יתר פירוט ברמה המעשית לגבי האופן שבו נוצרים מקורות אלו והשימושים המיושמים לגביהם, כמו גם אופן פיצול השימוש בהם באופן מדויק ומפורט. לדעתי, הכלכלה, בתצורתה המוגשת לציבור הרחב – מפספסת במידה רבה את הנקודה הזו. אנחנו לא באמת מבינים את תקציב המדינה, ולכן בעצם לא מבינים את המשמעות של בחירה – שהיא בעצם ויתור.
שמחתם שהגדילו קצבאות? התכוננו להעלאת נטל המס, או לגידול בחוב הלאומי שמצידו יקטין צמיחה עתידית לאורך זמן בשל עלייה בפרמיית הסיכון של המשק. הורידו את שיעור המס? ייתכן ויעלו את מס הקניה. אין ארוחות חינם ואין דרך לבחור בחלופה שלא יוצרת ויתור במקום אחר. וכדי להבין באמת את סדרי העדיפויות והויתורים, חייבים לראות את התמונה המלאה.
כלומר, קיים הבדל מהותי בין צמיחה ממשית לבין זו שעל הנייר?
"בדיוק כך, בעוד שצמיחה לבדה, במיוחד כשהיא מבוטאת במונחים יחסיים של שיעור גידול וקצב גידול בתוצר ובשכר - מספרת סיפור שעשוי להיות נאה ומעודד לגבי צד המקורות, הרי שצד השימושים מקבל מעט מאד דגש אם בכלל. למעשה, להוציא מקרים ספציפיים של דיונים בנקודות בתקציב המדינה התופסים את עיני הציבור בתקשורת וכובשים את תשומת לבו, לרוב רובנו אין באמת מושג מהם סדרי העדיפויות הלאומיים באופן מפורט ואיך מתנהל אותו צד שימושים - התקציב. אנחנו מלאי השערות, עמדות, תפיסות ואמונות – אך בעלי מעט מאד ידע קונקרטי, בטח כזה שמונגש לנו בצורה נוחה להבנה".
אז אפשר לומר שהתפיסה של רובנו אודות אותה "צמיחה כלכלית" היא מוטעית?
"לא תמיד ולא אצל כולם התפיסה תהיה מוטעית לחלוטין, אך לרוב היא תחסר חלקים רבים כדי להיות שלמה, לבטח אלו מאיתנו שאינם עוסקים במקצוע הכלכלה בחייהם. אני למשל גדלתי ובגרתי ומלאו לי 34 חורפים, להגיד שהחכמתי הרבה – זו גוזמא. אך דבר אחד לבטח הספקתי להפנים, ללא מידע מלא, ולא משנה באיזה תחום - אנו נשענים בתפיסת המציאות על אינטואיציות ותחושות, על חינוך מהבית ועל אמירות בסביבה הקרובה, מבוססות או לא מבוססות ככל שיהיו.
"אז יום אחד החרדים מרכזים את תשומת הלב וביום העוקב המתנחלים, וביום לאחר מכן אלו משכורות חברי הכנסת. אני לא נגד הדיון בסדרי עדיפויות ובהבאת הנתונים לידיעתו של הציבור, חלילה. אני פשוט טוען שכאשר אנו מדגישים נקודה מסוימת, אנו במקרים רבים מזניחים נקודות אחרות, משמעותיות הרבה יותר.
זה טבעי לאו דווקא לעניין הדיון הכלכלי. מטבענו, אנחנו נגועים בכשלים בהסקת המסקנות, סובלים מהערכה מוטעית של הסתברויות ובעצם אנו בולעים את מה שמאכילים אותנו בו, לפעמים – אפילו בלי להפעיל את מנגנון הלעיסה הקוגניטיב"י.
"הקוגניציה שלנו בנויה בצורה כזו שבה כאשר אין לנו מספיק מידע – אנו מנסים להשלים אותו, ולא באמצעות מחקר מלא אלא בכלים הנוחים והקלים ביותר ליישום, ובהקשר זה – גם דמיונות וחזיונות תעתועים תופסים. אז בגדול, אנו בולעים מה שנותנים לנו, בבופה הלא תמיד מאד רחב של העיתונות הכלכלית.
אז הצמיחה המדוברת לא ממש מורגשת, רובנו דנים בה ולא לגמרי מבינים אותה, איך ניתן לשפר את המצב אם כך?
"השאלה הזו גדולה ורחבה. לי, כחשבונאי בעל הכשרה כלכלית בסיסית למדי, אין את היומרות לכך. מה שאני כן יודע להבין זו אינפורמציה, לרבות אינפורמציה כלכלית, ולכן מזהה בצורה מאד ברורה כיצד התפיסה השגויה וחוסר ההבנה של הציבור לגבי מונח הצמיחה ואופן השתקפותו בתקציב ולאחר מכן בחייו - גורמת להערכת חסר של תפקוד הכלכלה ובעיקר, לשיפוטיות מוטה ומוטעית לעתים קרובות.
בעצם לאורך הזמן הבנתי שהדיון בעצם הצמיחה, עתיד הצמיחה של המשק הישראלי והמנועים הכלכליים והיצירתיים שיאפשרו המשך צמיחה הוא חשוב מאין כמותו. אבל בעיקר הבנתי, שעצם הדיון בצמיחה לבדו נדמה לציבור כתוצאה מספרית של מגדל שן אקדמי ולא ערך שהוא בעל השפעה אמיתית במונחים של עושר ורווחה על משקי הבית, עלינו".
אתה בעצם מדבר על רווחה נתפסת יותר מאשר על רווחה?
"נכון. מבלי שנציג את התמונה המלאה, הצמיחה לא באמת עוזרת - לפחות לא לתחושות של הציבור, לפחות לא לתפיסת הרווחה שלהם. והרי דה פקטו, במונחי אושר - רווחה נתפסת חשובה מרווחה בפועל. מוטב לכלי התקשורת, לקובעי המדיניות ולמבקרים, להדגיש ביתר שאת מערכת היחסים בין המקורות והשימושים, להציג את הבחירות הכרוכות בויתור ובעיקר להסביר, באופן מונגש גם אם מעט פשטני – לאן בדיוק מנותבת הצמיחה. אחרת, בעיני רובנו, צמיחה היא לא יותר, בעינינו, מאשר קצב הגידול של עצים שקופים".
המרואיין הנו סגן ראש ההתמחות בחשבונאות במכללה האקדמית עמק יזרעאל, ומרצה לחשבונאות ומימון בחוג לניהול האקדמית גליל מערבי.