בכל שנה אני מקבלת מאות פניות לתרומות, אבל מי שמבקש רק כסף, הסיכוי שיהיה שיתוף פעולה עמו הוא מאוד נמוך", אומרת אנתיאה קסל, מנהלת אחריות חברתית בחברת ההייטק "אפלייד מטיריאלס" (Applied Materials). קסל מבהירה שכיום ישנה מגמה מאוד בולטת, שלפיה חברות רוצות לא רק לתת כסף, אלא למקסם את התרומה שלהן - למנף את הפרויקט שעבורו הן תורמות גם דרך שילוב הידע שלהן והמשאב האנושי.
איך את מחליטה למי לתרום?
"קודם כל, התחום שעבורו מיועדת התרומה צריך להיות קרוב לליבה העסקית שלנו. במקרה שלנו זה חינוך טכנולוגי או סביבתי, וזאת כדי שנוכל למנף את הידע ואת היכולות של העובדים שלנו לטובת הפרויקט הזה. כמו כן, התמיכה היא בצרכים של גופים שנמצאים בקרבה גיאוגרפית למקום שבו אנחנו ממוקמים. הדבר הנוסף זה השיקול מה תהיה רמת ההשפעה שלנו והיכולת לעשות שינוי אמיתי דרך התרומה".
תקציב התרומות השנתי של "אפלייד מטיריאלס" עומד על כ־700 אלף דולר בשנה. אם פעם הפילנתרופים היו מסתפקים במתן צ'ק שמן, הרי שכיום העולם הזה השתנה."הקונספט היום זה 'לתת חכה במקום דגים'", מחייכת קסל, "כלומר לא רק לתת את הכסף, אלא גם ערך מוסף. המגמה עכשיו היא לנסות למצוא תוכניות שנותנות פתרונות ארוכי טווח וכלים לאוכלוסיות מוחלשות. כשנותנים רק צ'ק, ערך התרומה הוא מאוד מוגבל. את נותנת כסף ל־X, בונים בזה Y, וכאן זה נגמר. ברגע שחברה היא שותפה מלאה לעשייה של עמותה כלשהי, אפשר למנף את התרומה הכספית למשהו יותר גדול".
לאילו גופים אתם תורמים?
"יש למשל מיזם בשם 'תובנות בחינוך', הפועל בתוך בתי ספר חלשים וממש עושה בהם מהפך. עבדנו בבית ספר יסודי ברחובות, תרמנו כסף כדי לקדם אותו, ובמקביל היו לנו בממוצע 160 עובדים שפעם בשבוע־שבועיים התנדבו שם בחונכות אישית או בהעברה של חוגים. עזרנו גם בשיפור הספרייה במקום, בעידוד הקריאה. זה היה לא רק לדאוג לספרים, אלא גם שיהיה תקציב לספרנית. העובדים שלנו גם באו ושיפצו את הספרייה. זה פרויקט שיש בו גם כסף, גם שעות של עובדים וגם מחויבות אישית, וכמובן, לאינטראקציה של התלמידים עם עובדי ההייטק יש ערך אדיר".
גוף נוסף ש"אפלייד מטיריאלס" תורמת לו הוא הארגון "פעמונים", שנותן סיוע בתחום כלכלת משק הבית באמצעות ייעוץ, ליווי כלכלי, הפצת ידע וכלים, הרצאות ותוכניות לחינוך פיננסי בכל הארץ. "אנחנו מממנים את הפעילות של 'פעמונים' באזור רחובות", מספרת קסל, "ובנוסף, יש לנו עובדים שמלווים בעצמם משפחות דרך התוכנית".
איך הפילנתרופיה משפיעה על עובדי החברה?
"יש בהחלט סיפוק מהאפשרות לשלב את נושא ההתנדבות בתוך העבודה היומית. אנחנו מעודדים את העובד להתנדב במסגרת שעות העבודה שלו. אנחנו מרוויחים מכך גאוות יחידה, זה מאוד מגבש וכמובן, יש סיפוק לעובד עצמו".
קסל מציינת ש"יש לפעמים גם הרבה ציניות בכל העניין הזה של תרומות. יש אנשים שיגידו שחברות עושות זאת בשביל יחסי ציבור וקידום שיווקי. גם אם חברה נהנית מתדמית חיובית, זה רק רווח שולי, כי עדיין העשייה שלה היא אמיתית ומשנת מציאות".
לחרוש בשדה חרוש
"יש בארץ שכבה ותיקה ומוכרת של פילנתרופים", אומרת אביטל גוברין, סמנכ"לית פיתוח משאבים וקשרי חוץ בארגון World ORT קדימה מדע, המקדם חינוך מדעי־טכנולוגי. "שמות כמו עופר ואריסון חרוטים על בנייני אשפוז, אצטדיונים, מוזיאונים ומחלקות באקדמיה, אבל אצולת הממון המוכרת כבר מצאה לפני שנים את הנישות המרכזיות שלה לתרומה".
גוברין מוסיפה כי כיום לבוא עם יוזמה חינוכית חדשה לרוב הפילנתרופים הוותיקים זה כמו "לחרוש בשדה חרוש, והאתגר האמיתי הוא למצוא תורמים חדשים יחסית".
World ORT קדימה מדע גייס בעשור האחרון יותר מ־300 מיליון שקל לפילנתרופיה. מדי שנה מגייס הארגון 10 מיליון דולר בממוצע. כ־70% מהכסף מגיע מתורמים מחו"ל, והיתר מתורמים ישראלים. זאת מתוך יותר מ־16 מיליארד שקל כספי פילנתרופיה שמושקעים עכשיו בארץ, סכום כמעט דמיוני. מחציתו מגיע מחו"ל והיתר מעשירי ארצנו. על פי הדוח השנתי של מכון המחקר של בנק קרדיט סוויס השווייצרי מהשנה שעברה, בישראל חיים 105 אלף מיליונרים, מתוכם 18 מיליארדרים. לכאורה, כר נכבד לפילנתרופיה.
כשגוברין מדברת על מציאת תורמים חדשים, היא מתכוונת לרוב לדור ההייטק, שהרי הראש היהודי לא מצמיח רק פטנטים, אלא גם מיליונרים חדשים. המיליונרים הללו הם בעצם התקווה החדשה של מגייסי המשאבים.
"נוצרה שכבה של מיליונרים חדשים, חלקם הגדול בוגרי האקזיטים, אבל אלה הם פילנתרופים מזן אחר", מסבירה גוברין. "אנשים שהמציאו פתרונות
ופטנטים מאפס, אנשים יצירתיים, עם חזון וכוח יזמי עצום. הם לא יסתפקו בלשלוח צ'ק להקמת מחלקה בבית חולים. זה דור של יזמים שרוצה להגשים באמצעות התרומות שלו את החזון שלו ולהשפיע על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. אלה אנשים שצמחו בעצמם ממערכת החינוך, לפעמים קיבלו סיוע מהמדינה, ויש להם רצון להחזיר טובה לחברה, אבל בדרך שלהם".
מהי הדרך המיוחדת הזו?
"חלקם למשל מקימים בעצמם פרויקטים לטובת הקהילה. אחרים משלבים כוחות עם גופים מקצועיים כדי להיעזר בידע ובניסיון שלהם, ולהגשים באמצעותם את החלום. מדובר באנשים שמבינים את החזון השאפתני של עתיד המדינה ומבינים את הערך העצום של החינוך בכלל והחינוך הטכנולוגי בפרט".
כאמור, הפילנתרופים החדשים מחפשים השקעה עם תועלת, עם אימפקט. "הם רוצים לדעת שיש שינוי אמיתי, לראות כיצד ההשקעה שלהם תשפיע על העתיד", מבהירה גוברין. "יותר ויותר תורמים ואנשי עסקים מביאים איתם עם התרומות גם ערכים מהמגזר העסקי. ההתייחסות שלהם להשקעה פילנתרופית היא כמו להשקעה עסקית, רק שבמקום תשואה פיננסית יש תשואה חברתית. התורמים גם רוצים להיות מעורבים יותר, רוצים שיקשיבו להם, רוצים להיות מעורבים באיתור הבעיה ובמציאת הפתרון. הם מביאים את הניסיון שלהם. בעצם, התורם מביא איתו אחריות ומעורבות".
לדברי גוברין, "אנשי ההייטק מכירים בחשיבות החינוך הטכנולוגי. הסייבר, הרובוטיקה, החשמל, ההנדסה - אלה אבני הבניין של כל התעשיות המפותחות. הם מבינים את החשיבות שלהן למשק ולהתפתחות שלו. לכן, גם כשאני מגיעה לתורם פוטנציאלי ומדברת איתו על פרויקטים של לימודי הנדסה העוסקים באנרגיות מתחדשות, אני לא רק מקבלת אור ירוק, אלא יכולה לקבל גם איש מקצוע לצדי שבונה איתי את הפרויקט ומעורב עד הפרט האחרון".
מסמנים את היעד
"לא מעניין אותי סתם לתת צ'ק. אותי מעניינת המטרה", אומר גלעד יפת (47), יזם ומנכ"ל של חברת ההייטק MyHeritage. החברה מפתחת טכנולוגיות העוזרות לבנייה וניהול של אילנות יוחסין ומציעה כלים המאפשרים לאתר בני משפחה אבודים.
יפת הקים את החברה לאחר שסיים את עבודתו בחברת הייטק בארצות הברית שעשתה אקזיט. הוא חזר לחיות בישראל ולעסוק בתחביב הישן שלו, גנאלוגיה. כיום החברה שהקים מעסיקה מאות עובדים, ויש לה יותר מ־90 מיליון משתמשים ברחבי העולם.
"המוטו שלי הוא לא רק להצליח, אלא גם לעשות טוב", הוא אומר, "והתרבות הארגונית שאני משריש בחברה היא שצריכה לעשות טוב. גם אם היינו תורמים למישהו מיליון דולר, הוא לא היה מצליח לעשות את מה שבאמת מעניין אותנו ומה שאנחנו רוצים לעשות. לא מעניין אותי רק לרשום צ'ק וללכת. מעניין אותי להפוך את העולם לטוב יותר. אגב, כתוצאה מכך אני גם מקבל עובדים מרוצים עם מוטיבציה בשמיים, וזה שווה כל מחיר".
ספר על כמה מהפרויקטים שתרמת להם.
"את החברה הקמתי בשנת 2003 למטרת רווח, והיא חברת הייטק מסחרית. אנחנו בעצם מאפשרים למשפחות להתאחד. הפעילות הפילנתרופית שלנו התחילה כשנתקלנו בכתבה שסיפרה שגרמניה החליטה להעניק פיצויים ליהודים שהנאצים גנבו מהם רכוש באזורים שנחשבו בזמנו למזרח גרמניה. הגרמנים פרסמו רשימה של כמעט 50 אלף נכסים שהנאצים שדדו מיהודים ורשמו גם שיש התיישנות. אם בתוך שנה היורשים לא יבואו לתבוע, הם ילאימו הכל".
זה הניע אתכם לפעולה?
"זה הרגיז אותנו. החלטנו להתלבש על הרשימה ולמצוא כמה שיותר יורשים. הצלחנו לאתר מאות וסייענו להם להגיש תביעה. עשינו את זה כמצווה, השקענו הרבה מאוד כוח אדם, משאבים וזמן. בשביל חברת הייטק זה כמו להוציא כסף מהכיס, כי הזמן של העובדים שלנו הוא יקר מאוד".
יפת מספר שהוא מאוד גאה בכך שהצליח ליצור בחברה תרבות ארגונית שבה לא רק שהעובדים מעריכים פעילות פילנתרופית, אלא גם יוזמים אותה
בעצמם. "עובד שלי, למשל, שמע על הפרשה הכאובה של ילדי תימן החטופים ואמר שאנחנו חייבים לסייע לאיחוד משפחות. החברה שלנו פועלת גם בתחום הדנ"א ומאחדת משפחות על בסיס בדיקות גנטיות. מימנו יותר מ־1,000 בדיקות גנטיות, ששוות ל־100 אלף דולר, כדי לבנות מאגר נבדקים של יוצאי תימן שיאפשר לאתר קשרים משפחתיים. בנוסף להשקעה הכספית, השתמשנו במשרדי החברה. העובדים סייעו להמוני הנבדקים לתת דגימת דנ"א. היוזמה נשאה פרי, וכבר אוחדו משפחות בזכות הפעילות".
לאחרונה החל יפת בפרויקט חדש הקשור בתחום המצבות. "הבנתי שיש בעיה - כל המצבות בישראל לא מתועדות ונשחקות על ידי מזג האוויר", הוא מספר. "החלטתי שאני מצלם את כל המצבות בארץ ושם באינטרנט בחינם את כל התצלומים. זה עלה לי מיליון דולר. גייסנו שישה צלמים, שמסתובבים ומצלמים 1.8 מיליון מצבות, קבר־קבר. סיימנו כבר לצלם כמעט הכל. גייסנו גם 60 סטודנטים על חשבוננו. הם הקלידו את הכיתובים של כל התצלומים הללו, בנינו מאגר מידע ושמנו את כל החומר הזה בחינם אונליין. מה שבעצם מניע אותי בכל העשייה הפילנתרופית שלי זה לעשות מצווה. לא רק לתרום כסף לעשיית המצווה, אנחנו גם נהיה שותפים מלאים לתהליך ולביצוע".